צוות בטיפולנט
מאמרה של רוס משנת 2009, אודות גורמים פסיכודינמיים בהפרעות אכילה של שורדות תקיפה מינית, מציע סקירה תמציתית של הגורמים הפסיכודינמיים העומדים בבסיס הפרעות אכילה שונות. סקירה זו חשובה במיוחד לאור הקשר ההדוק בין הפרעות אכילה בבגרות לפגיעה מינית בילדות, שכן 40% מהנשים אשר חוו טראומה מינית בילדותן סובלות בבגרותן מהפרעות אכילה. זאת ועוד, רבות מאלו שאינן מאובחנות בהפרעת אכילה "קלאסית" מפגינות דפוסי אכילה בעייתיים כגון אכילה מוגזמת והשמנת יתר, המנעות פובית ממאכלים ספציפיים ובחירה בדיאטות קיצוניות ובלתי בריאות. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי לא כל בעלות הפרעות האכילה חוו טראומות מיניות וכי רבות מהדינמיקות העומדות בבסיס הפרעות האכילה של שורדות משותפות לבעלות הפרעות אכילה שאינן נפגעות טראומה.
טראומה מינית לעולם אינה נקודתית אלא מתקיימת במקביל לנסיבות סביבתיות ונמשפחתיות מורכבות נוספות אשר משפיעות גם הן על התפתחות הפרעת האכילה. בנוסף לכך, מחקרים מצביעים על כך שלא קיים קשר ישיר בין סוגי התעללות לבין התפתחות הפרעות אכילה, וכי הפרעות אכילה מתפתחות על רקע של שילוב בין גורמים גנטיים וסביבתיים, אשר ההתעללות המינית מהווה אחד מהם. מאמר זה יסקור את הגורמים הפסיכודינמיים העומדים בבסיס הפרעות האכילה השונות: אנורקסיה, בולימיה והשמנת יתר.
שימור אשליית שליטה: הצורך בשליטה הוא גורם מרכזי בהפרעות אכילה רבות, ומרכזיותו מתחדדת בקרב נפגעות תקיפה מינית אשר חוו אירועים קשים כאשר היו ילדות חסרות אונים אשר אינן יכולות לשלוט בפגיעה. רכיב משמעותי בחווית חוסר השליטה הוא העוררות המינית המתעוררת לעיתים בתוך החוויה הטראומטית, לבושתה של הילדה. חוסר השליטה בגוף מעורר צורך לשלוט בו, להעניש אותו ולמנוע ממנו עונג ו"בגידה" נוספת.
פוביות ספציפיות למין אוראלי: המנעות ממזונות אשר מזכירים או מקושרים לפגיעה מינית אוראלית, אשר יכולה להגיע עד מקרים קיצוניים של המנעות ממאכלים מוצקים.
הרעבה על מנת להעלים סממני מין משניים: הרעבה מונעת ומעלימה סממני מין משניים (שדיים, התעגלות הגוף), ובאופן זה מסייעת לייצר תחושה של חוסר אטרקטיביות שמגינה, כביכול, מפגיעות מיניות נוספות. כמו כן, ההרעבה העצמית מעלימה את הגוף והופכת אותו ל"בלתי נראה" לתוקף, לכאורה.
התאבדות באמצעות הרעבה: הרעבה למוות היא השגת שליטה אולטימטיבית בחיים, כביכול, וכך הופכת למוטיב חשוב באנורקסיה בקרב נפגעות תקיפה מינית אשר חוו חוסר אונים קיצוני ומתמודדות עם מצוקה משמעותית גם לאחר שהפגיעה נפסקת.
הפסקת המחזור: הפסקת המחזור עקב ההרעבה העצמית מייצרת תחושת שליטה, ועבור נפגעות רבות מאפשרת הדחקה של זכרונות טראומטיים הקשורים במחזור ובאונס.
הענשת מצבי אגו אחרים: חלק מבעלות הפרעות האכילה סובלות מהפרעות דיסוציאטיביות בדרגות חומרה שונות. עבור נשים אלו "הילד הפנימי" אינו מטאפורי כפי שרובנו חווים אותו, אלא מציאותי ומהווה מצב אגו נפרד אשר משתלט לעיתים על הגוף והנפש. מאחר ושורדות טראומה מינית רבות חשות שנאה עזה לילדה הפנימית שבתוכן (הילדה האשמה, המפתה, המגעילה), מתעורר צורך להעניש אותה ומצבי אגו נוספים. תחושות אלו יתבטאו, בהתאם לחומרת הדיסוציאציה, באמירות כמו "לא מגיע לי, או לה, לאכול". מלבד הענשה, הפרעת האכילה יכולה להוות צורך של מצב אגו מסוים (למשל, מצב האגו המזוהה עם התוקפן) להכניע ולהשיג שליטה על מצב אגו אחר.
גילום מחדש של טראומת הילדות: חלק מהטראומות המיניות מקושרות באכילה, כך שמערכת היחסים עם האוכל הופכת לגילום מחודש של הטראומה. למשל, ילדה שתוגמלה בממתקים על "הסכמתה" ליחסי מין יכולה להפוך לאישה אנורקטית אשר לא רוצה "ממתקים" או מין, ולכן אינה אשמה בהתעללות. כמו כן, ההרעבה מגלמת את ההתעללות בגוף.
טיהור הגוף: ההרעבה העצמית מטהרת את הגוף, כביכול, מהזרע וממגע התוקף, ומרגשות רעים של עצב, בדידות, אימה, בושה, אבל וזעם.
ניהול דימוי הגוף והמשקל: היבטים אלו מהווים רכיב משמעותי בהפרעות האכילה, כאשר עיוותים קוגניטיביים שכיחים הם "אני לא שווה אם אני שמנה", "אני לא אהובה ולא רצויה, והאוכל הוא אחד התחומים היחידים הניתנים לשליטה", "אני בעלת ערך רק כאובייקט מיני", "יעזבו אותי אם אראה ככה". תפיסת העצמי כאובייקט מיני מעצימה את העיסוק באכילה כפי שקורה בבולימיה ובהתקפי זלילה.
טיהור הגוף והרגשות: "טריפ" האכילה מהווה לעיתים קרובות טקס טיהור בעל שלבים קבועים: מאורע המעורר רגשות נטישה, כישלון וכד' פוגע במצב הרוח ובעקבותיו מתפתח מצב היפנוטי כמעט של זלילה אשר מביא להסחת דעת ודיכוי הרגשות השליליים, אך אחריו מתעוררים פאניקה או דיכאון על הקלוריות שנצרכו וסט ההנחות הקוגניטיביות המעוותות מוחייה ומביא לפנייה לפועלות מטהרות כהקאה, שימוש במשלשלים או פעילות ספורטיבית אינטנסיבית.מילוי ריקנות פנימית: תחושת ריקנות פנימית אופיינים לנפגעות תקיפה מינית: ריקנות מקשרים מיטיבים, משמעות, מילים, אהבה ותמימות. על רקע ריקנות בלתי נסבלת זו, האכילה יוצרת, לפחות לזמן מה, תחושת מלאות ושובע.
יצירת אשליית שליטה: בדומה להרעבה האנורקטית, לאחר השליטה שנקלחה מהעצמי בעת הפגיעה המינית, קיים ניסיון להשיב את השליטה דרך הגוף.
התרחקות ממה שנתפס בחברה כמושך: לעתים, קיים ניסיון להפוך את הגוף לבלתי מושך עבור פוגעים מיניים מציאותיים או מופנמים, ולאכול כמויות עצומות של מזון כדי להשמין וכמו להתרחק ממודל היופי המקובל.
ענישת העצמי: הענשת הילדה האשמה בפגיעה והשגת קתרזיס דרך האכילה-הקאה-ענישה, במקביל לביטוי רגשות אגרסיביים כלפי העצמי והאובייקטים המופנמים.
בידוד בין העצמי לעולם החיצוני: השומן ממלא תפקידים הגנתיים שונים, ביניהם הגנה מתוקפים מינית (כביכול) והפרדה מסביבה פוגעת, עלבונות או נסיונות פגיעה ומגע רגשי.
הגנה ממצבי אגו: השומן אינו מאפשר התעוררות של אישיויות ומצבי אגו מסוימים (בהתאם לדרגת הדיסוציאציה). לדוגמא, אישה עשויה לטעון שמעל משקל מסוים ה"זונה" שבה אינה יכולה להופיע, וברמות קיצוניות פחות, השומן מביא לבושה ואי נוחות המדכאים את המיניות המהווה התמודדות רגשית מורכבת לשורדות טראומה מינית.
Psychodynamics of eating disorder behavior in sexual abuse survivors. Ross, Colin A. American Journal of Psychotherapy, Vol 63(3), 2009, 211-226.
