מיה לויט-פרנק
לאחר מספר שנים של דיונים סביב הקמת בית קפה במימונו של אביה, יערה החליטה לפנות לאימון האדלריאני. למרות יכולותיה הגבוהות בתחום הניהול והשיווק, יערה חשה כי הקמת בית הקפה היא מעבר לכוחותיה וכי היא איננה מסוגלת לפתוח אותו. כבר מהפגישות הראשונות היה ברור כי הגורמים המקשים על יערה לפתוח את בית הקפה אינם נוגעים להיעדר יכולות או היעדר אמונה ביכולות. בבירור מעמיק יותר של רצונותיה, ניתן היה להבין כי פתיחת בית הקפה אינה נתפסת על ידה כיעד אשר באמצעותו תוכל לחוש משמעותית, תורמת ומוגשמת. מתוך הבנה זו, הצליחה יערה לזהות כי פתיחת בית קפה היא למעשה רצון של אביה ולא שלה, והיא השתמשה בתהליך האימון כדי ליצור דיאלוג יעיל עם האב וכדי להפנות את כישוריה לאפיקים בהם תחוש כי היא משמעותית. היום עובדת יערה בתפקיד שיווקי, בעמותה בה היא מממשת את יכולותיה, וחשה תחושת שייכות ותרומה בעלת ערך עבורה ועבור אחרים.
התהליך שעברה יערה במסגרת האימון מהווה דוגמא, כפי שיתואר בהמשך, לאופן בו נעשה שימוש במסגרת האימונית באחד העקרונות העומדים בבסיס הגישה האדלריאנית- עקרון שייכות. מיה לויט-פרנק, מנהלת בית הספר לאימון במכון אדלר, מרצה ומאמנת בכירה, מתארת את האימון על פי עקרונות הגישה האדלריאנית.
"האימון האדלריאני הוא קודם כל אימון", אומרת לויט-פרנק: "סדרת מפגשים אשר מכוונים לגיוס הכוחות והמשאבים האישיים ליצירת שינוי והשגת מטרות, באמצעות תהליך של יצירת תשתית עוגנים של ערכים וחזון מהם נגזרים יעדים, שהאימון ממוקד בהגשמתם. אלא שלתהליך זה מביא איתו המאמן האדלריאני תיאוריה פסיכולוגית העומדת בבסיס הבנת שאיפותיו ועכבותיו של המתאמן, ובבסיס תהליך האימון. לדוגמא, המאמן האדלריאני מתמקד בהגדרת יעדים לא רק כטכניקה אלא גם מתוך תפיסה פסיכולוגית לפיה ההתנהגות האנושית היא תמיד מכוונת מטרה.
מלבד הזווית הפסיכולוגית-אדלריאנית עליה מתבסס המאמן האדלריאני ניתן להצביע, לדבריה של לויט-פרנק, על מספר עקרונות אשר עומדים בבסיס הגישה האדלריאנית והופכים לכלים משמעותיים בתהליך האימון:
"עקרון מרכזי עליו מתבסס המאמן האדלריאני הוא כאמור עקרון הצורך בשייכות. הצורך להשתייך ולמצוא מקום וערך בעולם הוא צורך פסיכולוגי בסיסי וכחלק מכך- האדם מגשים עצמו דרך תרומה לחברה. ההנחה היא כי כל בחירה שאנו עושים קשורה ביחסים בין אישיים, ולכן איננו מתמקדים באימון רק בשאלה 'מה אתה הכי אוהב' או 'במה את הכי טובה', אלא גם בשאלות הנוגעות להשפעה ולמשמעות שתהיה למתאמן על אנשים אחרים בכיוון בו הוא בוחר (כמו בדוגמא של יערה). עקרון משמעותי נוסף הוא עיקרון הסובייקטיביות לפיו כל אדם יוצר את המשמעות הסובייקטיבית של חייו באמצעות האופן בו הוא מפרש את המציאות והאירועים סביבו. כבר בילדות נוצרות פרדיגמות- אופנים בהם אנו לומדים לפרש את המציאות כדי לחוש חלק מהעולם סביבנו- ובתהליך האימון ניתן לזהות פרדיגמות חוסמות ("חבל לנסות"; "אני גם ככה לא אצליח"). פרדיגמות אלו נוצרו לאורך השנים כדי לשמור עלינו, אך עשויות להפוך עם הזמן למעכבות ומגבילות ולכן האימון מכוון ליצירת 'דיאלוג' ואתגור של אותן פרדיגמות, אך מעמדה אמפתית. עיקרון הסובייקטיביות מחובר לעיקרון משמעותי נוסף- עיקרון חופש הבחירה. על פי עקרון זה, מאחר ותפיסתנו את המציאות סביבנו היא סובייקטיבית, יש לנו יכולת לשנות את פרשנויותינו ולבחור כיצד לנהל את חיינו. קבלה של עיקרון זה מדגישה את האחריות שיש לאדם על חייו אך יחד איתה, גם את היכולת לבחור ולשנות". הדוגמא בהמשך תמחיש כיצד שני עקרונות אלו מסייעים למאמן האדלריאני ולמתאמן.
מלבד לעקרונות אלו מתארת לויט-פרנק גם את העמדה ממנה מגיע המאמן אל האימון: "התפיסה המנחה את המאמן היא כי עידוד הוא כלי בסיסי של המאמן על מנת לעזור למתאמן לצאת מאזור הנוחות שלו ולהתקדם. ניקח מטאפורה של הרמת רגל - כדי להתמודד עם חוסר היציבות הנגרם מהרמת הרגל; האדם המבקש להתקדם חייב לחוש כי רגלו השניה יציבה, ותפקידו של המאמן הוא לאפשר יציבות זו באמצעות עידוד והעלאת הערך העצמי. העלאת הערך העצמי אינה נעשית באמצעות שבחים או חיזוקים אלא באמצעות עידוד- שיקוף של היכולות, הייחודיות ונקודות החוזק. כלומר, העידוד לא יהיה כללי ('אתה נפלא') אלא מחובר להתקדמות והישגיו של המתאמן ('רואים שכשהשקעת הרבה הצלחת להביא לידי ביטוי את הידע הרב שלך')".
רונית, מורה בבית ספר תיכון, פנתה לאימון האדלריאני מתוך תחושה כוללת של שחיקה ומרירות כלפי בית הספר, המועצה העירונית והמערכת החינוכית. היא עמדה לפני שנת שבתון ועקב תחושותיה הקשות התלבטה לגבי חזרה לעולם החינוכי. עיקרון הסובייקטיביות נמצא כמשמעותי ביותר באימון של רונית: בחינה של תחושותיה והשקפותיה הביאה להבנה כי המרירות היא עמדה כללית בה היא מחזיקה כלפי העולם- עמדה אשר מביאה להפחתה משמעותית באחריותה האישית. כחלק מתהליך האימון, רונית הצליחה להתרחק מעמדת המרירות ולחקור את החזון, החלומות האישיים ועצם הבחירה שלה בתחום החינוכי. במקביל, אפשר עיקרון הסובייקטיביות לזהות את נטייתה של רונית לפרש באופנים בלתי יעילים ומייאשים את התנהגותם של תלמידיה. כחלק מההתבוננות ביחסיה של רונית עם התלמידים, ננקטה גם גישה של עידוד על ידי הדגשת המקומות בהם הצליחה רונית להיות משמעותית עבורם. ההתבוננות בחזון האישי, אימוץ האמונה באחריות אישית וסובייקטיביות והעידוד ממנו נהנתה רונית- אפשרו לה לזהות היכן תוכל להשפיע ולהיות משמעותית, והיא בחרה לפנות למסלול ניהולי בתוך מערכת החינוך.
מיה לויט פרנק M.A, PCC
מיה לויט פרנק מנהלת את בית הספר לאימון במכון אדלר, מנחה ומאמנת בכירה בבית הספר. בעלת תואר שני במגמה לפסיכולוגיה חברתית(סוציולוגיה) מהאונ' העברית, מוסמכת כמאמנת על ידי ארגון המאמנים הבינלאומי, מנחת קבוצות מטעם אונ' תל אביב.
מאמנת אישית ומקצועית בתחומי הקריירה, ניהול, שינוי מסלול אישי או מקצועי.
