7/11/25
כבר מראשיתה, ראתה הפסיכואנליזה בזיכרון ככוח חי ודינמי, המשמש לא רק כארכיון לאירועי העבר, אלא כמעצב פעיל של המציאות הנפשית בהווה. במובן זה, משתנה הזיכרון כל העת, נברא מחדש בכל פעם שאנו מבקשים להיזכר.
המרחב הטיפולי, מהווה מצע לחזרתם של זיכרונות מודחקים, אשר עולים אל פני השטח כחלק מביטויי הסימפטומים ודרך האסוציאציות החופשיות ויחסי ההעברה. אנשי ונשות הטיפול, יכולים לחוש בחדר את שני הכוחות הפועלים בנפש המטופל – האחד המבקש להדחיק ולשכוח, והשני המשווע להיזכר.
בגיליון הנוכחי, אנו מבקשים לשוב למחוזות הזיכרון הנפשי, דרך הגותם של פרויד, קליין ואחרים, ובניסיון להעמיק את הבנתנו באשר לתפקידיו ומופעיו השונים של הזיכרון בחיי הנפש ובעבודה הקלינית.
נפתח עם הרצאתו של ד"ר ליעד קב ונקי – "זיכרון מתקדם לעתיד: מחשבות על תפיסת הזיכרון הפרוידיאנית", אשר ניתנה במסגרת יום העיון "נתיבים בפסיכואנליזה – על הזיכרון", בהנחייתו של ד"ר עמית סעד ומטעם מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. ד"ר קב ונקי הציג את תפיסת הזיכרון על פי פרויד, ותיאר את מקומו המרכזי של הזיכרון בתיאוריה הדינמית כתופעה המשתנה ללא הרף ואת הקשר בינה לבין חלום ושכחה. זאת, תוך שילוב דוגמאות קליניות.
נמשיך עם הרצאה נוספת מאותו יום עיון, אשר ניתנה על ידי קרן סידי-לוי תחת הכותרת – "על הזמן ועל הזיכרון: מחשבות בעקבות מלאני קליין". בהרצאתה, הסבירה סידי-לוי כיצד התחקותה של קליין אחר הממד הינקותי והקדום בחיי הנפש עשויה להעשיר את ההבנה הפסיכואנליטית על אודות הזיכרון והזמן. בדבריה, ביקשה סידי-לוי לחבר בין החשיבה הקלייניאנית לבין הקולנוע, והדגימה כיצד רעיונותיה של קליין משתקפים בעבודותיו של הבמאי השוודי אינגר ברגמן.
.png)
נמשיך עם פרק מאת פרופ' מירב רוט – "על זכרונות מתים ושכחות חיות", מתוך ספרה "מלחמות יצרים: בנפש האדם ובנפשם של גיבורי ספרות" בהוצאת מודן. בפרק זה, מציעה פרופ' רוט הבחנה בין שתי צורות פרדוקסליות של זכירה ושכחה, ודנה בתנועה המתמדת בתוך נפש האדם שבין הזכור והנחווה, לבין המודחק והנשכח. זאת, באמצעות סיפורו של ח.ל. בורחס 'פונס הזכרן', והמחזה 'ברטוד ואגנס' מאת נועה לזר.
_1.png)
נסיים עם פרק חדש פרי עטה של גיסי שריג – "מילים היוצאות" מתוך ספרה "צוהר מפציע בנפשי: מודעות אדלריאנית בנתיב זיכרונות הילדות" בהוצאת רסלינג. תוך הישענות על עקרונות הגותו של אלפרד אדלר והפרקטיקה של כתיבה רפלקטיבית, מציעה שריג כלים של תרגול אישי ליצירת דיאלוג חי בין תיאוריה, חוויה וזיכרון. בכתיבתה, מסבירה המחברת כיצד זיכרון ילדות עשוי לשמש מפתח להבנת דפוסי חיים, התנסויות, רגשות, ודרכי פעולה להם האדם אינו ער.
