בואי נגיד שאני שלך: על שייכות, סובייקטיביות ואאוטסיידריות

11/8/23

 ד"ר עמית פכלר | ד"ר אבי ברמן | איריס לרמן | שירה רות הרפז | יגאל מאלי

הרצון להשתייך ולהיות חלק ממשהו גדול יותר הוא צורך אנושי בסיסי ומוטיבציה מרכזית בחיי הנפש. הוא מניע אותנו להתקרב לאחרים, לכונן איתם קשרים משמעותיים ולייצר קבוצות וקהילות עמן אנו מזדהים.

למולו, אצל רובנו קיים גם הצורך להיות לבד, לשמור על נפרדות ולהזדהות כאינדיבידואלים. כך, בפועל, אנו נדרשים לשמר מתח דיאלקטי בין שני הצרכים המנוגדים הללו, ולאפשר לעצמנו התמקמות דינמית ומורכבת במרחב השייכות.

השבוע בגיליון, אספנו עבורכם מאמרים והרצאות אשר עוסקים בחיפוש אחר שייכות, ביסוס הסובייקטיביות וכל מה שביניהם.

נפתח עם מאמרו החדש של ד"ר עמית פכלר – "וכל הזמן הזה הייתי לבד: המטפל כאאוטסיידר", המבוסס על הרצאה שניתנה בכנס שיחות השישי – "ימים אחרים: בתוך ומחוץ לקופסה". במאמר מתבונן ד״ר פכלר בחוויית המטפל כחוויה של אאוטסיידר, ומדגים רעיון זה באמצעות מבנה מסלול ההכשרה המקצועי, ההתמקמות של המטפל בחדר הטיפול ועוד.

נעבור להרצאתם של ד"ר אבי ברמן ואיריס לרמן – "הצורך בשייכות והולדת הסובייקטיביות" אשר ניתנה במסגרת הרצאות לימי קורונה של התכנית לפסיכותרפיה במרכז האקדמי ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת ת"א. בהרצאה עסקו הדוברים בצורך בשייכות, בסובייקטיביות כחריגה ובתעתועי זהות בשדה האינטר-סובייקטיבי.

נמשיך עם המאמר "אסטרטגיות להרגשת שייכות בפסיכותרפיה אדלריאנית: חשיבות מגוון תנועתי וגמישות במעגלי החיים" מאת שירה רות-הרפז. המאמר נכתב עבור הגיליון "שייכות, מטאפורות וזיכרונות מוקדמים: על הפסיכולוגיה האינדיווידואלית ועל פסיכותרפיה אדלריאנית" בשיתוף מכון אדלר, ועסק בצורך המולד והאוניברסלי, על פי הגישה האדלריאנית, להרגיש שייך.

נסיים עם הרצאתו של יגאל מאלי מן הכנס "כל מה שרצית לדעת והעזת לשאול" של היחידה ללימודי תואר שלישי בפסיכואנליזה וממשקיה באוניברסיטת ת"א, בה הציע חקירה ספרותית ופסיכואנליטית של תחושת השייכות. בהרצאה עסק מאלי בדמות "הגיבור התלוש" ובחן באמצעותה את תחושת חוסר השייכות כחוויה נפשית ראשונית, גולמית וטראומטית.