חיפוש

חלומות המטופל על המטפל סיכום מאמרו של גרהאם קוונג'

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


Kavanagh פותח את מאמרו בתהייה על מיעוט הפרסומים הקליניים העוסקים בחלומותיהם של מטופלים על מטפליהם. פרויד, במאמר משנת 1923 העוסק ביישומים הקליניים של עבודה עם חלומות, טען כי התוכן הגלוי של החלומות מושפע מהאנליזה עצמה וכי אין בכך דבר רע. לכן, לא ברור מדוע ההתייחסות לתחום זה מועטה כל כך.

תיאוריית הדחף הפרוידיאנית רואה בחלום, בדומה לבדיחות, סימפטומים וכשלי לשון, תצורה מפצה המבטאת תכנים אינסטינקטואליים אסורים. גישה זו מבוססת על ההנחה כי כל חלום כולל תוכן סמוי של תכנים אינסטינקטואליים ותוכן גלוי שהוא סיפור החלום אותו המטופל זוכר. התוכן הגלוי של החלום מוסווה ולכן משרת את הבנתנו רק דרך אסוציאציות חופשיות שעולות ביחס אליו. על פי גישה זו, באנליזה נאותה "הלוח החלק" שמהווה האנליטיקאי מאפשר לחלום עליו כדמות העברה. כלומר, מה שמיוחס לו אינו קשור אליו עצמו אלא לדמויות משמעותיות אחרות בחיי המטופל, ולכן מצופה שהאנליטיקאי יופיע בחלומות המטופל באופן מוסווה. בהתאם, על פי גישה זו הופעת האנליטיקאי בחלום באופן בלתי מוסווה מעידה על בעיה באנליזה או אצל המטופל.

שנדור פלדמן (1945) היה מראשוני המתייחסים לחלומות על המטפל, כאשר הציג מאמר בו התייחס לחלומות של מטופלים העוסקים בהפרעה למפגשים הטיפוליים על ידי בני משפחה או מטופלים אחרים החודרים לפגישה. הוא הציע כי חלומות אלו מבטאים מחסום בקשר הטיפולי אשר ייתכן ונובע מכך שמטופל גילה דבר מה על חייו הפרטיים של האנליטיקאי, או לחלופין- מבטאים משאלה סמויה למיזוג עם האם. הספרות שהתייחסה למאמר זה התמקדה בעיקר בניתוח האופציות הפרשניות שהציע פלדמן, ובתהייה האם האנליטיקאי חרג בפועל מהטכניקה האנליטית באופן שעורר את החלום, או שהחלום מבטא פגיעה פרה אדיפלית מוקדמת.

Blitzsten (1952) טען בהתייחס למטופלים אשר חלומם הראשון באנליזה הוא חלום בו המטפל מופיע באופן לא מוסווה כי: "במידה והאנליטיקאי מופיע ללא מסווה בחלום הראשון, הפרוגנוזה לטיפול אינה טובה... חלום מסוג זה בשלב מוקדם כל כך של האנליזה מצביע על כך שהמטופל, ברובד הלא מודע, אינו מסוגל להבחין בין האנליטיקאי לבין דמות עבר משמעותית, או שהתנהגות או הופעת המטפל בפועל אכן דומה באופן משמעותי לאותה דמות. בכל מקרה, המשמעות היא שצפויה אירוטיזציה של האנליזה... אם האנליטיקאי מופיע באופן גלוי כבר בחלום הראשון חשוב לעבוד על כך כבר בשלב מוקדם או להעביר את המטופל למטפל אחר..."

Gitelson (1952) תמך בתפיסה זו מאחר וראה בהופעה מיידית של האנליטיקאי בחלום עדות לכך שההעברה אמיתית מדי. הופעת חלום כזה בשלב מעט מאוחר יותר באנליזה מעידה לטענתו על בעיות בהעברה הנגדית, ואילו הופעתו במהלך אנליזה ממושכת וטובה קשורה לבעיות העברה-העברה נגדית רגילות הניתנות לעבודה במסגרת הטיפולית.

Rappaport (1959), בהתייחס לאירוטיזציה של ההעברה אליה התייחס Blitzsten, הציע כי חלומות מסוג זה מבטאים גם קושי בסימבוליזציה. בכך, ביטא למעשה עמדה הרואה בחלומות על המטפל ביטוי למופרעות העמוקה של המטופל.

Yazmajian (1974) התמקד גם הוא בפגיעה בפונקציה הסימבולית והציע כי חלום בו המטפל מופיע באופן לא מוסווה מבטא תפיסה שלו כאדם ממשי והמנעות מראייתו כדמות העברה סימבולית. תפיסה זו מציעה, לטענת המחבר Kavanagh, עמדה לא מתקבלת על הדעת לפיה המציאות מהווה הגנה מפני עיוות. פיתוח סביר יותר של רעיון הפגיעה בפונקציה הסימבולית, לטענתו, היא תפיסתו של Eyre (1988) אשר הציג מטופל אשר יכולתו הסימבולית היתה פגועה ביותר וההעברה שלו היתה מעוותת ביותר וגבלה בדלוזיונליות. חלומו של המטופל על המטפל נתפס על ידי Eyre הן כביטוי לפגיעה ביכולת הסימבולית והן כנקודת מוצא לשינוי, שאחריה אכן חל שינוי באנליזה. זאת, מאחר ועצם הופעתו של המטפל כסימבול בחלום מצביעה לטענתו של Eyre על התרחבות היכולת לחוות העברה ולהשתמש במטפל כדמות הנחווית כדומה להורה ולא כהורה עצמו.

לאורך השנים נעשו נסיונות מעטים למחקר אמפירי על חלומות המטופלים.

Harris (1962) בחן האם הופעת המטפל בחלום נובעת מגורם הקשור במטופל או בטיפול ומצא כי חלומות על המטפל שכיחים למדי ומהווים כ-10% מהחלומות. לטענתו, חלומות אלו נבעו מהעברה בעייתית בה המטפל נחווה כ"אובייקט אמיתי" ממנו ניתן לדרוש דרישות ממשיות, בניגוד לאיכות ה- as-if המתפתחת בדרך כלל בנוירוזת ההעברה. כאשר חלומות אלו מופיעים בשלב מוקדם, לטענתו הם מבטאים צורך במיזוג עם האם כהגנה מפני חרדת סירוס. כמו כן, הוא טען כי חלומות אלו צפוים להופיע כאשר המטפל מרגיש צורך להוות דמות אמהית עקב הזדהות יתר, אופי או אמפתיה למטופל.

Rosenbaum (1965) הצביע גם הוא על כך שכ- 10% מהחלומות עליהם מדווחים מטופלים כוללים הופעה של המטפל, ולא מצא כל קשר בין חלומות אלו לבין תוצאה טיפולית לקויה, בניגוד לעמדה אליה כיוונו רבים מהכותבים. הוא הציע על סמך הנתונים כי חלומות אלו נובעים מהשוואת פני המטפל לשד באופן שמבטא קונפליקטים אוראליים מוקדמים, וכי הופעתם דורשת בחינה הן של רגשות המטופל והן של רגשות המטפל.

Oremland (1973) דן בחלומות על המטפל המופיעים לקראת סיום הטיפול והציג מספר דוגמאות בהן חלומות אלו הופיעו עם קביעת תאריך לסיום הטיפול או בלילה שלפני מפגש הסיום. בחלומות אלו המטפל הופיע באופן לא מוסווה והסימפטומים אשר הביאו את המטופל לפנות לטיפול הופיעו באופן מוסווה או גלוי. Oremland הסיק כי חלומות אלו מעידים על כך שהתנהלה אנליזה אמיתית אשר הגיעה לסיום מוצלח, וכי הופעתו בחלום באופן לא מוסווה מבטאת את עבודת האנליזה של ההעברה ואת הכרתו של המטופל ב"תפקידו האמיתי של האנליטיקאי" כשותף מסור ונייטרלי לתהליך. יחד עם זאת, מחבר המאמר, Kavanagh, מצביע על אלמנט אירוני ביחס לחלק מהחלומות ש- Oremlandמתאר, כחלומו של מטופל צעיר האומר למטפל בחלום כי הוא העניק לו חיים חדשים, או מטופל המתאר כיצד בחלומו הוא שוכב על הספה האנליטית, המטפל חובט בראשו עם מחבט גולף וראשו נפתח כביצת פסחא...

Gillman (1980) הבחין בין שלושה סוגי חלומות על המטפל. הסוג הראשון קשור למשבר בטיפול הנובע מחדירת המציאות לטיפול עקב ההעברה הנגדית או אירועים חיצוניים כמעבר לקליניקה חדשה. הסוג השני משקף שימוש במציאות כהגנה מפני התעוררות נוירוזת ההעברה- המטופל מתנגד לזכרונות העולים דרך ההעברה באמצעות תפיסת המטפל כאדם אמיתי ולא כסמל העברתי. הסוג השלישי מכונה על ידי Gillman "הגנה אישיותית" ומתייחס למצבים בהם החלום מגן על המטופל מפני מודעות לאכפתיות כלפי המטפל כדמות ממשית או העברתית, וכך מבטא צורך אישיותי לא לדאוג לאחרים.

בעוד ש- Gillmanמדגיש את תפקיד החלום הלא מוסווה כביטוי להתנגדות להעברה, כלומר כבעיה של המטופל עצמו, Langs (1980) מפרספקטיבת רעיונותיו בנוגע למסגרת ולהקשר האדפטיבי של הטיפול, מציע תפיסה שונה. לטענתו, יש להבין כל חלום בהקשר ליחסים הטיפוליים וכחלק מרצונו של המטופל לתקשר עם המטפל שלו לגבי התנגדות ל- ומשמעותה של המסגרת הטיפולית. חלומות על המטפל הם בעיקרם חלומות על ההעברה הנגדית, לטענתו, או מבטאים את צורכו של המטופל בסיפוקים ישירים שמעבר לפירוש ולמסגרת האנליטית ובכך למעשה מבטאים אירוטיזציה של הקשר. עבור Langs, חלומות ישירים על המטפל משמעם בעיה בקשר הטיפולי הקשורה במטפל והמטופל אשר יש לבחון בזהירות.

מסקירת הספרות עד כה עולה כי חלומות בהם המטפל מופיע באופן לא מוסווה נתפסו כביטוי לבעיותיו של המטופל (פגיעה ביכולת הסימבולית, כמיהה למיזוג) או של המטפל והקשר הטיפולי (בעיות העברה נגדית, חדירת המציאות, ניהול שגוי של המסגרת). תפיסות אלו מבטאות גישה פרוידיאנית לפיה תפיסת המטפל כמשהו שאינו לוח חלק, נייטרלי, החשוף לעיוותי ההעברה שלה מטופל- מבטאת בעיה בקשר הטיפולי. ספרות זו, לטענתו של המחבר, מתמקדת בחיפוש אשמים להופעת החלום ואינה עוסקת באופן בו יש לעבוד עם חלומות אלו ולהפיק מהם תועלת.

הפסיכואנליזה הבין אישית מעמידה בפנינו אפשרויות נוספות. פסיכואנליזה בין אישית עוסקת פחות בשאלה "מה המשמעות?" ויותר בשאלה "כיצד ניתן למנף באופן טיפולי את החומר שעלה". בהתאם, המחבר מציע עמדה לפיה טבעי שיתעוררו חלומות על המטפל המהווה גורם משמעותי בחיי המטופל. התוכן הגלוי של החלום, לתפיסתו, אינו רק כיסוי של משאלות אינסטינקטואליות מוסוות אלא שפה שיש להבין. כמו כן, הוא טוען כי אין להתייחס לחלומות כנושאים אמת חד משמעית על הטיפול- בהתאם לתפיסתו של Sullivan המזכיר כי איננו עובדים עם החלום עצמו אלא עם הזיכרון של החלום.

דוגמא קלינית

מטופלת חולמת כי היא מתבוננת בכיתה בה מרצה עונה לשאלתו של סטודנט באופן מתנשא, והיא מניחה שהסטודנט חש עצמו טיפש. כמה ימים לאחר מכן היא חולמת: "הייתי בכיתת אמנות ואתה (האנליטיקאי) היית שם. זיהיתי שאתה גם המרצה וגם המטפל שלי וחשתי טיפשה על שלא הבנתי זאת קודם. רציתי לעזוב את הכיתה למרות שדיברת באופן מעניינת ותורמת".

כיצד חלומות אלו שונים? האם רק החלום הראשון הוא "חלום העברתי טוב" מאחר והמטפל מוסווה בו בדמות המרצה, שתחתיו מוסווה אב ביקורתי? כל אחד מהחלומות מצביע על דבר מה שמתרחש בטיפול, אך מדוע בחלום הראשון המטפל מופיע מוסווה בעוד שבשני הוא מפויע באופן גלוי? בשני החלומות עולים תכנים דומים של תחושת חוסר ערך מול דמות גברית סמכותית שיודעת דבר מה שהמטופלת אינה יודעת. למעשה, החלום הראשון הופיע על רקע פעילות העברה נגדית סוערת: המטופלת תהתה מדוע אינה משתמשת בספה ומה ההבדל בין פסיכותרפיה לפסיכואנליזה, ולאחר שהחלטתי להשיב לה באופן ישיר חשתי נבוך מתשובתי המגומגמת, ולאחר מכן נרגז על עצם השאלה. לאחר שדנו בחלום הראשון, האם לא ייתכן שהחלום השני מבטא את יכולתה הגדלה לעסוק בתכנים ההעברתיים באופן ישיר ולא מוסווה, ללא חשש מתגובתי?

הנקודה המשמעותית היא שכאשר המטופלת חלמה את החלום השני ודנה בו בטיפול, היא יצרה סיטואציה בה יחסינו היו על השולחן באופן מיידי וחי- לאו דווקא באופן ברור ומובן, אך באופן מייידי. במובן זה החלום איפשר לייצר מה שכינו Tauber and Green (1959) 'אווירת מעבדה אמיתית' בה ניתן לעבוד עם רגשותיו של המטופל ב'כאן ועכשיו'.

במילים אחרות, מה שנדרש מאיתנו הוא לא רגשות אשמה על שנחלמנו ולא בהלה מעוצמת המופרעות של המטופל אלא, מנקודת מבט בין אישית, זיהוי של האפשרות הטיפולית שנקרתה לנו- על אף שהיא מאלצת אותנו להיות כנים עם עצמנו ועם מטופלינו באופן משמעותי.

ביבליוגרפיה

The Patient's Dreams of the Analyst. (1994) Graham Kavanagh, Ph.D. Contemporary Psychoanalysis, 30:500-509.