26/8/22
מוקדם יותר השנה, קיימו המסלול לטיפול קבוצתי והמסלול ההתייחסותי בתכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת ת"א, יום עיון אשר עסק בעבודה עם מצבי נפש קפואים.
היום עסק ביצירת שיח טיפולי עם אזורי נפש מנותקים שאינם נגישים למילים, אשר קפאו בזמן בעקבות חוויות כואבות וטראומטיות. בתוך כך, התמקדו הדוברים בהפשרה והחייאה של אזורים אלו ב"כאן ועכשיו" הטיפולי, באמצעות מפגש אינטרסובייקטיבי ותהליכי אנאקטמנט.
נפתח עם הרצאה מאת אורח הכבוד של הכנס – ד"ר רוברט גרוסמרק, פסיכואנליטיקאי אישי וקבוצתי הנחשב להוגה התייחסותי פורץ דרך. בהרצאה אשר דנה במושגי "הלא נאמר" (Untelling) ו"העבר שלא קיים" (Unpast), הציג ד"ר גרוסמרק תיאור מקרה מרתק והתבונן באמצעותו בתהליכי אנאקטמנט כמעין גילום חי של כאב נפשי קפוא.
בדיון הראשון על דבריו של ד"ר גרוסמרק, התייחס עמי גופר לטענותיו המרכזיות דרך הפריזמה של טיפול קבוצתי. בתוך כך, ביקש לחשוב מה היה קורה למטופל מתיאור המקרה של ד"ר גרוסמרק, אילו היה מצטרף לקבוצה טיפולית?
בדיון השני עסק ד"ר דני לוי בהמשגה של אנאקטמנט כמצב פרדוקסלי של דיסוציאציה הדדית המתרחשת בקרב שני חברי הצמד הטיפולי, של המטפל והמטופל. בין היתר, נשען ד"ר לוי על מודלים של התפתחות מחלה גופנית על מנת לתאר את המימוש בפעולה כתהליך ממושך ונרחב בטיפול.
ההרצאה השנייה של ד"ר רוברט גרוסמרק בכנס ניתנה תחת הכותרת "אנאקטמנט, נרטיבים וטראומות". בדבריו הציג את מושג המטפל המלווה הלא חודרני, ואת חשיבותו בעבודה עם מטופלים אשר יכולתם לסימבוליזציה ורפלקטיביות נפגעה כתוצאה מחסכים וטראומות. את ההרצאה ליווה תיאור מקרה נוסף, אשר כלל עבודה עם מטופל פדופיל.
בדיון הראשון על הרצאתו של ד"ר גרוסמרק, עסק אורי לוין ביכולת המטפל לייצר ליווי שקט ולא חודרני, אשר מאפשר לפתח סקרנות ואמפתיה כלפי עולמו של המטופל. בדבריו אלו התייחס לעבודה עם עולמות נפשיים כאוטיים, תוקפניים ופרוורטיים, כגון אלו של המטופל מתיאור המקרה.
בדיון השני עסקה ד"ר אילנה לאור בעמדת המטפל המלווה הלא חודרני באמצעות המשגות שונות של פרנצי וויניקוט. ביניהן מושג הפרגמנטציה ויחסו לטראומה, קסם בסביבה הכמעט-מאגית שמספקת האם לתינוקה, והיכולת ”לחיות חוויה ביחד” כך שנותרת אחדות בנפרדות.
נסיים עם הרצאתו של ד"ר אבי ברמן אשר עסקה ב"כאן ועכשיו" במפגש הטיפולי וקשרה בין הגישה ההתייחסותית לאנליזה הקבוצתית. בדבריו התייחס ד"ר ברמן אל הקבוצה כאל פונקציה טיפולית התייחסותית במהותה, והציג תיאור מקרה מתוך מפגש של קבוצה בהנחייתו אשר אפשר להמחיש פונקציה זו.
