ד"ר ליאורה בר-טור, פסיכולוגית קלינית מכון "צמתים"
המהפכה הדמוגרפית החלה זה מכבר ואנו בעיצומו של עידן חדש שלא הכרנו קודם לכן. אוכלוסיית הזקנים גדלה בשיעורים גבוהים ועימה גם אחוז הזקנים הבריאים והעצמאיים החיים בקהילה וזקוקים למיגון רחב ועשיר יותר של שירותים ומקורות ללמידה והעשרה.
אותם זקנים בריאים פיזית ונפשית שבריאותם חיובית לפי ההגדרה של ריף וסינגר (1998), חווים לא פעם תיסכול הנובע מחוסר הסינכרוניזציה בין תחושת העצמי הצעיר, הסקרן, המעורב והפעיל לבין הגוף המזדקן הדורש טיפול והתייחסות, גוזל אנרגיה ולא פעם גם מעורר דאגות או חרדות.
במפגש שלי כפסיכולוגית המלווה גם בני 80 ומעלה הפונים לייעוץ או לטיפול, אני מופתעת בכל פעם מחדש מכמות האנרגיה והעושר הפנימי שיש לאחדים מהם כמו גם לחוכמה הרבה בניהול החיים בזיקנה.
בחרתי להציג בפניכם גבר ואישה שחצו את קו ה-85 השייכים ל"זקנים החדשים".
נתן בן ה- 85 הוא אחד מהם. כשאני מתפעלת מתיפקודו הטוב ומעצמאותו ומהאנרגיה, הסקרנות והחוכמה שלו הוא מלמד אותי על הזיקנה בעידן החדש:
"אני הדגם של בן ה-85 החדש", הוא אומר בקול רם ותקיף. נוזף בי קלות על שאני מתייחסת אליו כאל בן 85 חריג בהשוואה למשבצת הנורמטיבית של בני 80+.
"אני לא מקרה מיוחד אני הסמל של הממוצע. אין לי שום נתון של לידה, של הורים, גם לא של בריאות"
מצב בריאותו הכללי של נתן טוב. אך גם הוא נחשף במהלך השנים לבעיות בריאות. בגיל 60 עבר התקף לב ולפני שנים אחדות נותח לשם הסרת גידול סרטני מהמעי הגס ומאז הוא נמצא במעקב ומרגיש בריא. בעיה בברכיו מקשה עליו לצעוד יום-יום, כפי שנהג עד לאחרונה. גם בלוטת הערמונית מציקה לו, ובלילה הוא קם לשירותים פעמים אחדות. מדי פעם בפעם גם מערכת העיכול אינה פועלת כסידרה.
"הגוף מזכיר לי בן כמה אני. אני כל הזמן שוכח. הוא מכריח אותי להאט את הקצב, להיזהר, להימנע ממצבים לא נעימים. אני משתדל להתמודד עם הצרה הזאת שנקראת זיקנה".
כדי להמחיש לי כיצד דברים פעוטים אך חשובים מזכירים לו שהגוף מזדקן, הוא מוציא אריזה של מטלית לחה מכיס מכנסיו ואומר "את זה אני מחזיק בכיס ביחד עם כדור ללב. לכל מקרה שלא יקרה. בגיל שלי, אני חייב להתארגן ולדאוג שלא יהיו תקלות לא צפויות".
"אני כל כך רגיל שניראה לי שכמעט כל בן אדם יכול להגיע למצב הזה באפשרויות שלי. אבל כשאני יוצא מהבית חשוב לי שתדעו שנכון שאני זקן בהחלט זקן אבל אני אדם לעניין לא עובר בטל, לא חתייר ואני לא ראוי לזילזול שחלק מכם חש כלפי".
למרות שהוא מדגיש שהוא אדם ממוצע לכל דבר. נתן מרגיש טוב עם גילו המתקדם, בניגוד לרבים אחרים. הוא איננו מקנא בצעירים ורואה בניסיון ובחוכמת החיים ערך מוסף גבוה במיוחד. הערך העצמי שלו גבוה. הוא נמצא בשלב בחייו שהוא נהנה מאוד מהישגים ארוכי שנים בתחום המקצועי והמשפחתי. הוא אלמן, החי בגפו. את ניהול הבית והבישולים הוא מפקיד בידיה של סוכנת בית נאמנה שפוקדת את ביתו 3 פעמים בשבוע.
למרות גילו המתקדם נתן עובד עדיין בשכר ובכלל הוא עסוק מעל הראש. הוא משמש כמבקר פנים של חברה גדולה, ממלא תפקיד של דירקטור בשתי חברות אחרות, מייעץ למנכ"ל של חברה נוספת בענייני ניהול החברה. הוא מרבה בנסיעות בארץ ובעולם, יוצא בערבים בכל מזג אויר, לסרטים, הצגות. לאחרונה הלך עם ילדיו למופע החדש של שלמה ארצי. כן, הוא אוהב את השירים של שלמה ארצי, למרות שהוא בן 85.
בשיחות הטיפוליות אליהן הגיע בעקבות מחלת אשתו, הוא משמש גם לי כיועץ. אני לומדת ממנו על חוכמת החיים ועל ניהול מוצלח של החיים, של הגוף ובכלל, יותר ממה שלמדתי בכל התיאוריות והספרים. הוא המורה הרוחני שלי.
נתן מתמודד עם גוף מזדקן שמאותת לו מדי פעם שלמרות שהוא צעיר, נימרץ, סקרן, ומלא אנרגיה, הוא כבר בן 85 והוא דורש תחזוקה מיוחדת.
"חייבים לטפל בגוף, אומר נתן בתקיפות, להגיב!!! לא לתת למצב רוח לתחושת הזיקנה ולחוסר האונים להשתלט עליך במצבים שבהם אתה מרגיש לא טוב. לפעמים יש גם גורמים חיצוניים שמקשים, זה הרי לא רק הגוף, זה יכול להיות מזג אויר, תנאים לא נוחים בסביבה. בכל מיקרה חשוב לנסות, להתגבר. לא לוותר לעשות מה שתיכננת ואז התחושה שלך בודאי תשתפר".
הזיקנה מחייבת ניהול חיים נכון ותחזוקה נכונה של הגוף.
יש זקנים שזה הופך להיות עיקר חייהם. כל מה שהם עושים זה רק תחזוקת הגוף והמעורבות והעיניין שלהם בסביבה הם מוגבלים.
אך יש כיום יותר ויותר בני 80 ומעלה המנהלים את חייהם ומתחזקים את גופם מבלי לוותר על מעורבות ועשייה.
"חשוב, (אומר נתן), להתאים את החיים ליכולת הפיזית שלך. לקבל מיגבלות מסוימות ולהתאים את הפעילות שלך ליכולות. אז אתה חי עם עצמך יותר בשלום"
מה שנתן מציע מוכר לנו מההגדרה המקובלת של בריאות נפשית בזיקנה - "התמודדות עם המציאות שהשתנתה".
אני למשל, אומר נתן, צריך הרבה זמן כדי להתארגן בבוקר. אני מודע לזה ומתכנן את הזמן בהתאם כך שיהיו לי שעתיים להתארגן לפני פגישה למשל. אם אני לא שומר על זה אני נכנס לתיסכול מתמיד כי אני לא מצליח לעמוד בזמן. אם יש לי בנוסף לזה גם קושי בהליכה, קשיי נשימה ויש טיפול שיכול לעזור לי ולהקל על התיפקוד שלי, אני אקח אותו , כולל כדורים רק כדי לא להגיע למצב שבו אני עלול להישאר עם הלשון בחוץ .
אני גם דואג מראש לתנאים פיזיים חיצוניים מתאימים ליכולות שלי.
למשל במוצ"ש רציתי ללכת לקולנוע והיו גשמים חזקים. יכולתי כמובן לוותר ולהישאר בבית אבל אני לא נכנע למזג אויר. לכן בחרתי סרט שמוקרן בבית קולנוע שיש בו חניה מסודרת, מקורה וגם ממוקם במקום שקל לי יחסית להגיע אליו עם הרכב".
"כך שמדובר לא רק בהתמודדות עם המציאות המשתנה אלא גם בהערכות לקראתה" ? אני מתקפת ומחזקת את דבריו של נתן.
כאן מוסיף לנו נתן החכם תוספת משמעותית להגדרה של בריאות נפשית בזיקנה - "הערכות והתמודדות עם המציאות המשתנה".
"זאת הגדרה יותר קולעת" הוא מאשר.
נתן מציע למזדקנים להמשיך בכל דרך להיות אקטיביים. להתמודד לא רק עם הבריאות והתנאים הפיזיים אלא גם עם המחשב למשל, לנסות לפתור לבד בעיות ולא להזעיק מיד עזרה. הוא גם מתנגד באופן נחרץ למגורים בדיורים מוגנים מאחר שהם יוצרים מצבים נוחים מדי לזקנים ולוקחם מהם את האתגר ליזום, לחפש, לצאת החוצה ולצרוך שירותים בעצמם.
ביחסים עם ילדיו נכדיו נוקט נתן כדרכו בשאר תחומי החיים יוזמה ואקטיביות. הוא איננו יושב בבית ומחכה לטלפון מהם או להזמנה לארוחה. הוא יוזם ואף מציע מפגשים שיהיה בהם עניין מיוחד עבורם.
"כשאני רוצה לפגוש את הנכדה שלי אני מתקשר ומציע לה לבחור מסעדה או סרט או הצגה שהיא והחבר שלה רוצים לראות. אני מזמין. כך אנחנו נהנים גם מבילוי משותף ואני נהנה עוד יותר מהעובדה שהם נהנים. לנכד אני מציע ללכת יחד למשחק כדורגל. אני מתחבר לעולם שלהם ולא מצפה מהם שיתאמצו להתחבר לעולם שלי".
רחל בת ה-89 משלימה את נתן בתיפקודה. גם היא עצמאית, יוזמת, אקטיבית, מעורבת מאוד בחיי ילדיה, נכדיה וניניה. גם היא תורמת להם ככל שהיא יכולה. כאישה העיסוק שלה במשפחה סובב סביב האוכל, עזרה בטיפול בנינים והמון נתינה הרגשית. היא איננה מצפה שיזמינו אותה או יקחו אותה לבלות. היא באה אליהם באוטובוס, מושיטה עזרה בכל דרך אפשרית "אני אפילו עושה לנכדה שלי מסג', היא מאוד אוהבת את זה"
אך בניגוד לנתן יש לרחל, למרות תיפקודה המופלא, מדי פעם מצב רוח ירוד מלווה בתחושה של חוסר ערך עצמי ודחייה שאינם עומדים כלל וכלל במבחן המציאות. אלה מטענים של רגשות של דחייה, כאב או פגיעה שהחלו בעבר הרחוק ושלמרות ניסיון החיים העשיר והחוכמה הרבה שצברה עדיין לא נפרקו.
רחל אישה מטופחת, נאה, עצמאית לחלוטין בתפקודה, נושקת לגיל 89. לאחרונה היא נעזרת במקל הליכה כשהיא יוצאת מהבית עקב חוסר שיווי משקל וסחרחורות שתקפו אותה מספר פעמים.
רחל היא אלמנה, חיה בגפה בדירה נאה בתל-אביב. מצבה הכלכלי טוב יחסית, אך היא חיה בצניעות.
למרות גילה וקשיי ההליכה שלה, היא עדיין נוסעת לשוק לקנות בשר ודגים. היא מבשלת לה, לביתה ולנכדתה ולשני הנינים שלה אחת לשבוע. היא גם משמשת בעת הצורך כשמרטפית לנין הקטן והאהוב עליה במיוחד. פעמיים בשבוע היא משחקת ברידג' ופעם בשבוע היא מתנדבת בבית חולים.
לרחל זיכרון יוצא מן הכלל. היא זוכרת מספרי טלפון ומספר העמוד בספר שבו קראה פיסקה מעניינת.
חיים מלאים ופעילים יש לרחל, ראש צלול ובריאות יחסית טובה, אך גם חרדות גדולות מהזיקנה. לאחרונה היא סובלת מכאבי גב חזקים בזמן ההליכה והיא חוששת יותר מכל להיות מוגבלת ולאבד את עצמאותה.
בעקבות החרדות שהתעוררו בעוצמה רבה בעקבות קשיים בהליכה, היא פנתה לייעוץ פסיכולוגי.
בשיחות הטיפוליות רחל בוחרת להיות הילדה. היא זקוקה לאישור ולאהבה שלי כדי לחזק את הערך העצמי שלה שנפגע כל כך בילדותה. במובן זה הטיפול הפסיכולוגי בה אינו שונה כלל מטיפול באישה צעירה, אפילו מתבגרת. יש בתוכה ילדה רעבה, מפוחדת, דחוייה שטרם צמחה והשתחררה.
התפקיד המשמעותי שלי כפסיכולוגית, מעבר לכלים שהיא רוכשת להתמודדות עם החרדות והמחשבות השליליות, הוא גם להתחבר אל התינוקת הרעבה שבתוכה ולשמש לה במונחים פסיכואנליטים כמו "שד" מניק, מזין ובעיקר משרה חום וביטחון.
השיחות מסייעות לה במקביל להזנה הרגשית הרבה גם לרכוש כלים להתמודד עם הלחצים הנפשיים המתגברים לעיתים, באמצעות תרגילי הרפיה, דמיון מודרך וטיפול קוגניטיבי-אמוטיבי שמתמקד באיתור מחשבות אוטומטיות שליליות והפרכתן.
רחל בת ה-89 ממשיכה עדיין להרגיש שהיא לא שווה, שהיא מכוערת, שהיא מלוכלכת ושהיא רעה. הפער בין הדימוי העצמי השלילי והנמוך לבין התיפקוד הגבוה שלה, הופעתה החיצונית והאהבה וההערכה שמרעיפים עליה בני משפחתה ומכריה, הוא עצום.
מה שמפתיע זה עד כמה למרות כל השנים, והפירות שקטפו במהלכם יש אנשים הנשארים מקובעים בערך עצמי, דמוי עצמי וחוסר ביטחון נמוכים אותם הם נושאים על גבם כמשא כבד שנים ארוכות כל כך. מקורו של קיבעון זה נובע בדרך כלל מטראומות בילדות. הורה ביקורתי, מעניש או דוחה, סביבה שאיננה מצליחה לספק לילד הרך תחושה של ביטחון בעצמו ובעולם, הורה נעדר או חולה, יחד עם מבנה אישיות רגיש ופגיע במיוחד.
"אני כל כך רוצה להשתחרר מהמחשבות הרעות האלה שמציפות אותי בכל פעם. אני כל כך רוצה שתעזרי לי. שתהיי טובה אלי, שתהיי כמו אמא בשבילי. אמא שלי הייתה אישה טובה אבל מאוד חלשה. תמיד הסתובבה בבית עם חלוק מלוכלך. אבא שלט בכל. היא לא דיברה, לא חיבקה, אבל דאגה שיהיה לנו מה לאכול".
וכך אני נכנסת לתפקיד האם החלופית הטובה. אישה חזקה, נקייה, מטופחת, כל כך שונה מהאמא שהייתה והתקבעה בתוכה. אני משמשת כ"עצמי-אוביקט" במונחים של תיאורית העצמי. תפקידי "להזין" את הילדה הרעבה ביחס חם, בעידוד, במחמאות לגבי תפקודה והופעתה ובעיקר באישור להרגיש כעס, לקנא, לפחד, כל אותם רגשות שלא הייתה לה לגיטימציה להרגיש עד כה.
אני משמשת לרחל כאם חלופית אך במפגשים בינינו אני מרגישה שאני מקבלת ממנה לא פחות ממה שאני נותנת. היא רהוטה, רגישה, חכמה, פתוחה. כמו בספרם של נמירוף וקולרוסו "המירוץ כנגד הזמן" היא מעבירה אלי כמעט מיד עם תחילת הקשר בינינו רגשות בעצמה גבוהה ואני מגיבה אליה בחזרה. הזמן הארוך הנדרש ליצירת קשר ואמון בסיסי בטיפול בצעירים מתקצר כאן בהרבה. חווית הטיפול היא לכן מיוחדת במינה.
נתן ורחל, שני אנשים שונים באישיותם וברקע האישי שלהם אך יחד עם זה דומים ברמת התיפקוד הגבוהה, במרכזיות תפקידם במשפחה, במתו עזרה לילדים ולנכדים ובהיותם מוערכים ואהובים במיוחד. נתן משמש כיועץ וממלא בסיפוק רב את תפקיד המנטור החכם לצעירים רבים בעבודה, במשפחה וכמובן גם בשיחות איתי. תפקיד זה נותן לו תחושה של ערך עצמי וסיפוק רב (ראה בספרי, האתגר שבהזדקנות, עמ' 125)
רחל משמשת מקור מרכזי לנתינה במשפחתה. נכדתה וניניה קשורים אליה מאוד, יותר מאשר לביתה שהיא עדיין עובדת ורואה אותם פחות
רחל ונתן הם הדור שהולך לפני המחנה. הם הזקנים הבריאים שבפתח. להם צרכים שונים מהצרכים של הזקנים המוגבלים. הם זקוקים יותר מכל להכרה בערכם, לשינוי בתדמית, ליחס של כבוד והערכה מצד הצעירים בחברה. אלה צרכים רגשיים ולאו דווקא פיזיים וחשוב שכבני משפחה וכאנשי מקצוע נכיר בחשיבותם. הם הרי העתיד שלנו.
בר-טור ליאורה (2005) האתגר שבהזדקנות: בריאות נפשית, הערכה וטיפול. ירושלים: הוצאת אשל
Nemiroff, R. A., & Colarusso, C.A. (1985). The race against time: Psychotherapy and psychoanalysis in the second half of life. New York: Plenum.Ryff,CD.,& Singer, B. (1998). The contours of positive health. Psychological Inquiry, 9, 1-28.
לאתר מכון צמתים- מכון יעוץ לאוכלוסיה המבוגרת ולמשפחה הרב דורית: www.tzmatim.co.il
