צוות בטיפולנט
מטפלים ומטפלות רבים הופכים להורים במהלך הקריירה הטיפולית שלהם. הריון הוא אירוע רב משמעות הן למטפל/ת והן למטופל ולקשר הטיפולי ולמרות זאת מאמרים מועטים יחסית התפרסמו בנושא. מאמרים מעטים אלו מתמקדים בהריונן של מטפלות נשים, והאופן בו משפיע הריון של בת זוג על מטפלים גברים ועל מטופליהם כמעט ולא זכה להתייחסות למרות שהוא מהווה אירוע משמעותי ביותר גם עבור האב העתידי, ובפרט כאשר מדובר בהריון ראשון.
הריונה של המטפלת נוכח בחדר ומהווה חלק מהתקשורת הבלתי מילולית בין המטופל/ת למטפלת. ההריון שובר את האנונימיות ומעמת את המטופל עם חייה הפרטיים ומיניותה של המטפלת. בהתאם, מטופלים מגיבים בהעלאת תימות אדיפליות, חרדות נטישה ודחייה, יריבות בין אחים, קנאה ואובדן (לקריאה מורחבת על תגובות להריון של מטפלת לחצו כאן). על אף שמרבית המחקרים עוסקים בתגובותיהם של מטופלים באופן כללי, חלקם מצביעים על הבדלים בתגובותיהם של מטופלים ומטופלות. כך, למשל, נמצא כי מטופלות הגיבו להריון של מטפלות בהתרגשות רבה יותר ובתגובות טראנספרנסיאליות עוצמתיות ביחס למטופלים גברים אשר נטו להתעלם מההריון לתקופה ממושכת יותר ולהשתמש במנגנונים של נסיגה ובידוד.
במאמרם של גאי, גאי וליאבו (1986), המחברים טוענים כי אין להניח כי מטופלים אינם מגיבים ל"הריונו" של המטפל הגבר עליו הם לומדים במקרה או מגילוי ישיר של המטפל אשר מתכונן לצאת לחופשה עם הלידה. בהתאם, כאשר המטפל משתף את המטופל בכך שיצא ל"חופשת לידה", תגובותיהם של מטופלים עשויות להיות דומות לתגובות המתעוררות בתגובה להריונה של מטפלת, ותימות דומות עשויות לעלות.
חקר תגובותיהם של מטפלים להריון מתמקד גם הוא בתגובותיהן של מטפלות נשים ועוסק בחוסר האיזון הרגשי, הקונפליקטים והתימות האופייניות למטפלות הרות. תגובות ותימות אלו כוללות אשמה כלפי המטופלים, תחושת חשיפה ופגיעות מוגברת, חשש לעובר ומחשבות על תקיפה פיסית ע"י המטופל, עיסוק עצמי מוגבר ושעמום. באופן טבעי, רגשות אלו אינם מושפעים רק מהשינויים ההורמונליים וההריון הפיסי אלא מההכנה הרגשית לקראת ההורות ובהתאם- אופייניים גם למטפלים גברים. מטפלים גברים, בדומה למטפלות, עשויים להיות שקועים ביותר באבהות המתקרבת על החששות, הקונפליקטים והרגשות הנלווים לה ולהפוך פחות פנויים למטופלים. כמו כן, מטפלים עשויים למצא עצמם מגיבים ברגישות מוגברת לתימות מסוימות שמעלים המטופלים וביניהן הריון, יריבות אדיפלית ומיניות. כמו כן, מאחר והקשר הזוגי מושפע אף הוא מההריון, המטפל עשוי לחוות ירידה במידת התמיכה והעיסוק בצרכיו בתוך הקשר הזוגי באופן שמשפיע גם על תפקודו כמטפל. יש לציין כי על אף השפעות משמעותיות אלו, הציפייה לילד בקרב גברים זוכה להרבה פחות תשומת לב, תמיכה והכלה ביחס לתשומת הלב לה זוכות נשים.
אחד ממחברי המאמר, פסיכולוג קליני, מתאר את חוויתו האישית במהלך הריונה של בת זוגתו, אשר בעקבותיו יצא לחופשה בת שבוע:
"במהלך ההריון הראשון של בת זוגתי הופתעתי מעוצמת התגובות שלי עצמי ושל חלק ממטופלי. אחת התגובות היתה חוויה של "סוד" המלווה באשמה ובגידה כלפי אחת המטופלות אשר עסקה בטיפול בדיכאון ואבל שהתעוררו בעקבות אובדן הריון אשר הביא להפסקת נסיונותיה להביא ילד שני. במקרה אחר חוויתי פחד עז מזעמה של מטופלת אשר התגרשה לאחר חמש עשרה שנות נישואין מבעל שסירב להביא ילדים בגילאים בהם עדיין יכלו לעשות זאת. במקביל לתחושות אלו חוויתי צורך גובר בהגנה והזנה של המטופלים הפגיעים יותר לצד דחף של המנעות ממטופלים תובעניים וחולים יותר, כאילו התעורר בי פחד שהם ירוקנו את כל המשאבים שלי. להפתעתי, חוויתי רצון עז לספר לכל המטופלים שלי, ולגברים בפרט, על הריונה של בת הזוג שלי. לחלקם אכן סיפרתי על ההריון מתוך הנחה שהכנה מוקדמת עדיפה על פני ביטול פגישה פתאומי, בעוד שחלקם גילו שבת הזוג שלי הרה מתוך מפגש עם מכרים משותפים או שיחות ששמעו במרפאה באופן אקראי. התגובות נעו בין שמחה והתרגשות לבין כעס, קנאה, דיכאון, עוינות ותחושת אובדן ונטישה. תגובות אלו אפיינו נשים וגברים כאחד, אך אצל נשים הופיעה יריבות אדיפלית עזה כאשר אחת הדוגמאות הבולטות לכך היו פנטזיות חוזרות של אחת המטופלות על מותה של אשתי במהלך הלידה ועל הולדת ילד נכה או מפגר כעונש על הנטישה שלי אותה. חלק מהמטופלים הגיבו באקטינג אאוט של ביטולים ברגע האחרון, העלאה פתאומית של אפשרות סיום הטיפול, שכחה ואיחור במתן התשלום. אחרים תהו באופן גלוי האם אהיה פנוי אליהם כבעבר כאשר אהפוך לאב. רק מעטים הגיבו באופן חיובי".
לסיכום, המחברים מדגישים את חשיבות המודעות לכך שמטופלים מגיבים גם לאבהותו המתקרבת של המטפל ולא רק להריונן של מטפלות. כחלק מהאמביוולנטיות והחששות המתעוררים בתגובה להריון, מתעורר לא פעם רצון להכחיש את השפעות ההריון על המטפל והמטופלים, רצון אשר נגיש יותר למטפלים מאשר למטפלות אשר הריונן נוכח בחדר בין אם ירצו בכך ובין אם לא.
First pregnancy : Therapeutic issues for both female and male psychotherapists. Guy, James D.; Guy, Margaret P.; Liaboe, Gary P. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training, Vol 23(2), 1986, 297-302.
