חיפוש

התמכרות למין מפרספקטיבה ביו-פסיכוסוציאלית: תקציר מאמרה של Hall

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

התמכרות למין היא נושא שנוי במחלוקת בחברה ובקהילה הטיפולית ובמאמר זה מנסה Hall (2011) לסקור פרספקטיבות שונות להבנת ההתמכרות למין, ולגעת בדילמות הקליניות הנלוות לטיפול בה.
לטענתה של Hall, אחד הנושאים השנויים במחלוקת בקהילה הטיפולית בנוגע להתמכרות למין הוא השם המתאים לכינוי התופעה. שמות רבים שהוצעו, ביניהם תלות מינית, התנהגות מינית קומפולסיבית, היפר-מיניות ועוד, מחמיצים חלק מהותי בחוויתם של חלק מהמכורים למין עקב השונות הרבה בין המכורים והפרקטיקות ההתמכרותיות בהן הם נוקטים. עם זאת, השימוש במונח ההתמכרות למין הופך שכיח יותר ויותר במדיה ובדיבור העממי, עובדה המעוררת חשש לגבי שימוש יתר במונח. במאמר זה יעשה שימוש במונח התמכרות למין מאחר והשימוש בו הוא השכיח ביותר כיום.

הביולוגיה של ההתמכרות למין

הסברים ביולוגים לתופעות פסיכולוגיות תמיד נושאים עמם סכנה לרדוקציה, אך הבנת הביולוגיה של ההתמכרות למין יכולה להקל על המטופלים המתמודדים איתה ולהפחית רגשות של בושה ובלבול. כיום קיימים מחקרים מעטים יחסית בתחום, אך המחקרים שפורסמו תורמים רבות להבנת ההיבטים הביולוגיים בהתמכרות למין, ו- Hall סוקרת את הגורמים המרכזיים הידועים נכון לעכשיו:

חוסר ויסות ברמות הדופאמין: חוסר ויסות דופאמינרגי הוא היבט שכיח בהתמכרויות שונות. דופאמין קשור בחווית העונג אשר מתעוררת בין השאר באכילה, שתייה ומין. מין קשור בעלייה ברמות הדופאמין, אך עדיין לא ברור אם יש קשר בין מנגנון זה לבין התמכרות למין, ועדיין דרושים מחקרים בתחום כדי לבסס קשר זה.
התפתחות מוחית: כיום קיימת עדות מחקרית חזקה התומכת בקיומו של קשר בין היעדר טיפול אמפתי בילדות לבין פגיעה במערכת ויסות האפקט האורביטו-פרונטלית הקשורה בין השאר בסיכון מוגבר להתמכרויות לחומרים. Carnes (1991) מצא אחוז גבוה של היסטוריית ילדות של הזנחה בקרב מכורים למין ו- Allez (2009) הסבירה ממצא זה בכך שסגנון ההתקשרות הלא בטוח אינו מאפשר הפרשת אופיאטים עצמית תקינה, ועל כן מכורים למין מחפשים אחר גירוי חיצוני למערכת הדופאינרגית. בנוסף, טראומות ילדות אשר מתבטאות בין השאר בתחושת קהות רגשית עלולות להביא להיפר-מיניות המכוונת להשגת עוררות והפסת הקהות.

הפסיכולוגיה של ההתמכרות למין

מספר גישות פסיכולוגיות הציעו פרספקטיבות שונות להבנת ההתמכרות למין.


גישה פסיכודינמית

פרספקטיבה פסיכודינמית מדגישה את תפקידם של התקשרות, טראומה ויחסי אובייקט.
יחסי אובייקט בטוחים קשורים ביחסי זוגיות ומיניות בריאים. לעומת זאת, התקשרות נמנעת מתבטאת פעמים רבות בהעדפה לפורנוגרפיה וזנות מתוך ניסיון להימנע מקשר רגשי, התקשרות אמביוולנטית תתבטא בקשרים חוץ זוגיים המפחיתים את החרדה בקשר הקבוע ואילו סגנונות התקשרות בלתי מאורגנים יתבטאו לא פעם במיניות מוגברת המכוונת להשגת רגש ותיקוף. כמו כן, בעלי התקשרות לא בטוחה פגיעים יותר לפנייה למין כמקור נחמה אשר אינו מצריך תלות באדם אחר.
הסבר נוסף מפרספקטיבת יחסי האובייקט מציע כי התמכרות למין היא ביטוי של פיצול של העצמי או של אובייקט המין. העצמי הטוב מפוצל בין החלק הבוגדני ומעורר הבושה לחלק שהוא בן הזוג האוהב והתומך; האובייקט מפוצל ל"מין טוב" עם בן/בת הזוג הפורמליים ל"מין רע" עם פרטנרים מזדמנים, ממשיים או וירטואליים.
מפרספקטיבה פסיכודינמית, הטיפול בהתמכרות למין יתמקד בבניית סגנון התקשרות בטוח, השגת אינטגרציה של העצמי ועיבוד של טראומות וחוויות עבר.

גישה מערכתית

גישה מערכתית תדגיש את התפקיד שממלאת ההתמכרות למין בתוך מערכות היחסים בהן האדם לקח חלק בעבר ולוקח חלק בהווה. כך, למשל, בטיפול נחקרת הגישה למיניות במשפחת המקור ומזוהים ההקשרים בהם ההתמכרות למין רלוונטית להקשרים אלו. במקביל, נחקרת משמעות ההתמכרות למין בהקשר לזוגיות או הקבוצה החברתית בה האדם לוקח חלק.


גישה קוגניטיבית התנהגותית

גישה קוגניטיבית התנהגותית להתמכרויות בכללותן יוצאת מהנחה שההתמכרות מכוונת לוויסות אפקט, וכי השימוש באסטרטגיית ויסות זו הופך בעייתי כאשר הוא הופך למנגנון ראשי המביא לפגיעה תפקודית. בהתאם, טיפול בגישה זו יתמקד במחשבות, הרגשות וההתנהגויות המהווים טריגר להתמכרות המינית ובמנגנוני השליטה בדחפים, ובניסיון לרכוש שליטה במנגנוני התמודדות והרגעה עצמית יעילים ומסתגלים יותר.

השפעות חברתיות-תרבותיות

אחת הטענות נגד המשגת ההתמכרות למין היא כי מדובר ב"אבחנה מודרנית" אשר יוצאת מהנחה כי מיניות במסגרת זוגיות קבועה היא המיניות הנורמטיבית היחידה. ההמלצה הנובעת מעמדה זו היא שעל המטפל להיות זהיר ביותר וקשוב לרקע התרבותי ולתפיסת המטופל כאשר הוא מאבחן התמכרות למין. יחד עם זאת, רבות דובר על הסקסואליזציה של התרבות העכשווית, כאשר בהקשר להתמכרות למין יש להתייחס לחשיפה האינטנסיבית למיניות כבר בגילאים צעירים אשר פעמים רבות מלווה בחשיפה למיניות מעוותת אשר אינה משקפת את המציאות המינית הסטנדרטית.

בושה

בושה ואשמה, רגשות אשר מתקיימים רק בהקשר של נוכחות האחר (ממשית או מופנמת) הם רגשות שכיחים במצבי התמכרות, כאשר בושה מקושרת פעמים רבות לעלייה בהתנהגות ההתמכרותית בעוד שאשמה מקושרת לעלייה במוטיבציה להפסקתה. באופן טבעי, על אף שהיחס למיניות פתוח הרבה יותר מבעבר, התמכרות למין מלווה גם היא בתחושות של אשמה. בהתאם, ההכרה בקיומן של חווית אשמה ובושה קריטית לקיום הפסיכותרפיה מאחר והן עומדות לא פעם בבסיסם של מעגלים התמכרותיים נוספים ובבסיס תחושות של חוסר ערך והיעדר אמונה עצמית באפשרות לשינוי של ממש. גורמים אלו משפיעים כמובן על האפשרות להיעזר בטיפול ולכן יש להתייחס אליהם וליצור קשר אמפתי המפחית את הבושה.

ביבליוגרפיה

Paula Hall (2011): A biopsychosocial view of sex addiction, Sexual and Relationship Therapy, 26:3, 217-228.