צוות בטיפולנט
האב הפוגע מינית, המאמין כי הוא זכאי לקיים יחסי מין עם בנותיו או בניו, מתעלם מהטאבו החברתי הנפוץ ומכחיש את הטבע הייחודי של יחסי הורה-ילד. בתוך כך, לפחות חלק מסוים מהעצמי שלו מתייחס לילדה כאל אישה בוגרת שאינה משתייכת למשפחה ולכן יחסי מין עמה הם לגיטימיים. מחקרים מצביעים על מיעוט המוטיבציה של אבות אלו לפנייה לפסיכותרפיה ולכן ידוע לנו מעט מאוד על הפסיכו-דינמיקה הנפשית שלהם. יחד עם זאת, מספר מחברים מסכימים על כך שאבות אלו נושאים עמם חסכי ילדות משמעותיים כגון אובדן, דחייה רגשית על ידי האם או התקשרות עזה אליה, אשר מביאים לחסכים נרקיסיסטיים עמוקים.
במסגרת המאמר הנוכחי, מציג הירש (1986), שני תיאורי מקרה של גילוי עריות אשר מדגימים לטענתו היבטים פסיכו-דינמיים באישיותם של אבות פוגעים. בתיאורי מקרה אלו, האבות, מתוך מוטיבציות נרקיסיסטיות, התקשו להכיר בכך שמושא תשוקתם המינית הוא ביתם. הכאב הנרקיסיסטי שנבע מאובדן נשותיהם עקב גירושין, העיר את כאב הנטישה על ידי אמותיהם, והכאב הוכחש באמצעות החלפה דלוזיונית של האם או של בת הזוג הנוטשת בבת. אף על פי שנושאים אלו הם קשים לקריאה, חשיבה ועיבוד, היות שהם נוגעים בתפיסות ראשוניות ועמוקות בנוגע לנורמות של סדר חברתי, מוסר ומערכות יחסים, ההתבוננות בהם היא חשובה ביותר. מבלי שנוכל לנסות להבין את הדינמיקה הנפשית המובילה למצבים אלו, לא נוכל לבקש לעבוד עם מטופלים אשר פגעו ופוגעים בסביבתם.
בתיאור המקרה הראשון, הירש מתאר אב אשר עבר גירושין מבת זוגתו לאחר שנתיים של נישואין, כאשר אחריהן האם והבת נותרו קשורות ביותר זו לזו. נישואין מחודשים של האם והולדתה של אחות חורגת, עוררו אצל הבת תחושת נטישה קשה, אשר התעצמה עם שליחתה לפנימייה עקב קשיים במערכת היחסים עם האב החורג שהתקשה לשאת את נוכחותה בבית. בתוך מערך כוחות זה, הבת יצרה קשר עם אביה הביולוגי בגיל 20 ושכרה דירה לידו. באחד ממפגשיהם האב ניסה לגעת בבתו באופן מיני, לחבק ולנשק אותה תוך שהיא הודפת אותו. בהמשך היום, היא שאלה את האב לגבי דעתו על אחותה החורגת, אותה יצא לו לפגוש לאחרונה. האב אמר כי הבת החורגת אינה דומה כל כך לאם, אך ציין גם כי ביתו הביולוגית "היא האם". הירש מתאר כי הבת הגיבה בבהלה לתגובתו של האב, והדגישה את התחושה המוזרה שעלתה בה מול האמירה שלו כי היא "האם", ולא "כמו האם" או "דומה לאם".
בתיאור המקרה השני, הירש מתאר אישה צעירה אשר סבלה מהפרעת אכילה חמורה ובלבול בזהות המינית. אישה זו איבדה קשר עם אביה הביולוגי בגיל שנתיים, לאחר גירושי ההורים ובעקבות אלכוהוליזם של האב. כאשר מטופלת זו הייתה בת 5, אימה נישאה לבן זוג חדש. לדבריה, המטופלת לא הצליחה ליצור קשר רגשי עם האב החורג, אותו חוותה כמרוחק ואדיש, והיא חשה שלעולם לא תהיה טובה מספיק עבורו. בגיל 16, היא איתרה את האב הביולוגי ויצרה עמו קשר, תוך שגילתה כי הוא כעת נשוי בשנית ועם שני ילדים נוספים. על אף שלא היו בקשר ב-15 השנים האחרונות, המטופלת תיארה כי אביה הביולוגי התנהג כאילו הוא מכיר אותה היטב וכאילו לא נפרדו מעולם. למעשה, היא מצאה עצמה די המומה מול לבביותו.
באחד הערבים במסגרת הביקור שלה, אביה נכנס לחדרה, החל ללטף אותה וניסה ליזום עמה יחסי מין. הוא אמר כי היא "בבואת האם" אותה מעולם לא שכח, וטען כי הוא אוהב אותה וכי למרות כל הזמן שחלף - "הם נועדו זה לזו". המטופלת דחתה את אביה באיום שתצרח אם ימשיך בניסיון לגעת בה, נעלה את הדלת ועזבה את בית האב ביום שלאחר מכן. לאחר תהליך טיפולי מסוים, במסגרתו המטופלת המשיכה לבחון את יחסית לדמויות ההוריות, היא שאלה את אביה החורג מדוע היה מרוחק כל כך במהלך כל השנים. האב החורג טען כי הוא פחד להיות מעורר מינית על ידי "הילדה הקטנה והיפה שהייתה" - מה שהסביר ככל הנראה את ניסיונותיו להימנע ממגע פיסי או רגשי עמה במהלך כל השנים. הירש מסביר כי סביר להניח שדפוס בחירת בני הזוג של האם, הוא שהביא לכך שלבת היו שני אבות - אב חורג ואב ביולוגי - אשר היו מועדים במידה מסוימת לגילוי עריות וארוטיזציה של מערכת יחסים הורה-ילד.
שני האבות המוצגים בתיאורי המקרה של הירש מדגימים כישלון בהתמודדות עם הכאב הנרקיסיסטי שנגרם מנטישת האישה שהייתה האם של ילדתם, גם שנים לאחר הפרידה. הירש מציע כי המפגש המחודש עם הבת, אפשר להם להכחיש באופן דלוזיוני את הפרידה הזוגית, על ידי החלפת הבת באם, וליצור אשליה של חידוש הקשר. הכחשה זו של הפרידה, הביאה עמה תחושת לגיטימיות כלפי קיום יחסים מיניים עם הבת, ולוותה בירידה נקודתית של הכאב הנרקיסיסטי עמו התמודדו האבות. כאב זה כרוך בחוויות ראשוניות של חסך ובהשפעתן על יחסי האובייקט המופנמים.
הדינמיקות הנפשיות שמדגימים תיאורי מקרה אלו, שופכות אור על דפוס היחסים האופייני גם ליחסי גילוי עריות ממושכים המתרחשים בין אבות לבנותיהן הצעירות. במרבית המקרים, האם אינה עוזבת את האב באופן ממשי אך ההתרחקות בין ההורים נחווית על ידי האב כדחייה. מאפייניו הנרקיסיסטיים מביאים את האב לפנות לגילוי עריות כפיצוי לא מודע על נטישת האם וכדרך לשקם את ערכו העצמי האומניפוטנטי. במצבים אלו, כאשר הבת מגיעה לגיל מבוגר יותר בו היא מתקרבת לשלב ש"תעזוב" את האב, לעיתים קרובות מתעוררת באב קנאה כמעט פסיכוטית. הירש מציע כי ניתן להבין קנאה זו כזעם נרקיסיסטי אשר מתעורר בתגובה לחוויית הנטישה העתידית. חוויה זו עמובן מעוררת כאב נרקסיסטי מוקדם יותר, הקשור בנטישת האם המקורית ובת הזוג הבוגרת, ועל כן מגייס הישענות על מנגנונים הגנה פרימיטיביים של הכחשה ופיצול.
מספר כותבים (למשל, Weiss, Cormier) התייחסו לבלבול בין האם לבין הבת הנפגעת, דרכו האבות הפוגעים חווים את יחסיהם עם הבת כיחסים עם מאהבת צעירה המחייה יחסים קודמים עם האם ו/או עם בנות זוג קודמות. בנות הזוג הבוגרות שאותם גברים פגועים נרקיסיסטית בוחרים, נבחרות באופן לא מודע מתוך מטרה לפצות על נטישת האם, אך עם הזמן הן הופכות למשחזרות של הפגיעה הנרקיסיסטית של הנטישה. בשלב זה, הבת הופכת ליעד "אידיאלי" לשיקום הפגיעה הנרקסיסטית והדימוי העצמי האומניפוטנטי הפגוע של האב. בנוסף, המיניות משמשת מקור לכוח ושליטה בבת, באופן שמאפשר לאב לשמר את תחושת האומניפוטנטיות, הנעורים והשלמות.
Narcissism and partiallack of reality testing (denial) in incestuous fathers. Hirsch, Mathias. Child Abuse & Neglect, Vol 10(4), 1986, 547-549.
