29/7/22
בחודש מאי האחרון התקיים הכנס השנתי של מסלול העצמי והמעשה הטיפולי בתכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת ת"א.
הכנס נערך תחת הכותרת "נקודת האפס של הפסיכואנליזה: מקולוניזציה של האחר לריקות כמרחב אינסופי", ואירח את ד"ר קואיצ'י טוגאשי, פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי מיפן, הפועל במרחב שבין אינטרסובייקטיביות ופסיכולוגיית העצמי בת ימינו. השבוע בגיליון, אנו שמחים להגיש לכם הרצאות מן הכנס המרתק.
נפתח עם הרצאת הקדמה לכנס מאת ד"ר קואיצ'י טוגאשי, אשר עסקה במושג התאומות של קוהוט, תחת הכותרת "תאומות, אלטר-אגו והיות שחקן-מתבונן". בהרצאה דן ד״ר טוגאשי ברעיונותיו של קוהוט על אודות זולתעצמי והצורך ההתפתחותי בחוויה של דמיון מהותי לאחר. בדבריו, התייחס לחוויה זו גם מתוך הפרספקטיבה של התרבות היפנית.
המושב הראשון של הכנס עסק בתשוקה ״ליישב״ את האחר והפחד להיות ״מיושב״ על ידו, תוך שביקש להתבונן בפגיעותו של המטפל. בהרצאה הראשונה במושב, נגע ד"ר טוגאשי בנטייתם של בני האדם לערוך אובייקטיבזציה לאחר מתוך עולם הערכים האישי שלהם, ובאופנים בהם נטייה זו משפיעה על המטפל בתוך חדר הטיפול.
בהרצאה השנייה במושב, הציגה ד״ר מור שחורי-סטאל תיאור מקרה מרתק של מטופלת אשר פנתה לטיפול עקב התמודדות עם חרדה. ד״ר שחורי-סטאל תיארה את האופן בו הטיפול, אשר התקיים בין מטפלת יהודייה למטופלת ערבייה, הושפע מן הפערים התרבותיים בין חברות הצמד הטיפולי. לאחר מכן, דנו ד״ר קואיצ'י טוגאשי וד״ר גבי מן בתיאור המקרה.
לאחר דברי הקדמה מפי אלדד אידן, במושב השני התמקד ד"ר קואיצ'י טוגאשי במאמרו "טראומה, אקראיות ונקודת האפס הפסיכואנליטית". במסגרת דבריו עסק בסבל האנושי, בתופעות של טראומה בין דורית, ובהתמסרות המטפל למצבים בהם ההבחנה בין פוגען לקורבן מאבדת משמעות, דרך תיאור מקרה של מטופל אשר היה דור שני לניצולי ההפצצות בהירושימה ונגאסקי.
במושב השלישי של הכנס, לאחר דברי הקדמה מפי רענן קולקה, עסק ד"ר קואיצ'י טוגאשי ברעיון של "נקודת האפס של הפסיכואנליזה", בהשראת מושג ההתמסרות של עמנואל גנט. בדבריו בהרצאה עסק ד"ר טוגאשי במתח שבין הצורך בבניית נרטיבים במסגרת טיפולים פסיכואנליטיים, לבין הצורך במפגש עם חווית הריקות שהיא מעבר להמשגה מילולית, ובקשר של מתח זה לטיפול בטראומה.
