חיפוש

החברה שלי ליה- הצצה לחווית הסבתאות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


ביום שליה נולדה,
עוד בבית החולים,
סבתא החזיקה את ליה
באהבה גדולה.
היא היתה קטנה קטנה, חמודה ומאוד מאוד ברורה.
סבתא עוד לא ידעה שזו ליה,
וגם ליה אולי עוד לא ידעה שזו סבתא.
סבתא אפילו עוד לא התרגלה לשם 'סבתא',
וליה עוד לא ידעה שהיא נכדה.

חיפוש במאגרי המידע האקדמאיים אחר מאמרים העוסקים בהורות מניב עשרות אלפי תוצאות תוצאות. לעומת זאת, חיפוש המתייחס לסבאות וסבתאות מניב מאות תוצאות בלבד. פער זה משקף את הפער העצום בין תפיסת משמעותו של התפקיד ההורי לבין תפיסת משמעותה של חווית הסבתאות.

לצד זאת, בעשורים האחרונים ניכרת עלייה בהתעניינות בחווית הסבתאות, ויותר ויותר חוקרים עוסקים במשמעותה עבור הסבתא עצמה ובהשפעות קשר הנכד-סבתא על הסבתא ועל הנכד. ספר הילדים 'החברה שלי ליה' מאת הפסיכולוגית הקלינית והאנליטיקאית אילנה לאור הוא ספר המציע הצצה אל חווית סבתאות המערבת תנודות ומגוון רגשות.

הספר, שנערך על ידי נורית זרחי ואויר על ידי הלה חבקין, מתאר בשפה פשוטה ובהירה מסע משותף של הכרות והסתגלות הדדית בין סבתא טרייה לבין נכדה: מסע הנע בין תקווה וכמיהה לקשר אישי ומשמעותי, דרך הקושי במציאת הדרך זו לזו ועד להיווצרות "מין סיפור של אהבה גדולה". כך, למשל, ניכרים התקווה העזה לקשר חדש אשר מציפה את הסבתא הטרייה עם הולדת הנכדה ("...והרגישה שנולדה לה חברה טובה"), החיפוש אחר הדרך ליצירת קשר זה ("היה טוב לבקר... אבל ליה לא כל כך שמחה, היא רצתה את אמא") והרגעים המרגשים בהם החיבור אכן נוצר ומעמיק ("סבתא לוקחת מהגן את נכדתה, וליה כבר רצה לקראתה"). את הספר, הכתוב ומאויר כספר ילדים אך שולח קריצה גם אל הקהל הבוגר, ניתן לקרא כשני סיפורים: סיפור אחד בו הגיבורה היא הנכדה, ליה, וסיפור שני בו הגיבורה המרכזית היא הסבתא. הסיפור השלישי, סיפור קשר הסבתא-נכדה, נרקם ומתהווה במרווח בין שני הסיפורים.

עבור הקורא הצעיר, אשר סביר להניח כי מושא הזדהותו הוא הנכדה, ליה, הספר מציע מגוון רגעים ו"תמונות" של החיים הילדיים. חיים אלו מורכבים ממגוון חוויות יומיומיות- הרצון להיות רק עם אמא, נמלה וחתול בדרך הביתה מהגן, יחסים עם אח צעיר ועוד. ניתן לשער כי מנקודת מבטו של הקורא הצעיר, הסבתא נמצאת בשולי הספר ומהווה דמות המלווה ותומכת בשגרה הילדית היומיומית. אך בין השורות, ניתן לזהות כי המפגש עם הסבתא הוא מפגש המלווה לא רק את השגרה היומיומית אלא גם את החוויה והאתגרים ההתפתחותיים הפסיכולוגיים איתם ליה מתמודדת.

אתגר מרכזי נוגע לנפרדות ולוויתור על הקשר עם האם כקשר בלעדי. המפגש עם הסבתא מהווה מפגש עם "אחר" שאינו האם אך גם אינו זר, וליה "מיד הרגישה בהבדל/ כשסבתא היא זו שבאה לחתל". גם בהמשך, דרך המפגש עם הסבתא, ליה יכולה לומר אל מול רצונה של סבתא "שליה תהיה כולה שלה", "את לא יכולה, אני שלי ולא שלך"- אמירה פשוטה וברורה שאולי קל יותר לומר לסבתא מאשר לאם.

גם כאשר ליה מתמודדת עם קונפליקט מול אחיה הקטן ניכר תפקידה הייחודי של הסבתא. בדרך חזרה מהגן, כל אחד מהנכדים, ליה ועילי, רוצה לבחור את הדרך בה יחזרו הביתה. הסבתא מציעה לליה לוותר לעילי הקטן אך מאחר והיא סבתא ולא הורה מחנך- היא יכולה גם לסגת ולאפשר ליה ועילי לנהל משא ומתן ולפתור בכוחות עצמם את הקונפליקט.

כך, מנקודת מבטו של הקורא הצעיר, יתכן ו'החברה שלי ליה' אינו דווקא ספר על יחסי סבתא ונכדה אלא ספר על החיים שלו, אשר מתנהלים בין היתר מתוך מפגש עם דמויות במשפחה אשר אינן ההורים. בתוך סיפור חיים זה לסבתא יש מקום משמעותי ביותר כפי שניכר בסיומו של הספר- מקום שחשיבותו בחיי הילד לא תמיד מודגשת ומובלטת כנוכחות ההורית, אך חשיבותו ברורה.

מנקודת מבטו של הקורא הבוגר, לעומת זאת, סביר להניח כי במרכז הספר ניצבת דמותה של הסבתא והכותבת, אילנה. מנקודת מבט זו, הספר הוא סיפור של "הולדתה" של סבתא: סבתא אשר האתגר הפסיכולוגי איתו היא עצמה מתמודדת הוא מציאת האיזון העדין בין קרבה ויצירת קשר משמעותי עם נכדתה, לבין ויתור והכרה בכך שליה לא "שלה" על אף ש"מרב אהבה גדולה/היא רוצה שליה/תהיה כולה שלה".

בשלושת השירים/פרקים הראשונים בספר ניכרים הדחיפות והמאמץ שביצירת קשר ייחודי עם הנכדה. אותה "אהבה גדולה" אשר הסבתא חווה כלפי ליה עם לידתה מבקשת לבוא לידי ביטוי בקשר נענה וקרוב עם ליה. אלא שליה "לא כל כך שמחה" ולא כל כך נענית לקשר וככל שהיא נסוגה, כך מאמציה של הסבתא ליצירת קשר מתעצמים. הספר אינו חושף בפנינו את התהליך הרגשי איתו מתמודדת הסבתא, אך בין השורות ובין האיורים הצבעוניים ניכרים העלבון וכאב הדחייה.

אך לאט לאט, נראה כי הסבתא מבינה דבר מה על השפעתו של מאמץ היתר ומציעה: "אפסיק לצקצק ולהמציא ריקודים/ לבוא בגלוי ובהתגנבות יחידים/ יעבור קצת זמן ואולי בהמשך/ נצליח, וליה אלי תחייך...". לאחר השיר המתאר הבנה זו מופיע שיר/פרק אשר כביכול אינו חלק מהסיפור על יחסיהן של הסבתא והנכדה. השיר נקרא "ליה מטיילת" והוא מתאר את הטיול המסקרן של ליה מגן הילדים הביתה. רק בסוף השיר ליה ניגשת ומציעה לסבתא להריח פרח, וכך נוצרת תחושה שהדברים שבו למקומם: הסבתא אינה מחזרת בלהט אחרי קשר קרוב וייחודי עם הנכדה, אלא מאפשרת לה לטייל, לחיות ופשוט להיות, וממקום זה ליה ניגשת אליה עם פרח ומזמינה אותה להשתתף בחוויתה. בהמשך, כאשר הסבתא מנסה שוב להתקרב יותר מדי ו"לדעת לליה את כל הסודות"- הדיאלוג על מינון הקרבה המתאים הופך גלוי ונינוח יותר: ליה יכולה לא לענות או לומר ישירות ש"סוד זה פרטי" והסבתא נסוגה ומכבדת העדינות ובחיבה את הגבול שליה מציבה. בהתאם להתפתחות זו, בשיר הלפני אחרון המתאר את ההליכה הביתה עם שני הנכדים, ניכרת התבגרותה והבשלתה של הסבתא אשר מקבלת בטבעיות את העדפתו של הנכד הצעיר להורים ואת יכולתם של הנכדים להתנהל זה מול זה בנוכחותה אך ללא התערבותה הישירה.

הגמול על היכולת לנהל את קשר הסבתא-נכד/ה באופן נינוח ורפוי יותר הוא יכולתה של ליה לחוות את הסבתא כחברה, כפי שהיא עצמה מתארת בשיר האחרון, המכונה "סיפור אהבה".

כלומר, קריאה של הספר מנקודת מבט המתמקדת בתהליך הולדתה והתפתחותה של סבתא מאפשרת מעקב אחרי תהליך התפתחותי רגיש ולאו דווקא פשוט. נקודת מבט זו מזכירה לנו שבניגוד לתפיסה הרווחת לפיה סבתאות היא "רק כיף" עם הנכדים, הכניסה לתפקיד הסבתאי היא כניסה המצריכה הסתגלות.

Ross (2002), למשל, מציינת כי בניגוד לכניסה לתפקיד ההורי, ההחלטה על מועד הכניסה לתפקיד הסבתאי אינה נמצאת בידיה של הסבתא עצמה: זהו שינוי אשר הסבתא המעוניינת לקחת חלק בחיי ילדיה ונכדיה צריכה להסתגל אליו, בין אם תרצה בכך ובין אם לא. עצם קבלתו של תואר ה"'סבתא', לדבריה של Ross, מהווה הכרה בכניסה אל תפקיד משפחתי חדש אשר מבטא את הקשר בין הסבתא לנכד והן את ההכרה בכך שלמרות קשר זה, תפקיד הסבתא מובחן מהתפקיד ההורי. Ross מציינת גם כי הכניסה לתפקיד הסבתאי מלווה פעמים רבות בהכרה בהתקדמות הגיל ובהיותנו בני תמותה וייתכן- אף כי לא נאמר כך במפורש- כי הציפייה לקשר משמעותי, קל ומהנה עם הנכד/ה היא ה"גמול" לו אנו מצפים על הנכונות להכיר במגבלותינו האנושיות.

לסיכום, 'החברה שלי ליה' מציע הצצה לחווית הסבתאות כחוויה אשר לא פעם זוכה למיעוט תשומת לב ביחס לחוויה ההורית- ובהחלט שלא בצדק, לדבריה של סבתא אילנה אשר מגלה כי סבתאות היא "מין סיפור של אהבה גדולה/עוד יותר ממה שהיא חשבה בהתחלה".

את הספר ניתן למצוא בחנויות סטימצקי, תולעת ספרים וצומת ספרים. להזמנת הספר: www.booknet.co.il/#.WTAhVWjyvIU

לעמוד הפייסבוק של הספר:

www.facebook.com/החברה-שלי-ליה-אילנה-לאור-326216760902795

ביבליוגרפיה

"החברה שלי ליה", מאת אילנה לאור, איירה הלה חבקין. הוצאת גוונים,

Reflections ongrandparenthood

By Ross, Margeret
Psychodynamic Practice: Individuals, Groups and Organisations, Vol 8(2), May 2002, 236-240