בטיפולנט
אחת הבעיות המרכזיות איתן מתמודד העולם המודרני בכלל וישראל בפרט היא המאבק בטרור. הבנת הגורמים המניעים בני אדם לפנייה לטרוריזם היא משימה בעלת חשיבות עליונה בתקופתנו, אך חוקרים המתמודדים איתה עומדים בפני התמודדות מורכבת: טרוריסטים אינם נוהגים להתנדב להשתתף בניסויים בפסיכולוגיה, ובחינת התנהגותם בדיעבד עשויה להביא להטיה משמעותית.
בהתאם למורכבות זו חקר הטרוריזם מתבסס ברובו על עבודה תיאורטית, אך לאחרונה החלו להיאסף נתונים ממחקר שיטתי יותר. נתונים אלו מצביעים על כך שבאופן כללי יש להתבונן בטרוריזם מפרספקטיבה של דינמיקה קבוצתית ופוליטית ולאו דווקא אישית, וכי עקרונות פסיכולוגיים אוניברסליים כפחד ממוות והתשוקה לתחושת משמעות אישית- ממלאים אף הם תפקיד משמעותי.
במקביל לניסיון להבין את הגורמים לטרוריזם התפתחו בשנים האחרונות גם 'תוכניות דה רדיקליזציה' המכוונות למניעת טרוריזם, מניעת חזרה לטרור של אסירים משוחררים וקידום דיאלוג חלופי.
במשך שנים ניסו פסיכולוגים וחוקרים העוסקים בחקר הטרור לזהות את המאפיינים האישיותיים העשויים להסביר את הטרוריזם.
כיום, רווחת התפיסה כי טרוריזם אינו "פתולוגי" במובן המסורתי של המילה. התבוננות מפרספקטיבה פוליטית-חברתית מצביעה על הפנייה לטרוריזם על בסיס היעדר כוח פוליטי-חברתי אשר יכול להביא לשיפור ברווחה. במקרים אלו נוצרת בין הקבוצה השלטת (בעלת הכוח) ובין קבוצת המיעוט מערכת של יחסי גומלין בהם התנהגויות שליליות מזינות אלו את אלו. לדוגמא, כאשר טרוריסטים מבצעים פיגוע והממשלה מגיבה באיומי נקמה וענישה משתמשים הטרוריסטים ב"כוחניות והאלימות" של המשטר לגיוס תומכים והסתה נוספת. בהקשר זה, נטען כי ההתמקדות רק בלימודי הטרור ולא בתגובותיהם של מדינות אליו היא בעייתית מאחר ואינה מאפשרת לנו ללמוד כיצד נכון להגיב לטרור.
מלבד לרכיב החברתי נבחנו גם גורמים אישיים בהשפעתם על הפנייה לטרור. 60 ראיונות שנערכו עם טרוריסטים לשעבר מצביעים על מספר מאפיינים של אנשים אשר היו מועדים יותר לפנייה לטרור ורדיקליזציה ביחס לאחרים:
מעבר לגורמים אלו, נמצא כי בחקר הטרוריזם רלוונטי הרבה יותר לשאול כיצד אנשים משתנים כתוצאה ממעורבות טרוריסטית מאשר מדוע הם פונים אליה מלכתחילה. בעוד שהשאלה "למה" מניבה ברב המקרים תשובות אידיאולוגיות, הרי שההתמקדות ב"איך" מלמדת אותנו על תהליכי הגיוס, המעורבות והעזיבה של ארגוני הטרור: אופני הגיוס, תהליכי קבלת החלטות, אופן השפעתם של מנהיגים (למשל, האדרת מחבלים מתאבדים), גורמים לפרישה וכן הלאה.
אחד הממצאים המעניינים בתחום הבנת הגורמים לטרור הוא הקשר הפרדוקסלי בין הפחד הלא מודע ממוות לבין פנייה לטרור. בבסיס הבנה זו עומדת "תיאוריית ניהול הטרור" אשר מניחה כי אנשים משתמשים בדת ובתרבות כדי להגן על עצמם מפני פחד המוות אשר נמצא בשולי המודעות. בעשרות מחקרים בהם הוצגו גירויים תת-סיפיים הקשורים במוות נמצא כי חשיפה לגירויים אלו הביאה להתעוררות התנהגויות אשר בפועל אינן קשורות להגנה מפני המוות, כהצמדות לזהות התרבותית והגנה על ערכיה (לעומת זאת, כאשר המודעות למוות עוררה באופן גלוי יותר אנשים הפגינו יותר מוכנות לקחת חלק בפעולות מגינות חיים כתרגול ספורטיבי). כדי לבדוק האם תיאוריה זו רלוונטית לסכסוך במזרח התיכון, נערך מחקר בו נחשפו אמריקאים, ישראלים ואיראנים לגירויים תת-סיפיים הקשורים במוות. ממצאי המחקר הראו כי חשיפה זו הביאה להצמדות לזהות התרבותית ובעקבותיה למוכנות רבה יותר לאלימות כלפי קבוצות החוץ: איראנים הראו תמיכה רבה יותר בפיגועי התאבדות, אמריקאים הצדיקו שימוש בכוח צבאי למאבק באיסלאם הקיצוני גם במחיר של פגיעה באזרחים, וישראלים הביעו יותר סלחנות כלפי אלימות נגד פלסטינאים. בהתאם, במחקר שנערך בקרב אלפי מוסלמים נמצא כי ככל שהמנטליות היתה קולקטיבית יותר, כך גברה הסבירות לתמיכה בטרור נגד אמריקאים. לעומת זאת, אנשים בעלי מנטליות אינדיבידואלית יותר ואלו שדיווחו על תחושת הצלחה גבוהה יותר בחייהם- היו בעלי נטייה פחותה לתמיכה בטרור. כלומר, הצטרפות לארגוני טרור מהווה מקור לתחושת ביטחון ומשמעות לאנשים שאינם חשים כך בחייהם הפרטיים.
הבנת הגורמים העומדים בבסיס הטרוריזם מהווה נקודת מוצא לחוקרים המעוניינים בפיתוח תוכניות למניעת טרור ול"ריכוך" אסירים אשר היו מעורבים בפעולות טרור. מספר תוכניות נוסו בקרב אסירים במגוון ארצות (ארצות הברית, מצרים, עיראק, סינגפור ועוד), אך מידת השפעתן שנויה במחלוקת. תוכניות אלו התבססו על מספר מרכיבים:
רכיב אינטלקטואלי- עירוב אנשי דת מוסלמים לא קיצוניים אשר דנים עם האסיר על כוונותיו האמיתיות של הקוראן בנוגע לג'יהאד ואלימות.רכיב רגשי- ריכוך הזעם והתסכול באמצעות הבעת דאגה כנה למשפחות העצירים באמצעות פעולות כמימון לימודים לילדיהם ומתן הכשרה מקצועית לנשותיהם.רכיב חברתי- מפגש עם טרוריסטים לשעבר אשר התמתנו ויכולים לסייע בהכוונת האסיר להמנעות מחזרה לטרור כאשר ישוחרר.
DeAngelas, T. (2009). Understanding terrorism. Monitor on Psychology, Vol 40, P. 61-64.
