חיפוש

הזדקנות חיובית - סיכום מאמרו של ואילנט

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

המאמר נפתח בשני תיאורי מקרה קצרים המדגימים מסלולים שונים של התפתחות בטווח החיים. ואילנט מציין שמחשבה נפוצה שעולה בקשר להגעה לגיל מבוגר נוגעת לדאגה שמא ניאלץ להעביר עשורים שלמים בחוסר ישע ו/או בכאב. עם זאת, אנו נוטים לשכוח להסתכל על החיובי. הדבר נובע, לטענתו, מכך שמחקרים רבים נערכו על אריכות ימים פיזית, אך מעט מאוד מחקרים בחנו אריכות ימים פסיכולוגית.

המשימה של הזדקנות חיובית הינה ברורה: להוסיף חיים לשנים, לא רק שנים לחיים. ואילנט מציע שלא להעמיד במוקד את האדם הממוצע בן ה-80, היות ודרך זו מטעה כבחינת המכונית בת ה-20 הממוצעת - על אף שמצבה תלוי בניהול ובתחזוקה. השנים אכן גובות מחיר, אך בן 80 מזדקן יכול לעשות כמעט כל מה שבן 20 יכול, גם אם באופן איטי יותר. מגבלות אלו, אגב, לא מנעו מוויל דוראנט לזכות בפרס פוליצר בגיל 83, מפרנק לויד רייט לתכנן את מוזיאון גוגנהיים בגיל 90 או ממרתוניסטים בני 80 לרוץ 42 ק"מ מהר יותר מ-99 אחוזים מבני העשרים. כאשר נשאל הצ'לן בן ה-91 פאבלו קאזאלס על-ידי אחד מתלמידיו מדוע הוא ממשיך לנגן, הוא השיב "בגלל שאני ממשיך להתקדם" (Heimpel, 1981).

החל מגיל 30 ישנה פגיעה הולכת ומתמשכת ביכולת שלנו לזכור שמות, ואנחנו גם מתקשים יותר לזכור רמזים סביבתיים, מה שמתבטא לא פעם בשכחה היכן החנינו את הרכב. יחד עם זאת, יכולתנו לזכור אירועים בעלי גוון רגשי נותרת כפי שהיתה בצעירותינו וכמו כן, בקרב בני האדם הבריאים יותר, רוב מימדי האינטליגנציה אינם נפגעים.

אחד הקשיים המהותיים במחקר של הזדקנות חיובית נוגע למדידה. רוב הצופים יכולים להסכים ביניהם לגבי מחלות, אך ברגע שעולה הנושא של בריאות, קולות שונים, עוצמתיים ולעיתים סותרים זה את זה נוטים לעלות. ואילנט מנסה במאמר זה להגדיר הזדקנות חיובית באמצעות הערכת הבריאות - פיסית ופסיכו-סוציאלית, סובייקטיבית ואובייקטיבית. הטענה היא שרק כאשר כל מימדי הבריאות הללו נוכחים, ניתן יהיה להכריז על בריאות טובה. ראשית, משאבים פיזיולוגיים מתדלדלים הינם תוצאה בלתי נמנעת של הזמן שעובר, אך קיים שוני בקצב שבו מתרחשים השינויים הללו. אדם יכול להיות צעיר או זקן יותר מגילו הכרונולוגי. שנית, בריאות פיזית תלויה גם באפשרות לחוות את הפגיעות הביולוגיות תלויות הגיל מבלי שהאדם חש עצמו חולה. טיפול עצמי נאות, מצב רוח טוב, חברויות אינטימיות, בריאות נפשית ומנגנוני התמודדות - כל אלה יוצרים פעמים רבות את ההבדל שבין היות האדם חולה לבין הרגשה של חולי (being ill and feeling sick). שלישית, גיל ומעמד חברתי משפיעים אף הם. הנבדקים עליהם ידווח במאמר זה השתתפו במחקר במשך 60 שנה, כאשר מצבו הבריאותי של כל נבדק היתה ידועה מגיל 20 עד לגיל 80. כדי לשלוט על משתנה המעמד החברתי, נלקחו המשתתפים משני מדגמים המייצגים קצוות הפוכים של הספקטרום המעמדי - קבוצה של סטודנטים בקולג' (מדגם הארווארד) וקבוצה של עירוניים בני המעמד הנמוך (מדגם גלואק)[1]. רביעית, ב-1948 הגדירו מייסדי ארגון הבריאות העולמי (WHO) בריאות כ"רווחה גופנית, נפשית וחברתית, לא רק היעדרן של מחלות" (WHO, 1952). לפיכך, גם אם מדידה של בריאות פסיכו-סוציאלית היא משימה קשה יותר מאשר מדידה של בריאות פיזית, הרי שהיא חשובה לפחות באותה המידה. ישנם אנשים בני 90 שלא רק שעדיין מסוגלים לטפס על הר, אלא שהם עושים זאת ברוח טובה ועם חברים קרובים. בריאות נפשית סובייקטיבית תורמת להזדקנות לא פחות מסמנים אובייקטיביים. לכן, הזדקנות בריאה פירושה שהאדם נמרץ ושבוע רצון, כמו גם לא עצוב, חולה או מת.

כדי לבחון את השאלות שהועלו לעיל, ואילנט השווה בכל קבוצת גיל בין הרבעון שדיווח על הבריאות הטובה ביותר בעשור האחרון לבין שני הרבעונים התחתונים - של אלו שהעבירו את רוב העשור בתחושה של עצבות וחולי, ושל אלה שמתו. ואילנט החליט להוציא במכוון את הרבעון הנוסף, של אלו שנפלו בתחום האפור של בריאות או חולי, בהתאם לקריטריון שנבחר.

באופן צפוי, המשתתפים במדגם גלואק נשרו יותר מהמחקר, סבלו יותר ממחלות פיזיות ונפטרו בגיל מוקדם יותר, כאשר המנבא העיקרי להבדלים הללו היה רמת ההשכלה.

כדי להבחין באופן ברור בין המאושרים-בריאים לבין העצובים-חולים בחר ואילנט שישה מימדים של בריאות:

היעדר נכות פיזית אובייקטיבית (בגיל 75 עבור משתתפי הארווארד ובגיל 65 עבור משתתפי גלואק) - אלו שדורגו בגילאים הללו כבעלי מחלות כרוניות ובלתי הפיכות וכן כבעלי נכות משמעותית קובצו לקטגוריית ההזדקנות הלא מוצלחת.

הערכה סובייקטיבית של הבריאות הגופנית בגיל 75 - הבריאות הגופנית הסובייקטיבית הוערכה באמצעות סולם ה-"Instrumental Activities of Daily Living" (Vaillant, 2002). הכלי בודק האם בגיל 75 המשתתפים במחקר האמינו שהם עדיין מסוגלים לבצע את רוב מטלות היומיום כמו בעבר, כגון לשחק טניס, לעלות במדרגות שתי קומות ללא מנוחה, לסחוב את המזוודות שלהם בשדה התעופה ועוד.

משך החיים ללא מגבלה - מימד שלישי של הזדקנות גופנית מוצלחת נגע לכמות השנים שהמשתתפים הפסידו בגלל נכות פיזית סובייקטיבית ו/או אובייקטיבית או בשל מוות טרם זמנו.

בריאות נפשית אובייקטיבית (טווח שבין 9 ל-23) - בגיל 65 העריכו חוקרים בלתי תלויים את הבריאות הנפשית הכללית של המשתתפים, תוך מידה גבוהה של הסכמה בין חוקרים (Vaillant & Vaillant, 1990). בריאות נפשית אובייקטיבית טובה שיקפה הצלחה בתקופה המאוחרת של החיים בארבעה תחומים: עבודה, אהבה, משחק והימנעות מטיפול פסיכיאטרי. אדם "בריא נפשית" הוא זה אשר ממשיך לצמוח וליהנות מהקריירה שלו הרבה אחרי גיל 50. במהלך 15 השנים האחרונות, הנישואין שלו, בעיניו ובעיני אשתו, היו מאושרים. הוא משחק עם חברים ונהנה מחופשות. הוא לא הולך לטיפול פסיכותרפויטי או נוטל תרופות פסיכיאטריות. הוא לוקח בממוצע פחות מחמישה ימי מחלה בשנה. חשוב לציין שאדם יכול להיות בעל בריאות נפשית מצויינת גם מבלי שהוא עומד בכל אחד מהקריטריונים שלעיל.

תמיכה חברתית אובייקטיבית (טווח שבין 2.5 ל-14) - מקורות תמיכה חברתית מהווים מימד מכריע בהזדקנות בריאה. תמיכה חברתית טובה הוגדרה כקשרים קרובים עם נשים, ילדים, אחים, חברים (למשחק או לפעילויות רוחניות), רשתות חברתיות ואנשי סוד. המימד הזה הוערך על-ידי שני מדרגים עצמאיים באמצעות 10 שאלונים לפחות (כולל כאלה שמולאו על-ידי הנשים והילדים של המשתתף) ולרוב גם ראיון בן שעתיים.

שביעות רצון סובייקטיבית מהחיים - במסגרת המחקר פיתחו החוקרים סולם לבחינת שביעות רצון סובייקטיבית מהחיים, אשר בוחן תשעה היבטים, כגון חיי הנישואין, ילדים, תחביבים, שעות פנאי וכו'. לגבי כל מימד, דירג המשתתף את המידה שבה הוא משביע רצון מבחינתו ב-20 השנים האחרונות. כדי לעמוד בקריטריונים של הזדקנות מוצלחת, על המשתתף היה להתייחס ללפחות שתיים מבין הפעילויות כ"מאוד משביעות רצון" או לקבל ציון כללי גבוה יחסית על פני כל הפעילויות שדורגו.

הגדרה מחקרית של הזדקנות בריאה

כל אחד מששת המימדים שתוארו לעיל נמצא כבעל קשרים מובהקים וחזקים עם כל אחד מהאחרים. 62 מבין 237 משתתפי מחקר הארווארד שהיו פעילים במחקר קוטלגו כמאושרים-בריאים. אלו הם גברים שחוו בריאות טובה - אובייקטיבית וסובייקטיבית, ביולוגית ופסיכולוגית - בכל אחד מששת המימדים. ניתן לתאר את המשתייכים לקבוצה הזו כך: הם לא היו נכים פיזית, אובייקטיבית או סובייקטיבית, ולו יום אחד לפני גיל 80; בהשוואה לחבריהם למחקר, התמיכה החברתית שלהם היתה בשלושת הרבעונים העליונים, הבריאות הנפשית שלהם היתה בשלושת הרבעים העליונים ושביעות רצונם מהחיים היתה בשני השלישונים העליונים.

40 מבין 237 המשתתפים קוטלגו כעצובים-חולים. אלו היו גברים שעד גיל 80 חוו לפחות חמש שנים של מוגבלות פיזית סובייקטיבית או אובייקטיבית. בנוסף, הם סווגו ככאלה שאינם שבעי רצון בלפחות אחד מבין שלושה מימדים פסיכו-סוציאליים: בריאות נפשית, תמיכה חברתית או שביעות רצון מהחיים.

60 מבין 237 המשתתפים נפטרו בין הגילאים 50 עד 75. הם סווגו כמתים טרם זמנם (יש לציין ש-12 המשתתפים שמתו לפני גיל 50 הוצאו מהמחקר - שישה מהם נהרגו בקרבות במלחמת העולם השנייה והאחרים מתו כתוצאה מתאונות יוצאות דופן או מחלות גנטיות נדירות). נקודה מעניינת היא שעוד לפני המוות, אותם 60 שמתו טרם זמנם היו בעלי תפקוד פסיכו-סוציאלי פגום במידה דומה לזה של הגברים העצובים-חולים. 42 מתוך ה-60 הללו סבלו לפני מותם מתמיכה חברתית מצומצמת, בריאות נפשית רעועה או מהיעדר שביעות רצון מחייהם.

בקרב מדגם גלואק, היו 332 משתתפים ששרדו את גיל 50 ושלגביהם היו נתונים מלאים וגם אלה חולקו לקטגוריות שתוארו לעיל. פרופורציית החלוקה במדגם הזה היתה דומה למדגם השני, אך יש להדגיש שהגיל הממוצע של משתתפי מדגם גלואק היה ב-10 שנים צעיר יותר משל משתתפי מדגם הארווארד.

המנבאים של הזדקנות בריאה

עבור רבים מאיתנו, כל תהליך ההזדקנות נחווה לגמרי מחוץ לשליטתנו. מעבר לכך, ישנם נתונים רבים אשר מעידים על ההשפעה החזקה של המעמד החברתי על ההזדקנות (Marmot et al., 1991). יחד עם זאת, ואילנט מציין את תדהמתו לגלות מתוך המחקר שמה שאנו מתייחסים אליו בתור "גורל" היה בעל חשיבות מועטה יחסית. הגורמים שהשפיעו על ההזדקנות המוצלחת או ההיעדר שלה עבור האדם בעשור השמיני לחייו נקבעו במידה רבה עוד לפני שהגיע לגיל 50 - והגורמים הללו נשלטים במידה רבה.

ואילנט מדגיש שהמחקר הנוכחי הינו היחיד, נכון ל-1994, שעקב אחר אותה קבוצת אנשים במשך עשורים רבים, כך שבאפשרותו להציג את הגורמים שכבר בגיל 50 יכולים לנבא עד כמה האדם ייהנה משנתו ה-70 או ה-80. אך ראשית, יוצגו המשתנים שבאופן מפתיע לא ניבאו הזדקנות מוצלחת.

משתנים אשר לא ניבאו הזדקנות חיובית

אריכות הימים של הדורות הקודמים
בשל מחסור במחקרים בטווח החיים על בני אדם, מדענים רבים חקרו הזדקנות בקרב זבובי הפירות. נראה כי הגנים הם גורם חשוב באריכות ימיהם של זבובי הפירות, לכן אחד מהמשתנים הראשונים שנבחנו במחקר הינו אריכות הימים של הדורות הקודמים (הורינו, סבינו וכו'). בקרב מדגם הקולג', אריכות הימים של הדורות הקודמים הוערכה באמצעות חישוב גיל פטירתם של הורי הנבדק וסביו. בקרב מדגם גלואק, ניתן היה לחשב רק את אורך החיים של ההורים בדיוק מספק. בגיל 60, תוחלת החיים של אבותיהם של אנשי המחקר שנפטרו צעירים, היתה קצרה יותר באופן משמעותי לעומת תוחלת חייהם של אבותיהם של אלה שעדיין היו בחיים. עם זאת, למרבה ההפתעה, בגיל 75 נמצא שתוחלת החיים הממוצעת של אבותיהם של המאושרים-בריאים היתה זהה לזו של אבותיהם של העצובים-חולים. במחקר רפליקציה של טרמן (Terman Study) נמצא קשר חלש מאוד בין אריכות הימים של הדורות הקודמים לבין הסתגלות חיובית בבגרות המאוחרת. ההסבר הסביר ביותר להשפעה המועטה של אריכות הימים של הדורות הקודמים קשור כנראה לכמות העצומה של הגנים המעורבים באריכות ימים. גנים ספציפיים חשובים מאוד בניבוי מחלות שגורמות לקיצור החיים. ייתכנו גם גנים נוספים שקשורים לאריכות ימים, אך אצל אדם מסויים, יכולים להיות כל-כך הרבה גנים "טובים" ו"רעים" של אריכות ימים שנראה כי השפעת הדורות הקודמים נוטה להתאזן.

כולסטרול
הכולסטרול מדאיג את כולם ובעיקר את המגזינים הפופולאריים, אך הם יאבדו את הכנסותיהם מפרסום אם הם ידווחו על הסיכונים הכרוכים בעישון סיגריות ובצריכת אלכוהול. הפחתת הכולסטרול מועילה לצעירים וגם למי שכבר עבר התקף לב. עם זאת, רמת הכולסטרול בגיל 50 לא הבחינה במחקר בין המאושרים-בריאים לבין העצובים-חולים או אפילו בין הראשונים לבין אלו שמתו מוות מוקדם. הממצא הזה נתמך על ידי מחקרים גדולים ומשקפים יותר (Krumholz et al., 1994).

המעמד החברתי של ההורים
מחקרים רבים הביעו עניין בקשר שבין מעמד חברתי לבריאות נפשית. עם זאת, במחקר הנוכחי לא נמצא קשר בין המעמד החברתי של ההורים לבין הבריאות הפיזית או הנפשית של ילדיהם בבגרות המאוחרת.

סביבה חמה ותומכת בילדות
באופן מפתיע, בגיל 70, המשתנים שתרמו רבות לבריאות בבגרות הצעירה, כגון יציבות נישואי ההורים, מות ההורים, לכידות משפחתית, סביבה חמה בילדות וכו', כבר לא היו קשורים לבריאות הפיזית או הנפשית. היעדר הקשר הזה נמצא בשתי קבוצות המחקר - הסטודנטים בקולג' ומדגם גלואק.

מזג יציב במהלך הילדות
מזג יציב בילדות (כפי שדורג על-ידי ההורים) לא נמצא כבעל קשר לבריאות הפיזית והנפשית או להזדקנות מוצלחת בקרב תלמידי הקולג'. עם זאת, התגלה קשר חלש בין משתנה זה לבין בריאות נפשית בלבד בקרב משתתפי מדגם גלואק.

לחץ
רבים מאמינים כי לחץ או סימפטומים גופניים המשניים ללחץ פוגעים בצורה משמעותית בבריאות, ושגברים ש"מחזיקים את הלחץ בפנים" מזדקנים לרעה. שתי ההשערות הללו לא נתמכות על ידי נתוני המחקר. מספר הסימפטומים הגופניים תחת לחץ לפני גיל 50 לא נמצא קשור לבריאות הפיזית בגיל 75. גם התמודדות עם מחלות שנחשבות לפסיכוסומטיות, כגון כיבי קיבה או אסטמה, בין הגילאים 20 ל-65, או כמות האירועים השליליים שחווה האדם עד גיל 65, לא ניבאו את הבריאות הגופנית בגיל 75. בטווח הקצר לחץ יכול להשפיע באופן משמעותי על הבריאות, אך בטווח הארוך דרך ההתמודדות עם הלחץ נראית כחשובה יותר.

משתנים אשר כן ניבאו הזדקנות חיובית

להפסיק לעשן כבר בגיל צעיר או לא לעשן כלל
עישון חושב על ידי הכפלת כמות הקופסאות היומית במספר שנות העישון עד גיל 50. בשתי קבוצות הגברים (הקולג' והעיר) הגורם המנבא והחשוב ביותר של הזדקנות גופנית בריאה היה לא להיות מעשן כבד בגיל 50. בקרב משתתפי מדגם הקולג', עישון כבד (יותר מקופסא ליום במשך 30 שנה) היה שכיח יותר פי 10 בקרב אלו שמתו בגיל צעיר לעומת בקרב המאושרים-בריאים. יחד עם זאת, אם האדם הפסיק לעשן בסביבות גיל 45, לא ניתן היה להבחין בהשפעות העישון בגילאי 70 או 80.

סגנון התמודדות אדפטיבי (הגנות בוגרות)
סגנון ההסתגלות וההתמודדות נמצא כמנבא החשוב השני להזדקנות חיובית. סגנון ההתמודדות הוערך עבור כל משתתף בגיל 47 על-ידי מדרגים עצמאיים באמצעות שימוש בסולם של 1-9, המבוסס על הגדרות ה-DSM-IV לבשלות מנגנוני ההגנה. יש להדגיש כי הבחירה במנגנוני ההגנה ביומיום היא ברובה אוטומטית ולאו דווקא רצונית. השימוש במונח "מנגנונים בוגרים" נובע מכך שבמעקב שנערך אחר אנשים מבוגרים במשך 60 שנה (Vaillant, 1977; Vaillant & Mukamal, 2001), נמצאה הפחתה במנגנוני הגנה לא בוגרים כגון אגרסיביות פאסיבית, דיסוציאציה, השלכה וביטוי בפעולה, ובמקביל עלייה במנגנוני הגנה בוגרים יותר כגון אלטרואיזם, סובלימציה, הדחקה והומור. בשני המדגמים, הגנות בוגרות היו נפוצות בקרב המאושרים-בריאים וכמעט ולא קיימות אצל העצובים-חולים. נראה כי הגנות בריאות בגיל 50 ניבאו בריאות נפשית בגיל מבוגר יותר. הן אמנם לא ניבאו את הבריאות הפיזית האובייקטיבית בעתיד, אך הן כן סייעו לאלו שהיו מוגבלים או נכים מבחינה אובייקטיבית לא לחוש נכים ברמה הסובייקטיבית.

העדר התמכרות לאלכוהול
הקריטריונים של ה-DSM-III שימשו כדי להעריך שימוש לרעה באלכוהול/התמכרות לאלכוהול. היעדר שימוש לרעה באלכוהול היה גורם החוסן היחיד במחקר הנוכחי שניבא באופן חזק הן בריאות גופנית והן בריאות פסיכו-סוציאלית. ואילנט מדגיש כי רוב מחקרי האורך עד כה שבחנו השפעה של אלכוהול ערבבו בין צריכת אלכוהול לבין שימוש לרעה בו - שני דברים שונים לגמרי. כפי שצריכת מזון איננה מעידה בהכרח על משקל יתר, כך צריכת אלכוהול איננה מעידה בהכרח על שימוש לרעה באלכוהול או על אלכוהוליזם.

מחקרים פרוספקטיביים מעידים על כך ששימוש לרעה באלכוהול הוא הגורם, לא התוצאה, ללחץ חיים מוגבר (Cui&Vaillant, 1996), לדיכאון (Vaillant, 1995) ולניעות חברתית שלילית. כמו כן, שימוש לרעה באלכוהול מוביל למוות כתוצאה מסיבות רבות, ביניהן שחמת הכבד, תאונות דרכים, התאבדות, רצח, סרטן, מחלות לב ומערכת חיסונית חלשה.

משקל בריא
משקל בריא נמדד על פי חישוב ה-BMI של האדם (משקל/גובה). בגיל 50, גבר שה-BMI שלו היה גדול מ-28 נחשב כבעל משקל עודף, מתחת ל-22 נחשב כתת משקל, ואילו בין 22 ל-28 נחשב כמשקל בריא.

נישואים יציבים
נישואים יציבים הוגדרו כנישואים ללא גירושין, פרידה או בעיות רציניות עד לגיל 50.

פעילות גופנית
פעילות גופנית נמדדה רק בקרב משתתפי מדגם הקולג'. שריפת יותר מ-500 קלוריות לשבוע סווגה כפעילות גופנית סדירה (Schnurr, Vaillant, & Vaillant, 1990) ואילו מתחת לכך סווג כהיעדר פעילות גופנית.

שנות לימוד
מספר שנות הלימוד חושב כמשתנה רציף מ-6 ל-19. לאור ההומוגניות במספר שנות החינוך של משתתפי מדגם הקולג', משתנה זה נמצא כמנבא חשוב עבור משתתפי מדגם גלואק בלבד. ההשפעה של מספר שנות הלימוד על הבריאות היתה עקיפה: ככל שמשתתפי המחקר היו משכילים יותר, כך עלה הסיכוי שהם ימעיטו לעשן, יאכלו טוב יותר וישתמשו באלכוהול בתבונה. ההבדל הזה הוא גם אחד ההסברים להתדרדרות הבריאותית המשמעותית יותר של משתתפי מדגם גלואק לעומת משתתפי מדגם הקולג'. לראשונים היה סיכון כמעט כפול לשימוש לרעה באלכוהול ובסיגריות, וסיכון גדול פי שלושה להיות בעודף משקל. לעומת זאת, בריאותם של אלו ממדגם גלואק שהיתה להם השכלה גבוהה היתה זהה בגיל 70 לזו של אלו ממדגם הקולג', למרות הנחיתות המשמעותית של הראשונים במשתנים של מעמד חברתי בילדות, IQ, הכנסה בגיל 47 ומידת היוקרה של המכללות בהן הם למדו ושל העבודות בהן הם עסקו. נראה ששיוויון בהשכלה בלבד מוביל לשיוויון בבריאות הפיזית.

מסקנות

כל גורמי החוסן המוצגים במאמר - נישואים יציבים, מנגנוני הסתגלות בוגרים, הימנעות מעישון, שימוש מתון באלכוהול, פעילות גופנית סדירה, התמדה בחינוך ושמירה על משקל תקין - מאפשרים לחזות בריאות תקינה 30 שנה מראש.

יש כמובן יוצאים מהכלל. ישנם אנשים שנפגעים על-ידי ברק או כאלה שנפטרים כתוצאה מגנטיקה פגומה. עם זאת, מרבית האנשים בעשור השמיני לחייהם - לפחות בקרב בני הדור הספציפי שנבדקו - הינם תוצר של התנהגותם שלהם, שהינה לא רצונית לעיתים. החדשות הטובות הן שרובנו יכולים, אם נתחיל בגיל מוקדם ונקדיש לכך מאמצים, לשלוט באופן רצוני במשקלנו, בפעילות הגופנית ובעישון, עד לגיל 50. ובאמצעות עבודה קשה וסיוע חיצוני, אנחנו יכולים גם לשפר את מערכת היחסים שלנו עם האחר המשמעותי, להתנזר מאלכוהול ולהשתמש בכמה שפחות מנגנונים לא אדפטיביים. השאלה האם נחיה היטב עד לגיל מבוגר תלויה יותר בעצמנו מאשר בכוכבי השמיים או בגנטיקה בלבד.

ביבליוגרפיה

[1] 268 סטודנטים בהארווארד (מדגם הארווארד) ו- 456 נערים בבית הספר עם השכלה ממוצעת של 10 שנות לימוד ומנת משכל ממוצעת של 95 (מדגם גלואק)

Vaillant, G. E. (2004). Positive Aging. In P. A. Linley, & S. Joseph (Eds.), Positive psychology in practice (pp. 561-578). Hoboken, NJ: Wiley.