חיפוש

סקירת יום העיון: זה לא מה שסיכמנו

פורסם על ידי ד"ר עפרה שלו

בתאריך ה-13.02.17 התקיים יום העיון "זה לא מה שסיכמנו..." במסגרת תוכנית ההשתלמויות של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי.

מתוך ההזמנה ליום העיון

"ביום עיון זה, נתמקד בצורך להתאים את עצמנו לנוכח שינוי, לעיתים שינוי מצטבר, לעיתים שינוי חד ופתאומי. אם נתמודד היטב עם אתגר השינוי נוכל לשמור על המסגרת הזוגית והמשפחתית, אם נתמודד אתו בצורה בלתי מספקת או נבזבז אנרגיות כדי להחזירו לקדמותו, נעמיד את עצמנו ואת סביבתנו בסיכון. ביום עיון זה נפגוש כיווני חשיבה מגוונים ונעשיר את עולמנו כמטפלים".

סקירת יום העיון

"לא אל הילד הזה פיללתי.. " משפט שלעיתים אנו שומעים מהורים כלפי ילדיהם או בתוך טיפול זוגי כאשר "הילד" הוא הזוגיות המאכזבת. פעמים רבות, גם אם אינו נאמר, המשפט מהדהד בראשם או בליבם של הורים ובני זוג ומייצר חוויה של אכזבה, קושי ותסכול. אז מה קורה לנו כאשר הציפיות שלנו אינן מתגשמות - כבני זוג, כהורים, כילדים או כאחים? מהם החוזים הסמויים שמלווים את חיינו מבלי שנהיה מודעים ובאיזה אופן אותם חוזים מפעילים ומשפיעים על מערכות היחסים שלנו? מה קורה כאשר אחד מהצדדים מפר או משנה את החוזה? שאלות אלה ועוד היו נושא יום העיון של האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.

ד"ר חני מן-שלוי – "את זה הוא בטוח לא קיבל מהצד שלי...": הילד שלי כזר

יום העיון החל בהרצאתה של ד"ר חני מן-שלוי: "הילד שלי כזר". ד"ר מן-שלוי עוסקת בפסיכואנליזה פרטנית זוגית ומשפחתית, והיא בחנה בהרצאתה את נושא הציפיות הלא מודעות שלנו מבני זוג ומילדים, מנקודת מבט פסיכואנליטית.

כבר בתחילת הרצאתה, הציגה ד"ר מן-שלוי תפיסה מעניינת ומפתיעה ואמרה כי פעמים רבות האכזבה שאנו חווים מילדינו ברמה המודעת, הינה בעצם הציפיה שלנו מהם ברמה הלא מודעת. ד"ר מן-שלוי החלה בסקירה תאורטית קצרה של תיאורית יחסי האובייקט וכיצד היא עשויה לבוא לידי ביטוי בקשר זוגי ומשפחתי, לאחר מכן היא הציגה תיאורי מקרה המדגימים את תפיסתה.

ד"ר מן-שלוי הציגה את הגישות ההתייחסותיות הטוענות כי בניגוד לתפיסתו של פרויד שגרס כי התינוק נולד עם נפש מעוצבת מראש על ידי דחפים של חיים ומוות, נפש התינוק הינה חסרת צורה בלידה, והיא נבנית בתהליך הפנמה של ייצוגי דמויות ההורים, הפנמה של היחסים איתם, והפנמה של היחסים שלהם בינם לבין עצמם. האובייקטים הממשיים (כלומר: אבא, אמא, אחים, סבא, סבתא וכל מי שמשמעותי בחייו של התינוק והילד) מופנמים בנפש התינוק והופכים לחלקים מנפשו. יחסי האובייקט הממשיים (כלומר היחסים עם אמא, אבא וכו׳) מופנמים גם הם בנפשו של התינוק והופכים ליחסי אובייקט מופנמים (כלומר, ליחסים שבין החלקים השונים של הנפש וכן לתפיסה המופנמת של יחסים עם כל אחר משמעותי), כמו כן יפנים התינוק גם את היחסים שבין הוריו. כאשר קיים קונפליקט מתמשך בין ההורים, הרי שהתינוק יפנים שני ייצוגים מנוגדים ויידרש להתמודד בתוכו עם הפערים ביניהם.

ד"ר מן-שלוי התייחסה בהרצאתה לשלושת מנגנוני ההגנה המאפשרים לאדם להתמודד עם ייצוגים מנוגדים ופרטה כל אחד מהם: הדחקה, פיצול ואינקפסולציה. היא תיארה תהליכים זוגיים ומשפחתיים בהם התרחשה הזדהות השלכתית, כמנגנון המאפשר לאדם המתמודד עם חלקים בעצמו, אותם הוא לא יכול לשאת, בדרך של השלכת החלקים האלה על בן/בת הזוג או על ילדיו. באמצעות מנגנון ההזדהות ההשלכתית האדם בו-זמנית נפרד ומרחיק את החלקים שאינו יכול להכיל אך גם ממשיך להיות איתם בקשר קרוב. ד"ר מן-שלוי הביאה מספר תיאורי מקרים, באמצעותם היא הדגימה את התהליכים הללו בהקשר הזוגי ובעיקר בהקשר המשפחתי, בתוכו הורים מפקידים אצל ילדיהם משאלות שהם אינם יכולים להפנים ולהפוך לשלהם. 

בהרצאתה נגעה ד"ר מן-שלוי הן בתהליך ההערכה והתובנה שלה - מדוע בני הזוג או ההורים חוו קושי או נמצאים בקונפליקט, והן באופן הטיפול בקושי או בקונפליקט. התהליך הטיפולי שהיא תיארה הינו תהליך פסיכואנליטי זוגי, שאפשר להורים במקרים שהוצגו, להתחבר לאותם חלקים מושלכים, להיות איתם במגע מודע, לשחרר את הקשר ממנגנון ההשלכה ולקיים מערכת יחסים בריאה ומספקת עם ילדיהם.

ד"ר אהרון פלשמן - נישואין, שינויים ומובחנות

ד"ר אהרון פלשמן הינו מטפל משפחתי בעל הכשרה בפסיכיאטריה. ד"ר פלשמן התייחס בהרצאתו לשינויים המתרחשים בהסכם הזוגי ולאופן בו זוגות מתמודדים עם ההסכם המשתנה.

ד"ר פלשמן התבונן על הנושא מנקודת המבט התיאורטית של מורי בואן שעסק בנושא של מובחנות (דיפרנציאציה) של העצמי. על פי בואן, לדיפרנציאציה של העצמי יש שתי רמות:

1. הרמה התוך אישית - המשקפת את היכולת להפריד בין רגש למחשבה ולהגיב ממקום רפלקטיבי ולא אוטומטי. 

2. הרמה הבין אישית - המשקפת את היכולת לחוש נפרד מהאחר ולהיות בקשר עם האחר מבלי לאבד את עצמך בתוך הקשר.

ד"ר פלשמן תיאר את תהליך התפתחות האדם מנקודת מבט של מובחנות. בתהליך הגדילה של התינוק האם משמשת כאובייקט לוויסות צרכיו - היא מסייעת לו להירגע תוך שהיא ממלאת את צרכיו הבסיסים. ככל שהתינוק גדל, כך הופכת האם להיות סובייקט נפרד המאפשר לתינוק לחוות חוויות של צמיחה והתפתחות באמצעותו. בתחילה התינוק רואה את עצמו דרך עיני האם, לאחר מכן הוא מבקש לראות את העולם הנמצא מחוץ לדיאדה, אך עדיין הסתכלותו היא מנקודת מבטה של האם, לבסוף הוא יכול לפתח נקודת מבט נפרדת ומובחנת משל עצמו (אינטרסובייקטיביות).

ד"ר פלשמן הראה כיצד זוגות מגיעים לקליניקה ברמות מובחנות שונות ועל המטפל להתאים את עצמו לצורכי הזוג בהתאם לרמת המובחנות שלהם. לדבריו, כאשר בני זוג מגיעים לטיפול, הם בעצם אומרים: "זה לא מה שסיכמנו" ומחפשים דרך להביא לאיזון במערכת היחסים. השינוי אליו נשאף הוא תמיד שינוי במובחנות. אולם, לא כל זוג זקוק מאיתנו לאותם תפקידים בתהליך הטיפול – צרכיו של כל זוג משתנים לפי מידת המובחנות. ד"ר פלשמן התייחס לארבע עמדות של זוגות ביחס להסכם הזוגי המשתנה, המייצגות רצף של רמות מובחנות זוגית מרמה גבוהה לרמה נמוכה:

אנחנו יכולים ליצור הסכם חדש או שלא - רמת מובחנות גבוהה.

אנחנו חייבים ליצור הסכם חדש.

אנחנו רבים על מה שהסכמנו יחד.

אנחנו = ההסכם. בלי הסכם אין אנחנו - רמת מובחנות נמוכה.

בהמשך ד" פליישמן נתן שם לכל אחד מתפקידי המטפל המותאמים לכל אחת מהרמות. במובחנות הגבוהה ביותר, המטופלים יוצאים למסע בו הם מבקשים מהמטפל להיות מדריך. המטפל עוזר לזוג להבין מי הם היו כשהם עשו את ההסכם הקודם, ומי הם עומדים להיות בסוף המסע? הזוג מצויד למסע ולכן המטפל יכול לקחת אותם לתהליך של השתנות וצמיחה אישית וזוגית.

במובחנות נמוכה יותר, המטופלים מבקשים מהמטפל להיות במאי. המטפל עוסק בכאן ועכשיו ומסייע לזוג להבין מה כל אחד צריך ורוצה. המטפל עובד על פירוק משולשים ומעצים את היכולת לבטא רגשות. בתהליך הבימוי ברובד הגלוי עובדים על ההסכם וברובד הסמוי גם עובדים על מובחנות.

במובחנות נמוכה יותר, המטופלים מבקשים מהמטפל להיות נותן המרשם. המטפל מתבקש לתת לזוג כלים בכדי שיוכלו לפתור את הקונפליקט בו הם נמצאים. במקרה כזה הזוג נמצא במריבה על מה שהסכימו בעבר. כשנותנים מרשם, לפי ד"ר פלשמן, מוותרים על השינוי בחדר ושולחים את הזוג לעבוד על פי הנחיות בין המפגשים.

במובחנות הנמוכה ביותר, המטופלים מבקשים מהמטפל להיות השומר. המטפל שומר שהזוג לא יפר או ישנה את החוזה הקיים. "בלי הסכם אין אנחנו" ולכן השינוי הוא בכך שאנחנו מסייעים לזוג למתן את העוצמה של החוזה הקיים. למשל המטפל יכול לבקש מהזוג לשמור על החוזה כפי שהוא רק שלוש פעמים בשבוע ובפעמים האחרות מותר להשתנות.

עבודה על שינוי במובחנות היא עבודה ארוכת טווח, בתוכה המטפל צריך לדעת כי הוא נמצא יחד עם הזוג בתהליך של ניסוי וטעיה.

ההרצאה של ד"ר פלשמן לוותה במצגת עשירה בתוכן ובהדגמות ויזואליות של גרפים, דימויים מעולם האמנות והאמנות הפלסטית. כמו כן ההרצאה הוקלטה במלואה וניתן לשמוע ולראות את המצגת באתר של ד"ר פלשמן בקישור זה.

החלק הראשון של היום הסתיים בהקרנה של סרט "אבא (משיב הרוח)", ומפגש מרגש עם הבמאי והיוצר נעם קידר. נעם, יצר סרט המתאר את תהליך חזרתו בתשובה והתהליך המשפחתי שהוא עבר עם הוריו ומשפחתו במסע החזרה בתשובה. הסרט נוגע בקושי של ההורים לקבל את הבן המשתנה ואת מערכת היחסים המתערערת בינו לבין המשפחה. נעם שיתף את הקהל לאחר הסרט בתהליך שעבר ותיאר את הטיפול המשפחתי ככלי שסייע לו ולמשפחתו לצלוח את השינוי בהסכם הסמוי והגלוי.

החלק האחרון של יום העיון כלל שלושה מושבים מקבילים, כאשר כל אחד מהם עסק בנושא אחר:

מושב מספר 1 - דאנה תבור: זוגיות – "הסכם שהופר" או "מסע של התפכחות"

במושב בחנו המשתתפים את הציפיות שלהם - האם הן אכן שלהם? האם באמת מה שאנחנו רוצים זה מה שאנחנו צריכים? או שתפיסות וערכים שהושתלו במהלך הסוציאליזציה שלנו ולא נבחנו, מכתיבים את חיינו כעת? נבחנה הבחירה שלנו - האם בחרנו ממקום נכון? מהם הגבולות שלנו ומתי זה נכון לשחרר. נעשה ניסיון לבדוק איך "ההפתעות" שמביאה עימה הזוגיות יכולות לשמש כשיעורים חשובים שמהווים מקור לגדילה ולגילוי ה"אני" השלם שלנו. המרצה השתמשה בידע מהתפיסה הבודהיסטית, מגישת האימגו והגישה הנרטיבית.
את מצגת המושב ניתן למצוא בקישור זה.

מושב מספר 2 - ד"ר נגה נברו: "זה לא מה שסיכמנו": תחילת תהליך ה"Scapegoating " (שעיר לעזאזל) בין הורים וילדים במשפחה ומשמעויותיו הטיפוליות

בהרצאתה הסבירה ד"ר נברו כי אכזבה מתמשכת מאי מילוי "החוזה" הווירטואלי, הסמוי או הגלוי, בין ההורה או ההורים והילד, מהינקות, היא אחד מהגורמים השכיחים המובילים ליצירת שעיר לעזאזל במשפחה. ד"ר נברו הסבירה כי במשפחות עשויים להתרחש שני תהליכים המובילים לתופעה של שעיר לעזאזל:

1. התהליך הראשון הוא תהליך אינדוקטיבי, כאשר ההורים מובילים את הילד לתפקיד והתפקיד נבנה מילדות. מי שעוקב אחר משפחות יכול לראות כיצד באמצעות מסרים גלויים וסמויים נבנה התפקיד של שעיר לעזאזל צעד אחר צעד.

2. תהליך דומה אך שונה הוא תהליך בו ההורים מטילים אשמה על אחד מבני המשפחה ומנסים להפוך אותו לשעיר לעזאזל, אך הוא מתנגד ולא מוכן לקחת את התפקיד. במקרים כאלה מדובר בילד המכונה "כבשה שחורה".

לשעיר לעזאזל יש תפקיד במשפחה, כך שדרכו או באמצעותו ניתן להשליך עוינות ובכך לשמור על לכידות המשפחה. למשל, ילד שלוקח על עצמו את תפקיד הילד הקשה. באמצעותו כל שאר הילדים נשארים נקיים ולכאורה אין ביניהם קונפליקטים ועוינות. כך, כאשר יש ילד קשה, ילדים אחרים במשפחה יכולים להחזיק בדימוי של טובים. עוד מצב של שעיר לעזאזל הוא ילד שמתנהג בבית הספר באופן בלתי נסבל, ואילו בבית הוא ילד טוב וממושמע. המשפחה מתאחדת מול בית הספר והעוינות של המשפחה מושלכת על בית הספר, כאשר בבית אין עוינות ואין קונפליקט.

מצב נוסף הוא כאשר השעיר לעזאזל נולד על מנת למלא מעין הסכם של ההורים בינם לבין עצמם או בינם לבין המשפחה המורחבת. לילד אין אפשרות בחירה או יכולת להשפיע על ההסכם. למשל, ילד שנולד על מנת לתת להורה ערך מול משפחת המוצא. ילד לאם חד הורית שנולד על מנת שיהפוך להיות תחליף לבן זוג וכדומה.

ד"ר נברו חידדה את ההבדל בין ילד הורי לילד שהוא שעיר לעזאזל: ילד הורי הוא ילד שלוקח תפקידים קונקרטיים במשפחה ולעיתים גם מרוויח ומרגיש בעל ערך בזכות התפקידים שלקח. ילד שהוא שעיר לעזאזל לוקח ומשמש בתפקיד רגשי וברוב המקרים אינו בוחר ואינו מרוויח אלא משלם מחיר על התפקיד שיש לו במשפחה.

ההרצאה דנה בהבנת התופעה והתהליך, בתהליך הריפוי ובהתערבות הטיפולית במשפחה ובפרט. ההרצאה התבססה על ניתוח מקרה באמצעות סרט של מפגש טיפולי בו ד"ר נברו עובדת עם משפחה. בעזרת הסרט הודגם תהליך טיפול, בו ד"ר נברו מעמתת את אב המשפחה עם רגשות קשים שחש מול אביו, ואיך העביר רגשות אלה לבנו מבלי להיות מודע לתפקיד שהוא מטיל עליו. הסרט הדגים הן את התופעה והן את האפשרות לחלץ מהתפקיד את הילד שנבחר אליו, באמצעות תהליך טיפולי, בו מזוהים הדפוסים וההתערבות מכוונת לשינוי ושחרור בני המשפחה מהצורך להחזיק בשעיר לעזאזל.

מושב מספר 3 - עדנה רשף - זה לא מה שסיכמנו": המשכיות ונפרדות ביחסי הורים-מתבגרים

המושב עסק בהמשכיות ונפרדות ביחסי הורים-מתבגרים ובהיבטים הייחודיים של הטיפול במתבגר והוריו, בציפיות של המתבגר מהוריו ובציפיות שלהם ממנו. גיל ההתבגרות הוא גיל של שינויים משמעותיים אצל המתבגר, המשפיעים על אופי הקשר עם הוריו. הקונפליקטים ביחסי הורה-מתבגר מגיעים לא פעם לשיא הקושי בגיל ההתבגרות. הורים רבים מתארים שינוי דרסטי שחל בקשר עם המתבגר בגיל ההתבגרות: "הוא לא רואה אותי ממטר", "אני לא מכיר אותו", "כשהיה ילד היה מקסים, כאילו השתנתה לו האישיות", " זה לא מה שציפיתי". מצב זה מעורר במטפל לרוב קונפליקט בין הזדהויות. בהעברה, המטפל עשוי לייצג את ההורה חסר האונים, המתלונן וברגעים אחרים את המתבגר. ביחסים של הורים לילדים יש יתרון לטיפול המשפחתי המאפשר לנו לצפות באינטראקציה ולקלוט את החוויות של בני המשפחה השונים. אולם לא הכל מוכנים לעבור טיפול משפחתי, ומתבגרים במיוחד נוטים להתנגד לכך ולעיתים לסרב לטיפול בכלל. במקרים אלה עזרה למתבגר באמצעות עבודה עם שני ההורים, או אפילו עבודה רק עם אחד מהם חיונית במיוחד. יכולתו של המטפל לנוע בין פרספקטיבות שונות, זו של המתבגר וזו של ההורה מספקת לטיפול הפרטני חלק מיתרונותיו של טיפול משפחתי, בכך שהיא מאפשרת הבנה של המימד התוך אישי והבינאישי.

את מצגת המושב ניתן למצוא בקישור זה.

על המטפלת והסוקרת - ד"ר עפרה שלו

ד"ר עפרה שלו היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה, חוקרת ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.