29/12/23
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של אירועים טראומטיים, הוא קטיעת הרצף שהם יוצרים. התרחשות בלתי נסבלת וקשה לעיכול, אשר מתקיפה חיבורים ופוערת חורים בין עבר, הווה ועתיד. במובנים רבים, זה הוא אחד האתגרים המרכזיים מול המציאות המחוררת והקטועה בה כולנו חיים מאז השבעה באוקטובר – מציאת נתיבים ליצירת החיבור מחדש, השבת התקווה ויציקה מחודשת של משמעות.
השבוע בגיליון נתמקד באופן בו ניתן לפגוש את אותם אזורים מנותקים וקטועים, בנפש ובמציאות, על החיבורים המותקפים שבהם, כמו גם באפשרויות ראשוניות לסלילת הדרך חזרה.
נפתח עם מאמרה של פרופ' דנה אמיר – "אם עץ נופל לבדו ביער ראוי שישמיע קול. ראוי שנשמע", במסגרתו מבקשת המחברת להתבונן באופן ראשוני באירועי ה-7.10 בהמשגתו של בודריאר כ"אירוע האבסולוטי, חסר התקנה". פרופ' אמיר מציעה כי באירועים מסוג זה מופיעה תצורה ייחודית של הלינקים השליליים של ביון, אותה היא מכנה "לינקים שבורים", וכי במהלכם עלינו לצאת מדעתנו אך גם להילחם על השיבה אליה.
נמשיך עם הרצאתם של ד"ר עירית קליינר-פז וד"ר תולי פלינט – "חיבור מחדש – מדריך מעשי למפגש אחרי היעדרות", אשר ניתנה באופן מקוון מטעם תנועת "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה". בהרצאה מציעים המרצים מודל להיערכות למפגש המחודש בין השבים הביתה לאחר היעדרות ממושכת עקב לחימה לבין יקיריהם, אשר חותר לחזק ולהעמיק את הקשרים והחיבורים עם האדם החוזר.
נעבור למאמרם של פרופ' יוסי לוי בלז ופרופ' ענת ברונשטיין קלומק – "תראי, עננים שחורים – על מניעת אובדנות בימי מלחמה". בכתיבתם, המחברים מציעים כי סביר שסיכון אובדני יהיה נושא משמעותי בחודשים הקרובים, בשל האירועים שקרו ומורכבות המצב הנוכחי בישראל, וכי גם מטפלים מנוסים עלולים להתקשות יותר מן הרגיל לשאת כאב נפשי בלתי נסבל הקשור באובדנות עקב טראומטיזציה משנית גבוהה במיוחד.
במאמר נוסף אשר מבקש לעסוק בסיכון האובדני על רקע אירועי הלחימה, מציגים ד"ר לאה שלף, עדי אשל, גל נסים-עמנואל ופרופ' גולן שחר מודל ה"רופניג" (Roofing) של תנועת מש"ה ואת תפקיד הקהילה במניעת אובדנות על רקע טראומה המונית. הכותבים מבקשים להעמיק בתחושת השבר שאנו חווים בעקבות אירועי ה-7.10, הכוללת חוויה של פריצת גבולות חיצוניים ופנימיים, ולבחון את השלכותיה על המתמודדים עם אובדנות.
נסיים עם מאמרו של אמיתי שטרן, בו הוא מציג הצעה לשיחת תיווך משפחתית עם ניצולי המתקפה בעוטף עזה. הצעה זו, אשר מבוססת על עקרונות גישת פסיכותרפיה הורה-ילד (CPP), צמחה מתוך עבודתו עם הורים וילדים מן העוטף אשר שוהים במלונות ומתוך הניסיון לסייע להם להתחיל לעבד ולעכל את החוויה הקשה שעברו. בין היתר, מציג שטרן את האופן בו תא משפחתי חזק עשוי לשמש משאב משמעותי להתמודדות עם טראומה.
