12/11/21
ישנם נושאים שהם תמיד רלוונטיים לעשייה ולחשיבה הטיפולית, והנושא של הגיליון השבועי שלנו הוא בדיוק כזה. בין אם אנו מבקשים להפוך "ייסורים היסטריונים לסבל מצוי", כפי שכתב פרויד, ובין אם אנו מבקשים "לתקן אמונות שגויות כדי להפחית תגובות מופרזות", כפי שטען אהרון בק שהלך לעולמו השבוע, הרי שבסוף טיפול עוסק בשינוי.
מוזמנים ומוזמנות ליהנות יחד אתנו ממאמרים והרצאות אשר שואלים מה עוצר את האדם מלהתקדם וכיצד ניתן לעודד אותו אל עבר צמיחה?
נפתח עם מאמרה של ליטל מור - "פעולה של אמונה: מה מאפשר לאדם להיות בתהליך של התחדשות וצמיחה נפשית?". במסגרת הטקסט מבקשת מור לבחון באמצעות התיאוריה של ביון, כמו גם מתוך התכתבות עם שירי משוררים, את האופן בו הדחף לאמת מניע את האדם אל עבר צמיחה. בין היתר היא מתייחסת לעמדה הטיפולית המפורסמת של "ללא זיכרון וללא תשוקה" ונוגעת במושגי המיכל והמוכל.
נמשיך לפרק לקריאה מתוך ספרו של ד"ר דרור אורן "הורות במחשבה שנייה – עבודה טיפולית עם הורים: מדריך מעשי, תיאוריה ופרקטיקה". הפרק עוסק בחשיבה אינטגרטיבית בטיפול בהורים ובהורות, וקורא למטפלים גבש תכניות טיפולית מתוך עמדה תיאורטית רחבה, השואלת 'למה הורים זקוקים ואיזה מודל יסביר את קשייהם ויסייע להם לערוך שינוי?'.
נעבור כעת ליום עיון של הקבוצה הישראלית למחקר בפסיכותרפיה אשר התקיים תחת הכותרת "מה תורם להצלחת הטיפול? גורמי שינוי בפסיכותרפיה". הרצאותיהם של ד"ר יעל עינב, ד"ר רועי חן, ליאת ליבוביץ', ד"ר יוגב קיויתי, ד"ר רוברט גרגורי, ד"ר עמית סעד, פרופ' אשכול רפאלי וד"ר יפעת כהן, התמקדו במאפיינים טיפוליים המעודדים תהליכי שינוי והתפתחות נפשיים.
נמשיך עם סקירת המערכת למאמרו הקנוני של נוויל סימינגטון "אקט החופש של האנליטיקאי כגורם שינוי תרפויטי". במאמר מציג סימינגטון תופעה אותה הוא מכנה 'x-phenomenon', הקשורה ברגעים של חופש פנימי של המטפל. רגעים אלו מובילים לדבריו לשינוי בעבודה הפרשנית, אשר בתורה מובילה לתובנה חדשה ולעיתים אף לשינוי משמעותי בחיי המטופל.
נסיים עם מאמרה של ד"ר הדס מור אופק, "יש נביא בעירו: חשיבה קלינית לאור תיאוריית הקידוד המנבא", העוסק בשאלה 'מה עומד בבסיס היכולת הפסיכותרפויטית לשינוי?'. הטקסט מהווה המשך ישיר למאמרה הקודם של המחברת, אשר הציג באופן מבואי את תיאוריית הקידוד המנבא, ומציע חיבור בין תיאוריה זו לבין הפרקטיקה הטיפולית הלכה למעשה.
