חיפוש

מה בין פסיכותרפיה ופעילות גופנית: תקציר מאמרה של הייס, 2013

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

לפי ד"ר קייט הייס (Kate Hays, PhD), בעלת קליניקה לטיפול בספורט בטורונטו, מחקר שדגם 204 מטפלים בשנת 2010, מצא כי 86% מהמטפלים מבצעים פעילות ספורטיבית באופן קבוע, וכי מרבית המטפלים ממליצים על פעילות גופנית למטופליהם. ואכן, רובנו מודעים לחשיבות הרבה של פעילות גופנית בחיי היום יום. מעבר לחיזוק הגוף ולשמירה על משקל תקין, לפעילות גופנית השפעה חיובית על מערכות רבות בגופנו, בין היתר על מצבנו הנפשי. בכוחה של פעילות גופנית למשל להקל על חרדה ולסייע בהסדרת הפרעות שינה למיניהן. בשנים האחרונות יותר ויותר פסיכולוגים החלו לשלב פעילות גופנית בטיפוליהם. כיצד שתי פעילויות כה חשובות משלבות כוחות?

החדר נפתח, ועמו הנפש

פעילות גופנית מהווה אמצעי ליצירת קשר עם מטופלים שבחדר הטיפולים מתקשים להיפתח. לפי הפסיכולוגית ג'ניפר לאגר (Jennifer Lager, PsyD), ישנם מטופלים אשר חשים מאוימים מהסביבה הסגורה והפרטית של חדר הטיפולים, ורואים בכך אינטימיות כפויה שלא מתקדמת בקצב שנכון להם. ישנם מטופלים אשר מקיפים את עצמם בחומות רגשיות, למשל במקרים של פוסט טראומה (PTSD), בעוד אחרים סובלים מאי שקט ומתקשים לשבת בכיסא, למשל במקרים של הפרעות קשב וריכוז למיניהן. היציאה המשותפת, בשילוב עם הפעילות, מעודדת אנשים להירגע ובהמשך להיפתח. לאגר אף מצאה כי טיפול המשלב פעילות גופנית אפקטיבי כאשר מדובר בפורמט של טיפול קבוצתי ומציינת כי מטופלים אשר ביצעו פעילות גופנית במסגרת טיפול קבוצתי, גילו יותר מוטיבציה להתאמן גם מחוץ לשעות הטיפול. המטפלת קייטי אסמוס (Katie Asmus) מציגה מחקרים אשר מראים כי פעילות גופנית משפיעה עלינו לחיוב במיוחד כאשר הפעילות מתרחשת בחיק הטבע, לעומת סביבה עירונית. אנשים בטבע דיווחו על תחושת חיות, אשר התקיימה מעבר לאפקט של הפעילות הגופנית והאינטראקציה עם אנשים בסביבה (Journal of Environmental Psychology, 2010). מחקרים אחרים מצאו כי היציאה לטבע מרגיעה כעסים וחרדה, ובעלת אפקט מרפא על גופנו (BMC Public Health, D. Bowler, Bangor University, 2010).

פעילות גופנית כבסיס ליצירתיות

מחקרים מראים כי בעת פעילות גופנית אנו יותר מודעים לתחושות ולמחשבות שלנו, וכחלק מכך מגלים יותר יצירתיות. אחד ההסברים הרווחים לכך הנו הגברת זרימת הדם למוח, אשר מעוררת אזורים מסוימים ומדכאת אזורים אחרים. לפי ד"ר ארן דיטרייך (Arne Dietrich, PhD) מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות, אחד המודלים מראה כי כאשר אנו עוסקים בפעילות גופנית, האונה השמאלית פחות אקטיבית ולעומתה הימנית, אשר אחראית על חשיבה יצירתית, יותר פעילה. כמו כן, הוצאת הטיפול מהחדר חושפת את התהליך הטיפולי לגירויים שונים, ברובם לא צפויים. טיפול המשלב טיול בפארק עשוי לזמן מפגש עם חיות שונות, וניתן להשתמש בכך בטיפול. אסמוס למשל שולחת את מטופליה להסתובב לבדם למשך מספר דקות, ומבקשת כי יבחרו חפץ שמייצג משהו שקרוב ללבם. במקרים רבים היא עשויה להשתמש באמצעים שבסביבה באופן מטאפורי. היא משתפת במקרה בו מטופל שיתף בחלום על סוסים וזמן קצר לאחר מכן נתקלו בסוסים בפארק. לאגר לעומתה שיתפה במקרה בו היא ומטופלת מתבגרת אשר מפחדת מדבורים, נבהלו יחדיו מדבורה שהופיעה בזמן הפעילות. מקרים כאלו ואחרים מסייעים למטופלים להיפתח ולהעמיק את החקירה העצמית שלהם ואף מחזקים את הקשר הטיפולי בדרכים יצירתיות ולא צפויות.

כיצד ניתן לשלב פעילות גופנית בטיפול?

כאשר משלבים פסיכותרפיה עם פעילות גופנית, ישנם מספר דגשים אשר מומלץ להקפיד עליהם:
1. התאמה למטופל - חשוב לכבד את העדפות המטופל. כאשר מטופל מבקש לא לצאת לפעילות, יש לקיים את המפגש במקום ובאווירה אשר נוחה עבורו. כמו כן חשוב להתאים את הפעילות למטופל, כל עוד הפעילות כמובן מתאימה למטפל. יש אשר ישלבו הליכה, ריצה, או משחקי כדור לא תחרותיים כגון מסירות וקליעה לסל.
2. חיסיון - מצאו את הדרך לשמור על חיסיון הטיפול. כאשר אנו יוצאים מהקליניקה אנו חושפים את המטופל, המטפל, והאינטראקציה הטיפולית לעיניי הסביבה. מומלץ לסכם עם המטופל מראש כיצד תנהגו במידה ותתקלו במכר. למשל, ניתן לפתח סגנון אחיד בו מברכים אחרים לשלום בקצרה וממשיכים הלאה.
3. לא להיסחף - כאשר אנו משלבים פעילות גופנית עם טיפול, יש להתקדם בצעדים קטנים. אין צורך לצאת לטיולים אתגריים בשטח. לא פעם כל שצריך הוא סיבוב באזור הקליניקה, או אפילו יציאה למגרש החנייה. באותה מידה ניתן להביא חלקים מהחוץ אל תוך הטיפול, למשל אבנים, ענפים וכדומה.
4. מודעות לגבולות - יציאה מחדר הטיפולים מזמנת עמה אתגרים שונים בנושא גבולות הטיפול. מטפל ומטופל עשויים למשל להתחרות על הישגים ספורטיביים או להשוות את הגזרה. חשוב לשמור על דגש טיפולי, וגם להזכיר במידת הצורך שוב ושוב כי הפעילות הגופנית בראש ובראשונה נועדה הטיפול הנפשי. לצד זאת מומלץ להמשיך ולבדוק לאורך הטיפול את האינטראקציה וטיבה.

נראה כי כאשר אנו משלבים טיפול עם פעילות גופנית, אנו מעודדים עבודה נפשית וגופנית חשובה אצל המטופל, ובכך גם מקדמים ראייה יותר הוליסטית, אשר משתמשת בחיבור בין גוף ונפש. למרות ההתחלה המבטיחה והפוטנציאל הניכר, חשוב לזכור כי טיפול זה נמצא בחיתוליו, ויש צורך במחקרים רבים אשר יסייעו לנו להבין איזו פעילות גופנית מתאימה בטיפול, עבור מי, ובאלו מקרים.

ביבליוגרפיה

A natural fit. Tori DeAngelis, Monitor on Psychology, American Psychological Association, September 2013, vol.44, No. 8, page 56
http://www.apa.org/monitor/2013/09/natural-fit.aspx