22/7/22
מונח הסזורה, המתייחס להפרדה שבמהותה היא חלק מרצף המשכי, מגלם בתוכו דואליות וניגודיות. במקור, פרויד השתמש בו על מנת לתאר את המעבר שנוצר בעקבות הלידה, בין הרחם לעולם החיצוני.
בהמשך, פיתח והרחיב את המושג ביון, תוך שהצביע על שלל מרחבים נפשיים ומציאותיים בהם מתקיימות סזורות. אלו, יוצרות לטענתו ניתוק וחיבור, קטיעה והמשכיות, בו בזמן. השבוע, הקדשנו לדיאלקטיקה זו, בין רצף לקטיעה, את הגיליון שלנו.
נפתח עם מאמר בשני חלקים מאת ד"ר תמר אהרונסון אשר עוסקת בעצמי אוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹטִי-מקטעי. בחלק הראשון של המאמר, בעזרת שני תיאורי מקרה מרתקים, מציגה ד"ר אהרונסון רצף אשר בקצה האחד שלו נמצא העצמי האוסטאופורוטי, המחורר והחסר, ואילו בקצה השני שלו עצמי מקטעי, העשוי חלקים פרגמנטריים ומנותקים.
בחלק השני של המאמר, "העצמי האוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹטִי-מקטעי: מנוכחות לא פרשנית ועד פירושי הַרצָפָה בטיפול", עוסקת ד"ר תמר אהרונסון בהתמקמות המטפלת במצבי עצמי אלו. בתוך כך, היא מציעה כי למול מצבי עצמי אוסטאופורוטי או מקטעי, מטפלים נדרשים לנוכחות שהיא פחות פרשנית במהותה, הכוללת שהייה משותפת ברובד ההיות.
נמשיך עם הרצאתה של חגית אהרוני – "בראשיתי אחריתי / באחריתי ראשיתי - מחשבות על טראומת הלידה, הולדת האשליה וטראומה", אשר ניתנה במסגרת סדרת הרצאות של מרכז ויניקוט בישראל. בדבריה התייחסה אהרוני למונח 'טראומת הלידה' של אוטו ראנק, למושג ה'סזורה' של ביון ולמושג ה'אשליה' של ויניקוט על מנת לדון בין היתר ברעיונות של המשכיות וקטיעה בין החיים התוך-רחמיים לבין החיים שלאחר הלידה.
נעבור למאמרם של עמית וולק, ד"ר ראול ליפניק ואביבית אברג'ל – "רצף טיפולי בבריאות הנפש: איחוי והמשכיות הטיפול באמצעות חשיבה מערכתית". במסגרת הטקסט מתארים הכותבים – פסיכולוג, פסיכיאטר ומרפאה בעיסוק – את החשיבות שבשימור רצף טיפולי בין סקטורים שונים במערך בריאות הנפש על מנת לשמור על רצף חווייתי אצל מטופלים המתמודדים עם שבר נפשי בעל מאפיינים פסיכוטיים.
נמשיך עם הרצאתה של פרופ' דנה אמיר "חצייה מגדרית כסזורה לעומת חצייה מגדרית כחתך", אשר ניתנה ביום העיון "ג'נדר בטרנס" מטעם המרכז לבריאות הנפש באר יעקב. פרופ' אמיר עסקה בהרצאתה בדיכוטומיה המגדרית כדיכוטומיה מכוננת בחיי הנפש, כמו גם בתנאים בהם היא קורסת אל המצב הרווי כך שאינה יכולה להכיל תנועה, רב-ממדיות ועושר משמעויות.
נסיים עם מאמרה של ד"ר אליס בר נס – "העצמי המודרני בטיפול: הסזורה בין הישן והחדש בימי קורונה". בטקסט אשר מתבונן באדוות אשר יצרה מציאות הקורונה בתוך מרחב הטיפול, עוסקת ד"ר בר נס בסזורה שבין הטיפול הדינמי המוכר לבין גלגולו בפגישות וירטואליות. בעזרת שתי דוגמאות קליניות היא דנה בחשיבות המסגרת הטיפולית, באפשרותו של הזום להיות מיכל טוב דיו עבור הצמד הטיפולי, ובתהליכים של תקשורת בלתי מודעת.
