חיפוש

ויסות דיכאון וחרדה בגישת ה-EDT

פורסם על ידי אבישי בן-שטרית

גישת ה-EDT הינה אבולוציה של הטיפול הקצר, המאפשרת התמודדות עם בעיות קליניות מורכבות בזמן יחסית קצר. טיפול זה מסייע הן בסילוק הסימפטומים הן בשינוי ה-character והן בשיפור היכולת הבינאישית. (אצל ,Solomon & Neborsky, 2001). המטפל משקיע מאמץ רב לגייס את המטופל להיות שותף לתהליך הטיפולי ברמת היכולת הכי גבוהה שלו. אם לא תתעורר חרדה בטיפול, לא תהיה שום תנועה תרפויטית. מאידך, אם החרדה שמתעוררת בעקבות חשיפת רגשות "אסורים" (F), תהיה גבוהה מידי, תיווצר חזרה שוב על הטראומה הראשונית (Osimo, 2003, p.126) והמטופל ישתמש מיד בהגנות רגרסיביות, שיגרמו להרס הטיפול (Coughlin Della Selva 1996, p.92). לכן חברי ה-EDT ממליצים להכיר את הסימנים הכי עדינים של החרדה, כיצד מעוררים אותה וכיצד מווסתים אותה בטיפול. החרדה שעוסקים בה בטיפול דינמי חווייתי קצר מועד (ESTDP), הינה חרדה המתעוררת בהקשר לחשיפה של רגשות (F) שיש כלפיהם קונפליקט (A) .(Osimo 2003, p.126). במאמר זה נעסוק בעיקר בקודקוד החרדה (A) של משולש הקונפליקט (להלן) ונעסוק בקצרה בנושאים הבאים: א. מושג החרדה. ב. התפקיד האבולוציוני של החרדה ויתר הרגשות החוסמים (A). ג. חשיבות הופעת החרדה בטיפול. ד. ערוצי ביטוי החרדה. ה. החרדה בחדר הטיפול. ו. ויסות החרדה. להלן נבהיר את המושגים המרכזיים החוזרים במאמר: רגשות מפעילים (F): שם כולל גם לדחפים צרכים ורצונות אוטנטיים בנוסף לרגשות מפעילים, שהחרדות וההגנות מונעות את חווייתם או ביטויים. חרדה (A): שם כולל לכל הרגשות החוסמים הכוללים גם אשמה, בושה וסבל נפשי. (Malan, 1979 ובעקבותיו גם McCullough, 1997; Osimo, 2003). הגנות (D): כוללות מחשבות, התנהגויות ורגשות לא אדפטיביים (McCullough, 1997).

למאמר המלא לחצו כאן