חיפוש

"עין ושן תחת שן"- מחקר חדש בנושא נקמנות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

נקמה מעסיקה חברות ובני אדם פרטיים משחר ההיסטוריה. כבר בתנ"ך מופיע הביטוי "עין תחת ועין ושן תחת שן" כתגובה לגיטימית לפגיעה, אך כ-2000 שנים לאחר מכן הכריז מרטין לותר קינג כי "עין תחת עין" מותירה את שני הצדדים עיוורים. פסיכולוגים חברתיים וחוקרים אשר עוסקים בנושא הנקמנות מנסים לקבוע מה היא הגישה היעילה יותר. לטענתם, בחברות בהן החקיקה רופפת עשויה הנקמה להיות הדרך היחידה לשרוד. אלא שמחיר הנקמה הוא חוסר היכולת להמשיך הלאה בשגרת החיים.

לדבריו של הפסיכולוג החברתי איאן מק'קי, אנשים המונעים על ידי כוחניות, סמכותנות ורצון להשיג מעמד גבוה יותר נוטים יותר לנקמנות, ונטים להיות פחות סלחניים ונדיבים. מחקרים נוספים מצביעים דווקא על חשיבות הגורמים התרבותיים בקביעת הגורמים מעוררי הנקמנות: סטודנטים אמריקאיים נוטים להפגע יותר כאשר הם חשים שזכויותיהם מופרות, בעוד שסטודנטים קוריאנים נוטים להפגע יותר מאיום על תחושת המחוייבות והשייכות. כלומר, סטודנט אמריקאי ייטה יותר לנקום על פגיעה בזכותו להביע דעה בעוד שקוריאני עשוי לנקום דווקא על פגיעה בכבודו מול קבוצת השייכות שלו. ממצאים נוסף בתחום החברתי-תרבותי מצביעים על כך שקולקטיבים יטו לחפש נקמה יותר מיחידים, וכי קיימים הבדלים ברגשות המעוררים נקמנות: בתרבויות מסוימות יביא כעס לרצון לנקמה, בעוד שבתרבויות אחרות דווקא בושה תהיה הטריגר המשמעותי.

מחקרים שנערכו לאחרונה בתחום הפסיכולוגיה החברתית מצביעים על תופעת 'פרדוקס הנקמה': מרבית האנשים אשר נשאלים על מניעיהם לנקמה מצביעים על רצון לתחושת קטרזיס, אך בפועל מימוש הנקמה מביא דווקא לתחושות שליליות.

במחקר שנערך באוניברסיטה בניו יורק על ידי הפרופ' לפסיכולוגיה חברתית קרלמית', הוזמנו משתתפי הניסוי להשתתף במשחק בו שיתוף פעולה הביא לרווחים כספיים שווים, אך ניתן היה להשיג רווחים גבוהים יותר על חשבון חברי הקבוצה האחרים. הנסיין תפעל את הניסוי כך שאחד המשתתפים הרוויח באופן שגרם לשאר הקבוצה להפסיד. בחלק מן המקרים הציע הנסיין אופציה של השקעת חלק מן הרווחים באופן שיגרום לענישה כספית של המשתתף שגרם להפסד, וכל קבוצה שהוצעה לה האפשרות הסכימה. עם תום הניסוי נמצא כי הקבוצות שנקמו הרגישו פחות טוב מהקבוצות שלא נקמו, אך המשתתפים הנוקמים הניחו כי היו מרגישים רע הרבה יותר אילו לא נקמו.

קרלמית' מסביר ממצאים אלו בכך שכאשר אנו מוותרים על נקמה, אנו מסוגלים להרפות מהאירוע המכעיס: אנו "מסבירים" לעצמנו כי אם לא פעלנו לפי רגשות הנקמנות כנראה שלא מדובר באירוע נוראי ולכן ניתן להמשיך הלאה. לעומת זאת, כאשר אנו נוקמים איננו יכולים להרפות מהאירוע המכעיס ואנו ממשיכים לחשוב עליו ולהרגיש רע.

ביבליוגרפיה

1. New research offers insights into the dish best served cold, Michael Price, Monitor on Psychology, Vol 40 (6), P.35-37.