יעל ארנוב ואוסי שטיין
הטיפול הרגשי במים בשיטת WT מזמין את המטופל למסע מרתק של החלמה וריפוי בתוך המרחב המיימי התרפויטי (water therapeutic space) הטיפול שם דגש על שילוב הגוף והנפש תוך שימוש במים ככלי טיפולי.השיטה שואבת את רעיונותיה המרכזיים מעולמות תוכן שונים ומתבססת על מספר עקרונות, ביניהם: עקרון ההכלה (containing), עקרון השלמות, אחדות גוף ונפש (holism), עקרון הזרימה (flow), עקרון ה"רחם המיטיב" (womb beneficial), עקרון החישה - סנסוריות, טקטיליות (sensation tactile) ועקרון המשחקיות (playfulness) יפורטו בהרחבה בהמשך החלק הנוכחי.
שיטת הטיפול משלבת מרכיבים מילוליים שיח טיפולי (verbal session) לצד מרכיבים גופניים (תהליך גופני פאסיבי (body session). כל מפגש טיפולי, הנמשך כשעה, כולל את שני המרכיבים השזורים יחד במארג ייחודי. בחלק הגופני בכל מפגש צף המטופל במים, מוחזק בידיו של המטפל, כשזה מניע אותו בטכניקות ייחודיות מעל ומתחת למים. לאחריו שיח טיפולי המתקיים בתחילתו ובסופו של כל מפגש, נשען המטופל על קיר הבריכה, בתנוחה חופשית ונוחה המאפשרת קשר עין ושיחה.
בדומה לתהליכי טיפול במרחב היבשה, התהליך הטיפולי במים עשוי לנוע מטיפול קצר טווח של כארבעה עשר מפגשים ועד טיפול ארוך טווח, בהתאם למשתנים שונים כגון: אופי הבעיה עימה מתמודד המטופל, מצבו הרגשי, יכולתו הכלכלית לממן טיפול ועוד. התהליך כולל חמישה שלבים טיפוליים מובנים, המאופיינים במטרות מדוייקות לכל שלב ושלב. תחילת התהליך הטיפולי כולל מרכיב של הערכה ואבחון המתבצעים הן במים והן ביבשה (אינטייק מים ואינטייק יבשה).
הטיפול מתאים למצבים רגשיים שונים ביניהם: משבר, טראומה, חרדה, דיכאון, התמודדות עם מחלה קשה ושכול, כמו גם לתהליכי התפתחות אישית וצמיחה. הטיפול מציע הקלה למטופלים במצבי חיים מורכבים, למטופלים שהתייאשו מטיפולים קלאסיים מילוליים, כמו גם למטופלים החווים קושי משמעותי לשוחח ולדבר את העובר עליהם.הטיפול הרגשי במים יכול להשתלב בתוך מערכי טיפול קלאסיים, במקרים בהם המטפל הקלאסי (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים, פסיכיאטרים) קיבל הכשרה לטפל במים. ניתן לייצר פורמט טיפולי בו המפגשים מתקיימים לסירוגין במים וביבשה, אצל מטפל אחד. כמו כן ניתן לייצר עבודה משותפת (co) המשלבת מטפל קלאסי ביבשה ומטפל מים.
בטיפול הרגשי במים אנו מזמינים את המטופל ללמידת מים (water learning). למידה זו מתבצעת תוך עבודה על טכניקות נשימה, הרגעה והרפייה, ויתור על שליטת יתר וויסות מחודש. אנו מייצרים עם המטופל נתיב אלטרנטיבי לחיים ביבשה תוך שימוש ב"איכות המיימית" אליה הוא נחשף בטיפול הרגשי במים. מתוך שימוש בנתיבים אלטרנטיביים אלו אנו מצפים לראות תחילתו של שינוי במימדים השונים אצל המטופל, הן במרחב המיימי והן מחוצה לו.
השיטה פותחה ע"י אוסי שטיין ויעל אונגר-ארנוב ומיושמת בשנים האחרונות במרכז ל"טיפול רגשי במים". בטיפול הרגשי במים משתמשים בטכניקות משיטת הוואטסו (שיאצו במים) והווטר דאנס (water dance) בשילוב סוגי החזקה והנעה שונים במים. לצד הטכניקות הידועות מביאה השיטה את רעיון "תנועה מותאמת רגש" אשר מדייק את השפעתה של כל תנועה ומנח במים על מצבו הרגשי של המטופל. מגוון התנועות מיושם למטרות טיפוליות שונות, ביניהן: להעלאת תכנים רגשיים, עיבוד תכנים קשים, למידת איזון מחודש ועוד.
השיטה נבחנת לאורך שנים במספר מחקרים הבוחנים את יעילותה ואת התאמתה לסוגי האוכלוסיות השונות ולמצבים הרגשיים הייחודיים. מסלול הלימוד של שיטת WT כולל שלבים מובנים ואופק התפתחותי למטפלים. כולל התמחות בטיפול באוכלוסיות ייחודיות: טיפול בילדים במים, טיפול בנוער במים, טיפול בגיל השלישי במים. מסלול הלימודים כולל התמחות בטיפול במצבים רגשיים מורכבים: טיפול בטראומה במים, טיפול בחרדה במים, טיפול בדיכאון במים, ליווי בסוף החיים במים ועוד.
עקרון ההכלה (containing)
לתחושתו של המטופל כי הוא מוחזק ומוכל בחיקו של המטפל יש חשיבות רבה בטיפול, הניתנת להבנה גם מתוך תיאוריהם של ויניקוט את חווית ההחזקה האימהית (holding) ושל ביון את חווית ההכלה (containing). שני החוקרים הללו התכוונו כמובן להיבט הרגשי של החוויה, אך ב-WT - מועצמת ומודגשת תחושה זו מתוך השילוב הייחודי של החזקה הן במימד הרגשי והן במימד הפיזי. ויניקוט וביון מדגישים את ההשפעה האדירה של חוויה זו כמאפשרת למנגנוני החלמה נפשית לפעול ומחזקת את יכולות המטופל להכיל את רגשותיו, תחושותיו ומחשבותיו.
מלאני קליין (1946 Klein), הוסיפה לרעיון זה את קשייו של המטופל להחזיק בתוכו אלמנטים נפשיים קשים במיוחד. בעזרת ההחזקה וההכלה של המטפל, המטופל מסוגל להוציא מתוך עצמו תכנים קשים אלו כשהמטפל מחזיק אותם, תרתי משמע, עבורו. תומאס אוגדן (2009) מוסיף את חשיבות החוויה התחושתית-נפשית של היות המטופל מוחזק בזרועותיה של האם, ובהקבלה לכך, בזרועותיו של המטפל. מכלול רעיונות אלו מדגיש את הצורך המהותי של הנפש ב"מיכל חיצוני" שיסייע בעיבוד ועיכול תכנים נפשיים קשים.
בגישת WT מקבלת תפיסה זו משנה תוקף בעקבות ההחזקה וההכלה המתמדת אותם מספקים המים. הלחץ ההידרוסטטי עוטף את גוף המטופל ומזמן עבורו הכלה כפולה - הכלת המים והכלת המטפל.
עקרון ההוליזם - אחדות גוף ונפש (holism)
עקרון זה מניח ביסודו כי מתקיימת אחדות מתמדת בין ההיבטים השונים של גוף, נפש, רגש, מחשבה ואף התנהגות. כל אלו נמצאים בסינרגיה, מושפעים ומשפיעים אחד על השני. בשונה מתפיסות המניחות כי מתקיים פיצול בין הגוף ובין הנפש, מדגישה תפיסה זו את השלם הגדול מסך חלקיו ואת המהות הייחודית הנקראת גוף-נפש. גוף המטופל מכיל, במידה רבה, את מכלול ההיסטוריה האישית שלו, ובהתבוננות נכונה ניתן להבין מתוך הגוף את חווית הנפש ולהיפך. בגישת WT ההתייחסות היא תמיד הן לגוף והן לנפש ולשותפויות המתקיימות ביניהם. בכל מפגש טיפולי במים גם הגוף וגם הנפש קיימים ומטופלים. ההתבוננות בגוף מקפלת בתוכה התבוננות בהתבטאויות הגופניות של הרגשות (embodiment), ומציעה תהליכים טיפוליים דו- כיוונים, המכוונים ומבוצעים על גוף המטופל אך מהדהדים ומשפיעים ישירות על נפשו ולהיפך.
עקרון הזרימה (flow)
הזרימה, כפי שחקר וניסח צ’יקסנטמהיי (2012), הינה חוויה פסיכולוגית המאפשרת לאדם לחוש כי הוא כל-כולו בתוך החוויה, תחושת הזמן והמרחב משתנים ואף אובדים זמנית, העבר והעתיד נעלמים והאדם שרוי בתוך הכאן ועכשיו. צ’יקסנטמה קרא למצב זה "חוויה מיטבית" אשר מביאה את האדם להגברת תחושת השליטה וההשתתפות שלו במציאות. חוויות שכאלה יכולות להתקיים בעיקר כאשר האדם עושה דברים אותם הוא אוהב ואשר מסבים לו הנאה. מתוך מחקרים אודות החוויה המיטבית ניכר כי זו חוויה כה אינטנסיבית עד כי מתרחש בה שינוי בדרך בה האדם חווה את עצמו ובמודעות שלו, כמו גם שינויים מוחיים (הקשורים בעיקר למוליך העצבי דופאמין). לפי המימדים הללו נראה כי טיפול רגשי במים מהווה הזדמנות למצב של זרימה ומתוך כך ל"חוויה מיטבית".
מהות שיטת WT מתבססת על ההזדמנות אותה מעניקים המים למטופל לחוש זרימה הן בהיבט הסנסורי והן בהיבטים נוספים. חווית הזרימה הגופנית מהדהדת למרחבים הנפשיים ומזמינה את המטופל לחוות את עצמו ב"זרימה" ו"זורם".
עקרון ה"רחם המיטיב" (Beneficial womb)
החוויה המרכזית בטיפול WT הינה "חוויה רחמית". השילוב בין המים החמימים, ההחזקה של המטפל והמגע המתמיד מזמנים היזכרות מודעת ושאינה מודעת בשהותנו כעוברים ברחם אימותינו.
עקרון זה מאפשר הזדמנות לאינקובציה (incubation) של תהליכים העוברים על המטופל ומספק תנאים לגדילה והתפתחות כמו ברחם אנושי. המרחב המיימי מקביל לרחם מיטיב, המטופל חווה בו: ויסות רגשי ופיזי, רגיעה, הזנה, הכלה, הזמנה לנוח ובד בבד הזדמנות לגדול ולצמוח ללא איום.
בהתאם לכך, באחריותו של המטפל בטיפול WT לשמור על המרחב כמה שיותר נקי מהפרעות בכדי לאפשר למטופל לחוות בעוצמה גבוהה את חווית ה"רחם המייטיב".
בשלבים מתקדמים בטיפול מזמין המטפל את המטופל "ללדת" חלק מהתהליכים הקורים במרחב המיימי ולקחת אותם עימו אל "מרחב היבשה". מעבר זה מהישגים הקורים במים להנכחתם ביבשה מתקיים רק כאשר "הרחם המייטיב" סייע למטופל לייצר שינוי ולגדול.
עקרון החישה - סנסוריות, טקטיליות (sensation, tactile)
העור הינו איבר החישה המרכזי של האדם ומהווה מרכז תחושת הקיום שלו. אנזייה (2004) מסביר כי העור מתפתח מוקדם מאוד בתהליך צמיחת העובר, במהלך החודש השני להריון ותפקידו המשמעותי ביותר הינו היותו "חובק כל" ביחס למנגנוני הגוף השונים ולפי אנזייה גם למנגנוני הנפש. גירויים תחושתיים המועברים דרך העור מעצבים פעולות חשובות להישרדות האדם: נשימה, הפרשה, מערכת חיסונית ואף אמון ותחושת ביטחון. ה"אני עור" לפי אנזייה הינה פונקצייה של ה"אני" המבטאת מרכיבים נפשיים שונים. בשיטת WT אנו מתבססים על עיקרון החישה בשימוש מתמיד במגע עור לעור- עורו של המטופל לעורו של המטפל, כמו גם תחושה מתמדת של מגע המים על עורו של המטופל.
עידוד תחושתיות מתמדת עד כדי יצירת פנטזיית "עור משותף" (אנזייה, 2004), מאפשר למטופל לחוש תחושות נעימות ביניהן: בטחון גופני ונפשי, אמון, ויסות ואיזון (הומאוסטזיס).
עקרון המשחקיות (playfulness)
חשיבות המשחק והמשחקיות לא רק ככלי להנאה אלא כדרך להפחתת חרדה, תוקפנות וקשיים רגשיים הוצגה והוסברה כבר לפני כחמישים שנה (ויניקוט, 1968) כאשר כבר אז הודגשה המשחקיות ככלי יעיל ביותר להתמודדות עם מצבים קשים. חווית המשחקיות מאפשרת מגע עם תכנים פרה-ורבליים ומעודדת התמודדות יעילה עם קשיים שאינם נמצאים לגמרי בתחום המודע.
בשיטת WT המרחב המיימי מזמן לנו מרחב מלא במשחקיות, מרחב בו חוקי הגרביטציה משתנים, המטופל חופשי ממשקל גופו ולרוב גם מכל מגבלה גופנית אחרת ממנה הוא סובל.
המרחב המיימי מדגיש את ה"כאן ועכשיו" ומסייע לחוש לרגע חופשיים מהעבר ומהעתיד. מרחב זה מעודד לחוש כילדים: חופשיים, קלילים, צוללים, מתחבאים ונגלים.
ויניקוט הוסיף ותיאר את "המרחב המעברי" בו האדם נמצא בין מציאות לדמיון ומשהה לזמן מה את התפיסות האוביקטיביות והמציאותיות. המרחב המעברי נוצר לראשונה בקשר בין התינוק לאימו, ואח"כ מתבטא ב"אובייקט מעבר" אותו לוקח התינוק עימו בכדי לחוש את ביטחון האם גם כשהיא אינה נמצאת. המרחב המיימי מהווה בתחילת הטיפול "מרחב מעבר" וככל שהטיפול מתקדם הופך להיות "אובייקט מעבר" אותו "לוקח" המטופל עימו בצאתו מהמים (בדמיון, בתחושה). המים מהווים מעין "אובייקט ויסותי מושאל" למטופל המתקשה לווסת את עצמו.
עיקרון המשולש: מטפל-מטופל-מים החיבור בין הטריאדה מטפל-מטופל-מים הינו עיקרון משמעותי ביותר בשיטת WT. חיבור זה מזמין תקשורת וקשר שונה מבכל טיפול יבשה הנעשה במרחב של קליניקה.
המרחב המיימי מאפשר למטפל להיות נוכח בטיפול תוך שמירה עצמית (self care) ושמירה על המשאבים והכוחות שלו, החזקה והכלה גופנית לגוף המטופל וסיוע בשמירה על גבולות, דרך החיץ אותו מייצרים המים. המרחב המיימי מארגן את היחסים בין המטפל למטופל בדרך שונה מאשר ביבשה, במובן מסויים קרובה יותר אך עם זאת גם שמורה יותר.
מרחב זה מייצר "מציאות משותפת" (אונגר ארנוב, 2009) למטפל ולמטופל בה הם שוהים יחדיו, בתחושה משותפת, בטמפרטורה ובתנאים זהים. במרחב זה מתקיימים ביניהם סוגים שונים של דיאלוגים, הן גופני והן מילולי.
ויניקוט מציין את מושג ה"מראה" (mirroring) המתקיים בין האם לבין תינוקה, המתייחס לאופן בו דרך מראה פני האם התינוק לומד מיהו. בטיפול רגשי במים השיקוף מתקיים בשני רבדים, האחד מול המטפל והשני מול המים, כאשר שני הנ"ל מספקים מראה למטופל, כל אחד בדרכו הייחודית. מראה זו מאפשרת למטופל לחוות את עצמו כחלק מקשר ובמקביל כנפרד, מעלה את המודעות שלו לעצמו ומספקת לו הזדמנות לשינוי וצמיחה.
יש בהן משהו, במילים בטיפול, שלוקח יותר ממה שהוא נותן. פעמים רבות הוא לוקח מהמטופל כוחות, הוא משיב אותו "לשדה הקרב", לעיתים ללא ציוד הגנה מתאים, הוא מעמת אותו עם ה"אין".
מראשית העיסוק בטיפול הרגשי תפסו המילים מקום מרכזי בתהליך. מפרויד ועד ימינו, שיטות הטיפול הנפשי השונות מתבססות ברובן על אינטראקציה מילולית, המכוונת להעלאת המודעות ולהבאתה לכדי ביטוי מילולי. עם זאת, ידוע לנו כי רוב רובה של החוויה הרגשית, בין אם נעימה או קשה, אינה אגורה ומקודדת במוח האנושי בצורה ורבאלית, כי אם בתצורות חווייתיות, סנסוריות, פרה-ורבאליות וראשוניות (לדו, 2005). מטפלים רבים החלו לחוש את "תקרת הזכוכית" של הטיפול המילולי, מה שהוביל לחיפוש אחר טכניקות ושיטות נוספות המעשירות את תהליך הטיפול. הקלפים הטיפוליים, הטכניקות הדרמטיות, הטכניקות הגופניות, תרגילי הדימיון, שילוב תורות מזרחיות הוליסיטיות- כל אלה נכנסו לתוך הקליניקה הטיפולית בעשורים האחרונים. טכניקות התווספו, אך המרחב הטיפולי נשאר, ברוב המקרים, חדר.
ברעיון הטיפול הרגשי במים מוצעת אלטרנטיבה חדשנית למרחב הטיפולי הקלאסי, הסכמה "לצאת מהקופסה""ולקפוץ לקליניקת המים. בהסכמה זו יעבור המטפל תהליך התפתחותי, אישי ומקצועי, אשר יוביל אותו במסע היכרות פנימית עם עצמו. זו אינה רק טכניקה נוספת, הלמידה לא רק תוביל להתמקצעות, או להיכרות עם תיאוריה חדשה. ההסכמה לטפל במרחב המיימי תביא את המטפל הקלאסי למקום טיפולי חדש ותסייע לו בהתחברות למהות הטיפולית הרחבה שלו. יש בטיפול במים הזדמנות עבור המטפל "לגעת" במטופל, לחוות ולהכיל חלקים נרחבים יותר ממנו, ולהצליח לטפל ולהקל את סבלו בצורה שלמה ועמוקה יותר.
הטיפול הרגשי במים יכול להשתלב כשיטת טיפול נוספת בתוך ארגז הכלים המקצועי של המטפל הקלאסי. ניתן להשתמש בה במצבי תקיעות בתהליך, כשמעוניינים להתבונן לעומק בחלקים בלתי מילוליים, בעבודה על זכרונות ילדות, בעיסוק בטראומות עמוקות, בעבודת התפתחות, צמיחה ועוד. ניתן לשלב מפגשי מים בודדים בתוך המערך הטיפולי הקלאסי ביבשה או להעביר את המוקד הטיפולי כולו לקליניקת המים.
תיאור מקרהד’ בת 29, בחורה עדינה ושברירית, הגיעה לטיפול אחרי תקופה ארוכה של טיפולים שונים בהם התנסתה. כשהיתה בת שבע נחשפה לראשונה לטראומה מורכבת שליוותה אותה שלוש שנים נוראיות מחייה: אביה נהג להתעלל בה מינית. ד’ פוסט טראומטית, בגופה אגורים זכרונות נוראיים המתבטאים בדרך בה היא מוחזקת, יושבת, עומדת ואף נושמת, או שנכון יותר לאמר אינה נושמת.
הסימפטומים הפוסט טראומטיים של ד’ זועקים מתוך סיפור חייה: קשיי שינה, נדנדת חרדה ודיכאון, קושי ליצור יחסים קרובים עם גברים, קשיי אכילה, עוררות יתר, פלאשבקים מהטראומה ועוד. היא מתקשה לדבר בחדר הטיפול על הזכרונות, הבכי מציף אותה, גופה רועד והיא מתנתקת פעם אחר פעם.
שלוש שנים הראשונות של הטיפול עומדות כנגד שלוש שנות הטראומה, בשנים אלה לא עסקנו בסיפור הטראומה, לא עיבדנו ושיחזרנו, לא חשפנו, לא ביררנו. מה כן עשינו? עסקנו בהישרדות: איך עוברים את הלילה הקרוב? איך נשארים בעבודה? איך יוצאים מהמיטה אחרי שלושה ימים רצופים? איך ממתנים את התקף החרדה החוזר שוב ושוב?
הטיפול עסק בהישרדות וזו, תפסה את הטיפול וניכסה אותו לעצמה. ואיך צועדים צעד ראשון מחוץ למצב ההישרדותי (survival mode) ? זכור לי הרגע שבו הצעתי לד’ להיכנס יחד לקליניקת המים. זה היה רגע לא פשוט עבורי כמטפלת. שנים שאני מטפלת "רגילה": טיפול קוגנטיבי התנהגותי, הגישה האינטרסובייקטיבית... חונכתי בגישה המערבית הדוגלת בקשר מטפל-מטופל מוגדר היטב, בחלוקת תפקידים ברורה, גבולות ו-setting.
עם הזמן, ההבנה אודות המילים הובילה אותי, ואני התקדמתי איתה. בתחילה שולבו טכניקות פרה-ורבליות בטיפול (טכניקות דמיון, טכניקות אומנותיות) ואט אט שילוב טכניקות ממוקדות גוף (פסיכותרפיה גופנית, מיקוד תחושתי, התמקדות, האקומי ועוד..). המילים פינו את מקומן המרכזי ובכך התאפשר לאלמנטים נוספים למצוא מקום. נוצר מעבר מטיפול ממוקד מוח שמאל ("המוח החושב") לטיפול ממוקד מוח ימין ("המוח המטאפורי"). מעניין לראות כי רוב מטופליי, מטופלי הטראומה, אכן חווים את חייהם בעיקר דרך משקפי הטראומה ומתוך כך נמצאים בעיקר בתוך תפקודי המוח המטאפורי.
לבושה מכף רגל ועד ראש ד’ נכנסה למים לראשונה. הבריכה היתה שקטה, חמימה, צלולה. הזמנתי אותה להיכנס בקצב שנוח לה, לחוש את המים. עבדנו יחד, כשאני בעיקר מנסה לא להפריע למים. לתת להם לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב בעולם: להכיל, להחזיק, לחבוק, לאפשר תנועה, לעודד נשימה.
שבוע אחרי המפגש במים שבנו לקליניקה: אותו המקום, אותן הדמויות ומשהו שונה. ד’ יושבת מעט אחרת, גופה נינוח יותר, משהו בו התעגל, נשימתה פחות חדה. ואז התחלנו לדבר...
המסע עם ד’ ממשיך, רובו בקליניקת היבשה וכשעולה הצורך גם בקליניקת המים. ד’ כבר חצי שנה בתוך מערכת יחסים משמעותית עם בן זוג, ישנה טוב יותר, מחוברת יותר לגופה, מאוזנת יותר. עוד עבודה רבה לפנינו, והיא נעשית לאט לאט ועם הרבה מחשבה ותשומת לב, ושימוש בטכניקות יבשה ומים בהתאם לצורך בכל שלב של התהליך.
טיפול רגשי במים הינו טיפול מורכב, הוא מחייב את המטפל להעיז, לגעת, לפרוץ גבולות ובד בבד לשמור על גבולות. המים מגיעים לכל מקום, הם אינם עוצרים ונתקעים במקום בו המילים נגמרות. החיבור החזק בין הגוף והנפש, במיוחד במקרי טראומה מורכבים, מחייב אותנו כמטפלים לתת מענה לשלושת השותפים: הגוף, הנפש והחיבור שביניהם, הטיפול במים שם במרכז חיבור זה.
בטיפול רגשי במים, בשיטת WT מתאפשר למטופל לחוות תהליך עמוק של מפגש עם הטראומה ממקום בטוח ומוכל. הזכרונות הטראומטיים שאגורים בגוף צפים אט אט, תרתי משמע, ומעובדים הן בהיבט הסנסורי ואח"כ גם בהיבט הקוגנטיבי (בסיום טיפול במים או בקליניקת היבשה). הגוף לומד מחדש כיצד לשחרר ולהרפות מבלי לחוות אובדן שליטה וחוסר אונים, ומתוך כך נוצר משא ומתן מחודש על היכולת והרשות לחיות בחיבור ובנוכחות גופנית.
האיזור בגוף המחובר או מזוהה עם הטראומה מגיב בעוצמה למים, לעיתים בחווית נוקשות או כאב. במהלך הטיפול ישנה התייחסות רציפה לאיזורים אלו, תוך שימוש בטכניקות של דמיון מודרך או מיקוד תחושתי. השינויים בנשימה, התנועה הזורמת, חויית הלחץ ההידורסטטי המספק החזקה ברורה, טונוס השרירים הנרגע אט אט, כל אלה מאפשרים למטופל להתחבר לגופו ולשקם את הקשר הטראומטי עימו.
הספר "מים עד נפש" מאת אוסי שטיים ויעל אונגר ארנוב מביא את רעיון השבת המים על מקומם המכובד שאבד ברבות השנים. הספר שמיועד למטפלים כמו גם לקהל הרחב, מציע פרספקטיבת מים, כלים ישימים כיצד ניתן להשתמש במים להטבת מציאות חיינו. כולל פרקים שעוסקים בנושאים: מים לדכאון, מים לחרדה, מים לטראומה, מים להריון ולידה, מים להתפתחות אישית ועוד. בספר מוצג פרוטוקול טיפול חדשני בשיטת WT לטיפול רגשי במים, כולל טיפול במצבים רגשיים שונים. הספר כולל תיאורי מקרים מרתקים שעוסקים בסוד כוחם של המים: מים בסוף החיים בטיפול בחולה טרשת צעיר, מים בטיפול בפוסט טראומטית נפגעת התעללות מינית ועוד..
הספר הושק בכנס הארצי הראשון למים ורגש "פרויד בבגד ים" בו נכחו מעל 150 משתתפים ונערך בבית איזי שפירא ומאז נמכר ברשת ובחנויות נבחרות.
אוסי שטיין הינה מאסטרית ומורה בכירה לתרפיות מים בארץ ובעולם, בעלת מרכז 'נגיעות במים' בקרית טבעון. מתמחה בעבודה עם ההיבטים הרגשיים במרחב המיימי, פוגשת בקליניקת המים מגוון רחב של מצבים: מחלות קשות, טראומה, שכול, סוף החיים, זאת לצד ליווי הריון, לידה ותהליכי התפתחות וצמיחה.
יעל אונגר ארנוב הינה עו"סית קלינית (MSW) ופסיכותרפיסטית גופנית, מתמחה בטיפול במצבי טראומה וחרדה, בעלת פרקטיקה פרטית. מרצה באוניברסיטת חיפה, חברת צוות בכירה במרכז "משאבים", מנחת סדנאות וקורסים במגוון מסגרות. מטפלת רגשית במים, בשנים האחרונות משלבת בין קליניקת היבשה לקליניקת המים.
מייסדות מרכז Water Therapy המתמחה בטיפול רגשי במים, מציע מסלולי הכשרה, הדרכות למטפלים ועוסק במחקר בתחום. מפתחות שיטת WT – שיטה חדשנית ופורצת דרך המציעה את המרחב המיימי כמרחב תרפויטי רגשי.
