צוות בטיפולנט
פגיעה עצמית, או פציעה עצמית, מוגדרת במהותה כפציעה או חבלה עצמית מכוונת, אשר אינה מיועדת לגרימת מוות. למרות זאת, לא פעם קיים בלבול בין התנהגויות אלו בקרב מכריהם של הפוגעים בעצמם ובקרב אנשי המקצוע המטפלים בהם. בלבול זה גדל לאור העובדה שלא פעם אנשים הפוגעים בעצמם מבצעים בסופו של דבר גם ניסיון אובדני. לאור נתונים אלו, אנו מביאים את תקציר מאמרם של Klonsky et al משנת 2013 הקשר בין פגיעה עצמית לא אובדנית לניסיונות התאבדות (The relationship between nonsuicidal self-injury and attempted suicide: Converging evidence from four samples).Klonsky et al מתארים את היחסים שבין פגיעה עצמית לאובדנות כיחסים מורכבים: מצד אחד, שתיהן מהוות אקטים של פגיעה אלימה בגוף ולא פעם הן מתקיימות בו זמנית. על כן, יש הרואים בהן התנהגויות המצויות על אותו הספקטרום. מצד שני, קיימים הבדלים מהותיים בין השתיים בהיבטים של שכיחות באוכלוסייה, תדירות, מתודות, רמת חומרה ומטרה.
ההבחנה בין פגיעה עצמית לאובדנות חיונית הן למחקר והן לפרקטיקה הקלינית: הבלבול ביניהן הביא בעבר להערכה שגויה של אחוזי האובדנות, ואבחון קליני שגוי עלול להביא לאשפוזים מיותרים, המשגה שגויה של המקרה, בניית תכנית טיפולית לא מתאימה ובזבוז מיותר של משאבי חירום. יחד עם זאת, התעלמות מהקשר בין ההתנהגויות יכולה להביא להתעלמות מאינדיקטור בעל ערך לניסיון אובדני, והמחקר הנוכחי מתמקד בהיבט זה.
גורמים אמפיריים ותיאורטיים עומדים בבסיס ההנחה כי פגיעה עצמית היא גורם סיכון לאובדנות. התיאוריה הבין אישית של אובדנות שניסח Joiner מציעה כי אובדנות דורשת הן את הרצון והן את היכולת להתאבד. בניגוד לגורמי סיכון אשר מגבירים את הרצון אך לא את היכולת לבצע ניסיון אובדני (דיכאון, למשל), או גורמי סיכון המגבירים את היכולת אך לא את הרצון למות (כגישה לנשק), לפגיעה העצמית יש אופי ייחודי מאחר והיא עשויה להוות סמן לעלייה בשני היבטים אלו. באופן ספציפי, פגיעה עצמית מקושרת לעלייה במצוקה רגשית ובין אישית אשר מעלה את הרצון למות, ובו זמנית היא מקלה על הרגל האלימות כלפי העצמי באופן ש"משפר" את היכולת האובדנית. בהתאם, שני מחקרים שפורסמו ב-2011 מצאו כי פגיעה עצמית ניבאה אובדנות יותר מכל גורם סיכון אחר.
Klonsky et al בחנו במסגרת המחקר הנוכחי את הקשר בין פגיעה עצמית לאובדנות בארבעה מדגמי אוכלוסייה שונים: מתבגרים בעלי הפרעות פסיכיאטריות, מדגם אקראי של מתבגרים, סטודנטים ומבוגרים. בכל המדגמים נמצא קשר מתון אך אמין בין פגיעה עצמית לניסיונות אובדניים. קשר זה היה מעט קטן יותר מהקשר בין רעיונות אובדניים לניסיונות אובדניים, אך רחב מעט מהקשר בין אובדנות לבין דיכאון, חרדה, אימפולסיביות ואישיות גבולית. למעשה, ניתוח סטטיסטי מצא כי רק רעיונות אובדניים ופגיעה עצמית היו בעלי קשר ייחודי (unique) לניסיון אובדני.
מלבד לתיאוריה הבין אישית לאובדנות של Joiner, ניתן להציע אינטרפרטציות נוספות להבנת הקשר בין פגיעה עצמית לאובדנות. לדוגמא, נטייה כללית להתנהגויות הרסניות והיעדר ויסות רגשי עשויים להוות משתנים שלישיים התורמים לקשר בין פגיעה עצמית לאובדנות. גורם פוטנציאלי נוסף הוא בושה המתבטאת בצורך בענישה עצמית המהווה מוטיבציה הן לאובדנות והן לפגיעה עצמית.
לסיכום, מחקרם של Klonsky et al משנת 2013 מצביע על הקשר החזק בין פגיעה עצמית להתנהגות אובדנית ומדגים כי קשר זה מתקיים במדגמי אוכלוסייה שונים ונרחבים. ממצאים אלו מצביעים הן על הצורך במחקר נוסף אשר ירחיב את הבנת הקשר בין פגיעה עצמית לאובדנות, והן על חשיבות הכרותם של קלינאים עם קשר זה, אשר יכול לסייע על הבנת המטופל ויצירת הברית הטיפולית עמו.
The relationship between nonsuicidal self-injury and attempted suicide: Converging evidence from four samples. Klonsky, E. David; May, Alexis M.; Glenn, Catherine R. Journal of Abnormal Psychology, Vol 122(1), Feb 2013, 231-237.
