חיפוש

דוקהא, אניצ'ה, אנאתה ופאטיצ'ה-סאמופדה: סבל במסורת הבודהיסטית

פורסם על ידי יגאל עמנואל

דוקהא, אניצ'ה, אנאתה ופאטיצ'ה-סאמופדה הם ארבעה מושגים מרכזיים במסורת הבודהיסטית. עבור אנשים רבים "בודהיזם" מתקשר לדת אזוטרית, למקדשים מזהב או ל"שאנטי". אבל בשביל אחרים, שלמדו או ניסו להעמיק ולהבין גישה הזו, הבודהיזם מהווה סוג של השקפת עולם, דרך חיים והבנה אחרת של נפש האדם. יותר מכל דבר אחר, הבודהיזם הוא סוג של פילוסופיה פסיכולוגית שיש לה מטרה ברורה ומוגדרת: הפחתת הסבל בעולם בכלל ובקרב בני האדם בפרט.

כאן נכנס המונח הראשון: דוקהא (dukkha) שפירושו סבל. מבלי לדון במגוון המשמעויות של המושג, אזכיר בקצרה את "ארבע האמיתות הנאצלות" שעוסקות בו. הראשונה מציינת בפשטות: יש סבל. כלומר, הסבל קיים ונוכח בחיינו - בלי קשר למידת המאמצים שנעשה כדי להכחיש אותו, או לברוח ממנו. האמת השנייה היא: יש סיבה לסבל, וכאן מתחילות להתפצל דרכי החשיבה המערביות והמזרחיות. אדם מערבי ממוצע אומר לעצמו: "וודאי שיש סיבה לסבל. הגב כואב לי, הבוס רודה בי, ילדיי לא התנהגו כפי שרציתי..." לפי הבודהיזם, סיבת הסבל איננה חיצונית לנו, אלא נובעת מפרדוקסים שמובנים בתוך הנפש. המציאות היא מציאות, והיא מתהווה ומשתנה כל הזמן. במפגש שלנו איתה, מכיוון שאין באפשרותנו לחוות אותה כפי שהיא, אנחנו בעצם חיים בתוך "סרט" שהתודעה שלנו מייצרת לגביה. לתוך הסיפור על המציאות נכנסים הפחדים, התשוקות, ההרגלים והאמונות שלנו, והפער שנוצר בין ההוויה עצמה לבין איך שהיינו רוצים שהיא תהיה, מהווה את מקור הסבל. לפי הבודהיזם, שלושת שורשי הסבל העיקריים הם חמדנות, שנאה ובורות. האמת השלישית היא: אפשר להתגבר על הסבל. מבחינת התוכן, זוהי אמת פשוטה מאוד, אבל ברמת היישום היא הקשה ביותר. האמירה הבודהיסטית טוענת, שמכיוון שאתה (ולא המציאות) אחראי לסבל שלך, בך נמצא גם המפתח לשחרור ממנו. אם תפסיק להשתוקק (לאהבת אמת, לכסף, לשליטה, לבריאות, לשלווה...) תרגיש חופשי ומשוחרר מסבל. כאמור, זה לא קל ולא פשוט משום שהאגו, ההיצמדות, השיפוטיות והפחד מהווים חלק משמעותי מהמציאות הנפשית של כל אחד ואחת, והם חרצו תלמים עמוקים בתודעה שלנו, לאורך שנים רבות. לשם כך, נוסחה האמת הנאצלה הרביעית, שמפרטת כיצד מתגברים על הסבל. במסגרתה, נכללות שמונה דרכים מעשיות להפחתת הסבל, כמו "דיבור נכון", "עשייה נכונה", "ריכוז נכון", "אורח חיים נכון" ועוד. למידה שלהן כוללת תרגול אישי וקבוצתי של מדיטציה מסוגים שונים.

לא אמנה כאן את הטכניקות והפרקטיקה של התרגול הבודהיסטי, משום שנראה לי חשוב יותר להציג את הרעיונות ותפיסת העולם שעומדת בבסיסן. לכן אעבור למונח הבא.

אניצ'ה (anytia)- ארעיות. מבחינה פילוסופית, הרעיון פשוט והגיוני: עולם התופעות הוא מערכת דינאמית אשר נמצאת בתהליך של השתנות מתמדת. במציאות אין שום דבר קבוע והיא איננה סטאטית. החלק הקשה בהפנמת העיקרון הזה, הוא ברמה הפסיכולוגית: להבין שמה שאני קורא לו למשל "אני", "המשפחה שלי", הגיל, הזוגיות, המקצוע, הגוף - הכול משתנה כל הזמן ולכן לא ניתן להגדיר אותו, לנכס אותו, או להגיע אליו (במובן של אוטובוס שמגיע אל תחנת היעד). המאמץ להכחיש את האמת הבסיסית הזאת (כמו התעלמות מהוודאות של מותנו, הניסיונות לעיכוב תהליך ההזדקנות, ההיאחזות בחפצים או בהרגלים שאין לנו צורך בהם ועוד) גורמת לאנשים סבל רב, ועצם המודעות ל"אניצ'ה" מסייעת להקל עליו: נכון, כעת קורה משהו שגורם סבל, אבל זה איננו מצב (פנימי וחיצוני) קבוע, אלא חלק מתהליך של שינוי מתמיד בכל רגע ורגע. כל עוד אתה חי, שום אירוע איננו "סוף פסוק" ושום רגש - גם הכואב ביותר, לא יישאר בתוכך לזמן בלתי מוגבל.

אנאתה (anatta)- מונח שלמעשה נובע מתוך מושג הארעיות, ומשמעותו היא "העדר גרעין עצמיות קבוע, מוצק ונצחי". על סמך היסק לוגי פשוט, ניתן להבין כי אם כלל הקיום מדומה לזרימה של נהר- כלומר נמצא בתהליך השתנות, על אחת כמה וכמה המבנים שמרכיבים את תחושת העצמי (מחשבות, רגשות, הרגלים התנהגותיים, אינטראקציות) אינם קבועים ואין להם תכונות כמו שיש למשל לאבן צור. בהקשר לסבל, הקושי העיקרי איננו בתפיסה המוטעית שלנו, אלא בהזדהות עמוקה עם סיפורים רוויי סבל שאנחנו מאמינים שהם חלק בלתי נפרד ממי שאני. ההבנה של העובדה כי "אני" איננו, לדוגמא, "הנער שהוריו התגרשו" או "האישה שעברה הטרדה מינית"- אלא ישות שעוברת חוויות, משתנה, צומחת ופנויה לחוויות חדשות, עשויה להקל על הסבל שנגרם כתוצאה מהזדהות כזו.

פאטיצ'ה-סאמופדה (Paticca-Samuppada)- התהוות גומלין. הכוונה היא לזיקה הדדית רחבה ומתמשכת, אשר מתקיימת בעולם התופעות. הכול תלוי בהכול, וכל דבר מושפע בכל רגע נתון ממאות גורמים אחרים. כמו שויניקוט אמר "אין דבר כזה תינוק בלי אמא", אפשר להרחיב את הרעיון הזה עוד ועוד: אין מורה בלי תלמיד, אין לסרט קיום בלי צופים, אוכל מושפע מזה שהכין אותו ומשפיע על מי שאכל אותו וכן הלאה. כשאדם מבין שהוא איננו נפרד מן העולם אלא להיפך: מהווה חלק מישות רחבה, מקהילה וממכלול של גורמים (אנושיים ואחרים), הידיעה הזו עשויה להפחית בתוכו תחושות של בדידות, קורבנות ודחף להילחם- ולהגביר רגשות של חמלה, שייכות ואהדה לאותם "אחרים" שהוא למעשה חלק מהם. מעבר לכך, אם, כמו שאמרה זלדה, "כולנו רקמה אנושית אחת חיה", הרי שהזולת הוא חלק מאותה ישות שגם אני כלול בה. להבנה זו יש משמעות ערכית ומעשית: פגיעה בסביבה, באנשים, בבעלי- חיים ובכלל, היא בעצם פגיעה בעצמי, כי כאמור כל אלה הם חוליות בשרשרת אחת. כשאני גורם למישהו סבל- נגרם לי סבל, וגם ההיפך הוא נכון: כאשר אדם עוזר למישהו אחר, מטפל בו או תורם לרווחתו, הוא עצמו יוצא נשכר ומאושר יותר.

יישומים של הפילוסופיה הבודהיסטית

היכרות והבנה של מונחי היסוד והרעיונות הבודהיסטים עשויים אם כן להפחית את הסבל האנושי ולהעלות את רמת הרווחה הנפשית באופנים הבאים:

במקום לפרש את הסבל או לסבול מעצם הניסיון "להילחם" בו, הגישה מציעה לקבל אותו כחלק בלתי נמנע מהחיים, מבלי להוסיף עליו גינוי עצמי, פחד, הכחשה או האשמה. הבודהיזם מלמד את האדם לראות את המציאות כפי שהיא, לקבל את עצמו בחמלה ובאהבה ולערוך את ההבחנה בין כאב - שהוא תוצר הכרחי של נסיבות החיים, לבין סבל, שמתרחש כתוצאה מהיצמדות לרגשות או מחשבות על המציאות והזדהות איתם.

תרגול של מדיטציה מסייע להשקטת התודעה, להעלאת קיבולת ההכלה של תסכול, לחץ, כעס או חרדה, ולטיפוח כישורים של סבלנות, התמדה ויכולת דחיית סיפוקים. אימון בודהיסטי מעלה אם יכולתו של האדם להפנות את תשומת לבו לכאן ולעכשיו (שמשתנה כל הזמן) וכן לחוויה הגופנית שמתרחשת בתוכו (שמשתנה גם היא כל הזמן). בהדרגה, דפוס זה תופס את מקומן של ההיצמדויות לעבר (ובעיקר לזיכרונות גורמי סבל) או לעתיד (ובמיוחד לדאגות וחששות ממנו). לפי הבודהיזם, כאשר האדם משתחרר מכבלי המחשבות, ההרגלים וההיאחזויות שלו וחווה חופש פנימי, יוצא מתוכו "טבע הבודהא" שלו, שמכיל תכונות טבעיות של אהבה, נדיבות ושמחת חיים.

כשמבינים את הפאטיצ'ה-סאמופדה ואת עיקרון חוסר הנפרדות שלנו מהעולם, עשויים להיפתח ערוצי תקשורת נוספים עם הזולת, ולהיבנות יחסי גומלין המבוססים על אהבה ידידותית ("מטה"), חמלה ("קארונה") ופרגון הדדי ("מודיטה"), שמחליפים בהדרגה את מאבקי הכוח, המלחמות וכל הסבל שנגרם כתוצאה מהם.

על המטפל - יגאל עמנואל

הוא פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותראפיסט. מאבחן ומטפל בילדים ומתבגרים בגילאי 4 ועד 16 באמצעות טכניקות שונות כתראפיה במשחק, ביבליותראפיה, ראיונות נראטיביים וטיפול קוגניטיבי.

טלפון: 050-7792724 או 04-6274827