30/10/26
בין סערות המציאות לתנודות היום-יום, היכולת לוויסות רגשי מתגלה שוב ושוב כמעין מצפן המאפשר לנו לשאת מצוקה, לנווט בקשרים ולגייס כוחות להתמודדות מתמשכת.
כשם שאת צעדינו הראשונים בוויסות אנו עושים בשניים, כך גם בחדר הטיפולים – היכולת הנפשית להירגעות ולהתבוננות עשויה להתפתח, להתגמש ואף לעבור טרנספורמציה בתוך הקשר הטיפולי, במרחב שבו רגשות מתורגמים וניתנים לנשיאה משותפת.
בגיליון השבוע אנו מזמינים להתבונן מחדש בוויסות הרגשי כציר מרכזי בהבנת מנגנונים נפשיים. מובא לפניכם לקט תכנים הבוחן את פניו השונות של הוויסות הרגשי, תוך חיבור בין תיאוריה ומחקר לבין עשייה קלינית – משורשי ההתקשרות, דרך חדר הטיפולים הילדי, ועד המרחב הזוגי והבין-אישי.
נפתח עם סקירה מאת עדי ליבנה מימון למאמרו של פרופ' ג'יימס גרוס – "ויסות רגשי: תמונת מצב ומודלים מרכזיים". בסקירה מוצגים "המודל התהליכי של ויסות רגיש" וגרסתו המורחבת, המציעים מיפוי של אסטרטגיות לוויסות רגשי והבנה של תהליכי הבחירה והיישום שלהן. בכתיבתו, בוחן פרופ' גרוס ממצאי מחקרים הנוגעים לבסיס הנוירולוגי של תהליכי הוויסות, לשינויים ביכולת הוויסות לאורך החיים ולהבדלים בין-אישיים.
נמשיך עם הרצאתו של פרופ' ערן בר-כליפה – "חיבור של הלב: ממצאים ראשוניים על תפקידם של תהליכים רגשיים בטרנספורמציה של הקשר, במסגרת טיפול זוגי ממוקד רגש", שניתנה בכנס "לעשות EFT בעברית", מטעם תמר"י והקליניקה של המחלקה לפסיכולוגיה באונ' בן־גוריון. בהרצאה, דן פרופ' בר-כליפה במקומם של תהליכי סינכרון רגשי בין בני הזוג ובתרומתן של התערבויות הממוקדות בתהליכים אלה לשינוי ביחסים במסגרת טיפול זוגי ממוקד רגש.
נעבור להרצאותיהן של ד"ר יעל אררה-אנקרי ושרית שרם-יבין, בהנחיית ד"ר אנה הרווד גרוס – "ויסות רגשי: איפה הכפתור של זה ואיך מסובבים אותו?", אשר ניתנו במסגרת סדרת מפגשים מטעם מרכז "מטיב" ומרפאת הטראומה של בי"ח הדסה. תוך הישענות על מחקריו של פרופ' ג'יימס גרוס, הציגה ד"ר אררה-אנקרי את הבסיס הנוירולוגי של וויסות רגשי ודנה במקומו בעבודה הטיפולית. בהמשך, הדגימה שרם-יבין אסטרטגיות להגברת יכולת הוויסות הרגשי בטיפול בילדים.
נמשיך עם הרצאה מאת אוסנת כהן-גנור – "משמעויות קליניות של וויסות רגשי והתקשרות כצירים מארגנים בפסיכותרפיה", שניתנה בכנס "עבודה טיפולית מבוססת רגש בפסיכותרפיה", מטעם החברה הישראלית לקידום האינטגרציה של הפסיכותרפיה. כהן-גנור תיארה את התפתחות הוויסות הרגשי בדיאדות ובקשרים המוקדמים, ודנה בדרכים לבסס התקשרות בטוחה בקשר הטיפולי באמצעות עבודה רגשית בגישות טיפוליות שונות.
נסיים עם הרצאתו של פרופ' גל שפס – ״התעלות מעל ה'טוב והרע' ו'כאן ועכשיו' בוויסות רגשות: השלכות על פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה״, שניתנה בכנס השנתי של הקבוצה הישראלית למחקר בפסיכותרפיה מטעם מרכז פרויד, האוניברסיטה העברית ומכון מפרשים. על בסיס מחקרים, הציג פרופ' שפס את הוויסות הרגשי כתהליך מתמשך ותלוי אדם והקשר, מעבר לחלוקה לאסטרטגיות "טובות" ו"רעות". בדבריו, הוא דן ביעילותן של התערבויות להגברת גמישות ובחירה בין דרכי וויסות.
