26/9/25
_1.jpg)
הגיליון הנוכחי מוקדש ליום העיון "קפקא עם לאקאן: מוזרות ואי-מובן כיום" אשר אורגן על ידי ג'יאפ – החברה הישראלית לפסיכואנליזה באסכולה הלאקאניאנית החדשה, ועסק בחיבור שבין יצירתו של הסופר פרנץ קפקא לבין כתיבתו של ז'אק לאקאן, וברלוונטיות הגותם של השניים למאה ה-21.
אנו מביאים לפניכם כאן חלק מן ההרצאות הנהדרות שניתנו ביום עיון זה, על ידי פסיכואנליטיקאים חברי האסכולה הלאקאניאנית, אשר עסקו בסוגיות שונות המופיעות הן בכתיבתו של קפקא והן בכתיבה הפסיכואנליטית, כמו אשמה, נשיות, אי-מובן, סימפטומים בני זמננו ועוד. תמי וייל, מזכירת הועד של הג'יאפ, נשאה את דברי הפתיחה.
נפתח עם הרצאתו של נתן ברנט אשר ניתנה תחת הכותרת – "הצגת הנושא – קפקא עם לאקאן: מוזרות ואי-מובן כיום". בהרצאתו, תיאר ברנט את האופנים השונים בהם ניתן להבין את הקשר בין קפקא לבין לאקאן, תוך התייחסות לקשר בין השניים ברמה התיאורטית ובכתיבתם. עוד הדגים ברנט כיצד מושגים מרכזיים מן התיאוריה הלאקאניאנית מתבטאים ביצירותיו של קפקא, כמו מושג החיתוך הממשי והתייחסותו ללא מודע.
במושב הראשון של יום העיון ניתנה הרצאתו של פביאן פיינווקס – "אשמה אצל קפקא, קריאה דרך לאקאן – חלק ב'", בהנחייתה של נטע נשילביץ'. בהרצאתו, עסק פיינווקס באופן בו רעיונות שונים מתוך הגותו של לאקאן כמו האיווי, הסדר הסמלי, אשמה והקשר שלה לחוק האב, באים לידיי ביטוי בכתביו של קפקא. תוך שילוב ציטוטים מכתבים אלה, דן פיינווקס ביחסו של קפקא לאביו, ולאופן בו זה מעצב את יחסו של קפקא לחוק, ליצירתו שלו ולעצם קיומו.
נעבור להרצאה הראשונה מתוך המושב השני של יום העיון, אשר ניתנה על ידי ד"ר קרן מוק – קפקא ונשיות – חלק א", ובהנחייתו של נתן ברנט. תחילה, סקרה ד"ר מוק את העיסוק בשאלת הנשיות לאורך ההיסטוריה של הפסיכואנליזה, והתייחסה לקשר שטבע לאקאן בין הנשיות לבין השפה. בהמשך הדברים, דנה ד"ר מוק ביחסים שבין קפקא, השפה העברית והאופן בו למד אותה, וזאת לאור טענתו של לאקאן כי הלא מודע מובנה כשפה.
ההרצאה השנייה במושב זה ניתנה על ידי קלאודיה אידן תחת הכותרת – "קפקא ונשיות – חלק ב'" ועסקה ביחסו של קפקא לנשים ולנשיות, כפי שזה מתבטא במכתביו לאהובתו ולאביו. בדבריה, הציעה אידן כי מכתבים אלה משקפים את דחייתו של קפקא את המבנה המשפחתי ואת אדיפוס, את התייחסותו לזוגיות כאל משטר וכן את הפיצול שנוצר בנפשו בין מין לבין אהבה.
נמשיך עם הרצאה מתוך המושב השלישי, אשר ניתנה על ידי פרלה מיגלין – "דלתות לאומנות – חלק ב'", בהנחייתה של חמוטל שפירא. בהרצאתה, הציעה מיגלין כי באמצעות כתביו, יוצר קפקא הפרדה בין "הדבר עצמו" לבין "האידיאל", והסבירה כיצד עניין זה מתבטא ביחסו ליהדות ולציונות, כפי שעולה מיצירותיו השונות. בהמשך, ביקשה מיגלין לערוך השוואה בין האופן בו קפקא ופרויד תפסו את יהדותם, והתייחסה לחשיבות יצירותיו של קפקא לתרבות היהודית.
במסגרת המושב הרביעי, ניתנה הרצאתו של גבריאל דהאן – "האפקט של האות על הגוף – חלק ב'", בהנחייתה של שירלי זיסר. מתוך פרספקטיבה פרוידיאנית ולאקאניאנית, דן דהאן בתחושת המועקה באשר לסתום, אותה מחוללת הקריאה בכתביו של קפקא. עוד עסק דהאן בחור שחוררה השפה בממשי, ובאופן בו ניסה קפקא להתחקות אחר התרחשות זו. לבסוף, הוצעה דרך אפשרית להתבונן על יחסי הגומלין בין קפקא ללאקאן בראי הזמן החולף.
נסיים עם הרצאה מתוך המושב החמישי של יום העיון, אשר ניתנה על ידי מרקו מאואס – "מוזרות אצל קפקא וסימפטומים בני זמננו – חלק ב", בהנחייתו של אמיר קופפרשמידט. בהרצאה זו, התייחס מאואס לסימפטום הלאקאניאני, ולאופן בו ניתן לקרוא את קפקא כמגלה את הסופר-אגו הפרוידיאני. תוך התייחסות לכתבים וסופרים אחרים, דן מאואס בשאלות כמו מדוע לקרוא את קפקא? מה פירוש להיות פוסט קפקאי? ועוד.
