יפעת סאלם
הספר "על חבל דק" הוא תוצר של מפגש ושיתוף פעולה מפתיע למדי, בין המוסד לביטוח לאומי ובין בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. הספר מבוסס על מחקר משותף שנערך במסגרת קורס שפותח כחלק ממערך התמיכה ללקויי למידה בקמפוס, וראה אור בהוצאת גלילית בשיתוף עם בצלאל. למרות הבסיס המחקרי, הדגש בספר הוא על יצירות הסטודנטים ועדויותיהם, ולכן מספק הצצה ייחודית על נקודות מפגש משמעותיות. במרכזן, ניצבת נקודת המפגש בין תלמידים שאובחנו כבעלי לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז עם התהליך היצירתי הפועם בהם. חשוב לציין כי הספר אינו מבקש להוכיח את הקשר בין לקויות למידה ליכולות אמנותיות באופן מחקרי, אלא להפנות זרקור לחוויה ייחודית זו דרך סיפורים אישיים והיצירות המלוות אליהם.
בפרק המבוא, הכותבת פורשת את הרקע התיאורטי אודות המרכיבים הפסיכו-פיזיולוגיים המשויכים להתפתחות כישורים יצירתיים בקרב תלמידים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. כמו כן, ישנה התייחסות להגדרת היצירתיות והקשר בין הלקויות השונות לנושא זה דרך תיאוריית "המוח הגמיש". תיאוריה זו מדברת על תהליך של המרה חושית, לפיו כאשר חוש אחד פגוע, חוש אחר מחליף אותו. כלומר, כאשר יכולת כלשהי הינה מצומצמת מסיבה כלשהיא, המוח האנושי מבצע תיקון טבעי ומרחיב בתמורה יכולות אחרות, כך שהן עשויות לעלות על יכולותיו של אדם מן השורה. לתיאוריה זו מתקשרים גם ממצאים לפיהם למוח ישנה יכולת לעשות אדפטציה; למשל, נמצא כי יכולת ההבחנה בין ריחות גדולה יותר בקרב עיוורים מלידה לעומת אוכלוסייה רואה.
עוד בפרק המבוא, מבקשות הכותבות להציע התבוננות מחודשת על לקויות הלמידה והקשב, אשר מחדדת את הקשר שלהן ליצירתיות. כך למשל, הנטייה של אנשים עם לקויות קשב לקלוט בו-זמנית גירויים סביבתיים רבים מדי, מתוארת בהקשר זה כמובילה לפיתוח חשיבה רב-ממדית וסובלנות פנימית. באותו האופן, הקשיים שאלה מציגים בקליטה וזכירה של אינפורמציה מרובה, מובילים לחיזוק של החשיבה האינטואיטיבית, כושר ההמצאה וחיפוש תדיר אחר גירויים חדשים. כך גם הקשיים בהשתלבות החברתית, אשר מביאים למודעות חזקה לסביבה.
חיבור כזה בין לקות לצמיחה ניתן למצוא בסיפור האישי של פרופ' חיים עומר, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום ההורות, אשר מובא בפרק "החלום והכישלון הולכים יד ביד". הוא מתאר את ההתמודדות של בנו, אותו הוא מגדיר כ"אנציקלופדיה של לקויות למידה". דרך הסיפור האישי, נפרש תהליך בו אל מול כישלון וקשיי התארגנות, הופיעו סדר מופתי, הצלחה ופריצת דרך אמנותית מרשימה.
במרכזו של הספר מוצגות העבודות שהגישו סטודנטים במסגרת הקורס "ליקויי למידה ויצירתיות". הקורס, וספר זה שנכתב בעקבותיו, מסמנים שינוי מיוחל באקדמיה. שינוי זה מציע את האפשרות להעניק לתלמידים יצירתיים שאינם עומדים בקטגוריות המוכתבות הרגילות, להשתלב במערכת האקדמית הקיימת. החלטה זו מבוססת על האמונה כי כאשר קיימת לקות, קיימת בהכרח גם נטייה טבעית של פיצוי, אשר מבקשת להפוך את הקושי למצע של צמיחה. עם זאת, וכאן הטענה המרכזית – על הסביבה להתגמש גם היא עבור התלמידים. בהקשר זה, מוזכרת גישתו של מישל פוקו, אשר דיבר על מנגנונים מערכתיים שמבקשים לבחון כל אדם על פי קטגוריות קבועות מראש, מה שגורם לקבוצות מסוימות בחברה להיות מודרות מהמערכת הנורמטיבית. אם כך, נשאלת השאלה האם המחסום הלימודי שחווים הסטודנטים הוא חלק בלתי נפרד מהלקות, או שמא מדובר בקושי של המערכת לתת מקום לסגנונות לימוד שונים?
במהלך קריאת הספר נזכרתי בסרטון שמדבר על הבעייתיות של מערכת החינוך כיום, ובפרט, על חוסר ההתאמה שלה לתלמידים מסוימים, וכן לצרכים המשתנים של החיים בחברה המודרנית: "אנו מקבלים את זה שהזמנים היו שונים, לכולנו יש עבר. אבל היום אתם לא צרכים לייצר אותנו כרובוטים, העולם התקדם. אתם צריכים אנשים שעובדים באופן יצירתי וחדשני, ועם יכולת לחבר בין השניים. כל מדען יגיד לך שאין שני מוחות זהים וכל הורה לילדים יאשר את טענה זו. אז מדוע הנכם מתייחסים אלינו כאל שבלונות"?
פריצת הדרך בתהליכים המוצגים בספר נוגעת לעובדה כי המסגרת האקדמית לא דרשה מן התלמידים המתמודדים עם לקויות למידה להתאים את עצמה למערכת הקיימת, אלא הגמישה את עצמה בהתאם אליהם ועבורם. זאת ועוד, ההתמקדות ביכולת הביטוי האמנותי של הסטודנטים מעידה על גישה שזנחה את ההתמקדות בחלק השלילי של הלקויות. בהתאמה, מוקדש חלק נכבד מהספר לעבודות האמנות המרהיבות של הסטודנטים, המעבירות את הקשיים הלימודיים והתסכול האופף אותם דרך פריזמה של מסוגלות, כוחות וכישרון.
בסיום הקריאה חזרתי לאמונה בכוחה המרפא והעוצמתי של האמנות, המתגלה לא פעם, כמו במקרים המתוארים בספר, מתוך צורך או הכרח להתמודד עם קשיים. האמנות אינה מתיימרת להעלים את הלקות, אלא מאפשרת לרבים להתמיר את יכולותיהם וכוחותיהם, כפי שכתב ברגישות רבה אחד הסטודנטים: "אני עדיין לא יודע להבחין בין שמאל לימין, אבל כעת טוב לי עם זה". דרך האמנות, התאפשר לסטודנטים להביא את עצמם לידי ביטוי באופן המתאים להם ביותר, אשר משקף את מי שהם ואת המסר שיש להם להביא לעולם.
אנו מזמינים אתכם לטעימה נוספת מתוך הספר, הכוללת את פרק המבוא וכן ניתוח מוטיבים אמנותיים.
יפעת סאלם היא מטפלת באמנות (M.A.A.T), העובדת עם אוכלוסייה בוגרת בקליניקה הפרטית, וכן עם חיילים על הספקטרום האוטיסטי במסגרת תכנית "רואים רחוק". ניתן ליצור קשר בטלפון: 050-6889588.
