חיפוש

אלטרנטיבה לפירוש חלומות עם ילדים- סיכום מאמרו של Stanley Spiegel

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


המחבר פותח את המאמר בתהייה מדוע למרות מיומנותו בעבודה עם ילדים הוא כמעט ואינו יודע דבר על חלומותיהם, ומציע כי חוסר הידע נובע מתפיסת חלומותיהם כישירים מדי, ומהידע המועט יחסית שלהם על הלא מודע שלהם. הילד מצוי בשלב של בניית הגנות ולא נכון לערערם לפני שנבנו היטב, כפי שיוסבר ביתר פירוט בהמשך המאמר.

בספרות קיימת התייחסות מועטה יחסית לאופן העבודה עם חלומות ילדים בטיפול, כאשר חלק מהכותבים מתייחסים לשקיפות שלנהם, חלקם לשכיחותם הנמוכה וחלקם לכך שהחלומות שהילדים זוכרים הם בדרך כלל סיוטים. Furman (1962) הציעה כי "כאשר האגו הופך חזק דיו בכדי לוותר, במציאות, על דפוסי התנהגות פתולוגיים בעלי מטרה הגנתית, הקונפליקט שתחת הסימפטום מתבטא בפעילות חלימה אינטנסיבית". כמו כן היא טוענת כי "האגו מאפשר לילד לבטא חלק מתפקודיו הנורמליים באמצעות החלום לפני שהוא מוכן לבטאם בעירות". כלומר, תפיסתה ממקמת את החלום על הרצף שבין דיסוציאציה לבין התמודדות מודעת עם תימה מסוימת.

התייחסות מעניינת נוספת, של Gardner (1975), היא הקלטה של טיפול בו הוא מפרש לילד את הופעת ההיפופוטם בחלומו כביטוי לרגשות עוינים וכועסים, וכאשר הילד מתנגד לפירוש הוא אומר "לך יש את הדעות שלך ולי יש את שלי".

כדי להציע אלטרנטיבה לפירוש חלומות עם ילדים, המחבר מציע קודם כל את תפיסתו הכללית לגבי החלום בעבודה הטיפולית. חלומות, לטענתו, לא רק מספקים מידע חדש ומשמעותי אלא גם מכוונים אותו להבנה האם הוא נמצא "במסלול הנכון": החלומות, שלעולם אינם משקרים, מהווים נקודת התמצאות ולכן המחבר מציע לרשום אותם בנוכחות המטופל ובכך לסמן את חשיבותם ולעודד את העלאתם בטיפול. המחבר מתאר מספר הנחות מהן הוא יוצא ביחס לחלומות:

החלום הוא מסר מקודד באופן מטאפורי המבטא בדרך כלל בעיה מרכזית בחיי המטופל
החלום בדרך כלל אינו מייצג משאלות, אלא מהווה ניסיון למקם בעיה או חשש מפרספקטיבה התורמת לחולם
החלום משרת את מטרתו גם אם אינו מפורש ואפילו אינו נזכר
כותבים בעבר הניחו כי הופעת המטפל עצמו בחלום מעידה על בעיות העברה נגדית, אך לטענת המחבר עשויה לבטא גם מסר מהמטופל למטפל אותו המטופל אינו מסוגל לבטא ישירות
לעיתים קרובות החולם יקשר את החלום לאדם מסוים- המטפל, הורה, בן זוג, חבר, אויב- מאחר ומתרחש ניסיון לא מודע להעביר מסר לאותו אדם
חלומותיהם של סכיזופרנים הם לעיתים קרובות ישירים ובלתי מוסווים, חלומותיהם של היסטריים מעט פחות וחלומותיהם של ילדים- מעט יותר גלויים.

על אף השימוש בהבחנה בין 'מודע' ל'לא מודע', המחבר מעדיף את ההמשגה המתייחסת לחומרים המצויים בדיסוציאציה בדרגות שונות: החל מדרגה אשר כמעט מודעת לאדם, דרך פליטות פה ועד לנתק מוחלט מהמודעות. החלום מצוי על רצף זה כאשר בדרך כלל הוא דיסוציאטיבי למדי ולכן הבאתו היא בעלת חשיבות רבה.

סכיזופרנים מצויים במצב של רגרסיה לשלבי התפתחות מוקדמים יותר ובמובן זה, חלק מהדברים שנוכל לומר על חלומותיהם רלוונטי גם לחלומותיהם של ילדים. חלומותיהם של סכיזפורנים קרובים מדי אל פני השטח. הם עשויים לחלום באופן ישיר, למשל, על רצח של הורה. פירוש ישיר של החלום יביא לתוצאות הרות אסון: מאחר והאינפורמציה קרובה כל כך לפני השטח, הפירוש צריך להיות מכוון לא להכחשת המחשבות אלא ל"ניקוי רעלים" שלהן. למשל, ניתן להסביר כי רצח הוא דרך להביע כעס עז, וכי אילו כל מחשבה על מוות אכן היתה מביאה למוות, לא היו נותרים רבים מאיתנו על פני האדמה.

חלומותיהם של ילדים בדרך כלל שקופים למדי במשמעותם. ילד מדווח, למשל, על החלום הבא: "מפלצת נכנסה לחדר שלי, קרעה אותו לגזרים ואז סידרה הכל מחדש". המפלצת עשויה לייצג הורה מאיים או חלק מאיים באישיותו של הילד וניסיון לתיקון. במקרה כזה לא אומר לילד "המפלצת מייצגת חלק שלך" או "לפעמים אתה מרגיש כמו מפלצת", ואפילו לא סביר שאשאל את הילד ישירות האם כך הוא חש. עבור הילד, החלום ממשי מדי, מושג המפלצת אמיתי מדי ומשמעות החלום קרובה מדי לפני השטח. לכן, אני עשוי לומר "אולי מפלצות לא תמיד רעות" או "יפה שהיא סידרה את הכל מחדש" או "איזה מזל שאין דבר כזה מפלצות אמיתיות, רק בסרטים ובחלומות". אני מקווה שאמירות אלו יגיעו לאיזור הלא מודע ויחזקו את אמונתו של הילד בעצמו ובאחרים. כמובן, אם הילד אומר באופן ספונטני דבר מה המצביע על תחושתו כמפלצת, אדון עמו בתחושה.

אם אנו יוצאים מהנחה שהחלום מבטא חומר דיסוציאטיבי כאשר קיימות רמות דיסוציאציה שונות, עלינו למקם את הפנטזיה או את החלום בהקיץ בקצה הסקאלה. נסיבות של אירוע מסוים ומידת חשיבותו יקבעו עד כמה הפנטזיה תהיה אינטנסיבית וקשורה למציאות. לדוגמא, מטופל נוירוטי בן 41, ללא עבר של גלישות פסיכוטיות, צפה בסרט בו דמות האב נעלמה וכולם חיפשו אחריה. המטופל, שיחסיו עם אביו היו קשים ובלתי מספקים קם וצעק 'באסם, תסתכלו באסם'. כלומר, העוצמה הרגשית הביאה לטשטוש הגבול בין המציאות לפנטזיה, כפי שקורה לא פעם בחלומות חיים במיוחד, מהם אנו מקיצים בתחושת רווחה על כך ש"זה רק חלום". ילדים מתקשים לא פעם בהבחנה זו, ובמיוחד בנוגע לסיוטים עשויים להתקשות להבין כי מדובר בחלום בלבד. ילדים חוצים את גבולות הפנטזיה כל הזמן במשחקיהם. הם לא רק מגלמים טייס, הם הטייסים. הם לא רק מקווים לחבר נוסף, אלא ממציאים לעצמם אחד, ואתה עשוי למצא את עצמך בצרה אם התיישבת על חבר כזה כאשר התיישבת לשולחן ארוחת הערב.

כאמור, המחבר ממעט לעבוד עם חלומות ילדים עקב שקיפותם והשכיחות הנמוכה בה הם מדווחים בטיפול- כנראה מאחר והמשחק מהווה אמצעי מספק לביטוי העולם הפנימי. גם המשחק וגם החלום מבטאים מציאות פנימית אך החלום קרוב יותר לחומרים המצויים בדיסוציאציה מאחר ובמשחק כבר יש הבניה ויותר שליטה של הילד בחומר המובא. כמו כן, במשחק לילד קל יותר להבחין כי מדובר ב"רק משחק", והגבול בין מציאות לפנטזיה ברור יותר.

המחבר מציע כי בעבודה עם חלומות, בדומה לעבודה עם משחק של ילדים, על המטפל להישאר ברמת הדיבור המטאפורית שהילד מביא עמו ולא לפרש באופן ישיר מדי את משמעות הסימבולים ואת הקשר שלהם לילד. למשל, כאשר ילד עוסק באש מכלה ושורפת דרך משחק או חלום, מוטב שלא לומר "לפעמים אתה מרגיש שיש בך אש בוערת" או לשאול את הילד לגבי הרגשתו, אלא לבחור באמירות מטאפוריות יותר: "יש לך שריפה רצינית שם...", "לפעמים האש כל כך גדולה שקשה להשתלט עליה, אבל נראה שאתה מצליח לא רע". זאת, כמובן, למעט מקרים בהם הילד מתייחס ישירות לרגשותיו ("גם אצלי זה כמו אש") ואז אין צורך לדבוק בדיבור המטאפורי.

אמצעי נוסף שמציע המחבר הוא הבניית המשחק כחלום בו אלמנטים משמעותיים ומטרידים בחיי הילד באים לילד ביטוי. לדוגמא, המחבר מתאר כיצד הוסיף כלב למשחק של ילדה אנקומפרטית ששיחקה בבית בובות: בעוד הילדה משחקת הוא שאל היכן להציב את הכלב ולאחר שמוקם בסלון הבית שאל מה עושים ההורים בחדר השני ובהתאם להנחיות הילדה גילם איתה ויכוח בין ההורים. כאשר הויכוח הסלים, המטפל ציין שנראה שהכלב עשה דבר מה בסלון, מרב פחד. כך, המטפל ממלא תפקיד אקטיבי ומוסיף למשחק אלמנטים כפי שבחלום צצים אלמנטים משמעותיים מחיי הנפש. לאחר מכן, ניתן לפרש אלמנטים אלו כאילו היו אירועים בחלום.

ביבליוגרפיה

Spiegel, S. An Alternative to Dream Interpretation with Children. (1994). Contemporary Psychoanalysis, 30:384-394