15/12/23
הסיפורים והעדויות אשר ממשיכים להתגלות מאירועי ה-7.10, כמו גם האובדנים הרבים אשר ממשיכים להתרחש, מתגבשים אצל רבים מאיתנו בחברה הישראלית לכדי כאב קשה מנשוא. כאב חי, מדמם ומפלח, אשר מרגיש לרגעים בלתי ניתן לעיכול.
אל מול כאב זה, המלאכה הטיפולית גם היא הופכת מאתגרת וחמקמקה. כיצד ניתן לסייע כאשר גם אנחנו חלק מן המציאות הטראומטית המשותפת?
השבוע בגיליון מאמרים והרצאות אשר מנסים לתת מילים, מחשבות וכלים למפגש עם הכאב, האבל והטראומה.
נפתח עם מאמרה של ד"ר אביטל גרשפלד ליטוין – "מודל התערבות אינטגרטיבי לצמצום וטיפול בהפרעת אבל מתמשך". במסגרת הטקסט מציגה ד"ר גרשפלד ליטוין מודל המיועד הן לטיפול במצבים של אבל מורכב והן לצמצום הסיכוי להתפתחות ההפרעה. לפי ההתערבות, על המטפל לסייע בתנודה של המטופל בין תהליך הממוקד באבל לבין תהליך הממוקד בהתארגנות המחודשת לחיים.
נמשיך עם הרצאה אשר הציעה סקירה של פרוטוקול אינטגרטיבי מובנה לעבודה עם אבל ואובדן" מאת פרופ' אילנית חסון אוחיון ומטעם מכון מפרשים במכללה האקדמית ת"א-יפו. במסגרת ההרצאה, סקרה פרופ׳ חסון-אוחיון גישות שונות לטיפול במצבי אבל ואובדן והציגה את גישת ה-Narrative Reconstruction, אשר פותחה לטיפול בפוסט-טראומה ועברה התאמה לעבודה במצבי אבל ואובדן.
נמשיך עם המאמר "שפת ה'אין-שפה' של הטראומה: מחשבות על העדות של השבת השחורה" מאת עפרה כהן פריד. בכתיבתה מבקשת כהן פריד לתאר מפגש עוצמתי ומטלטל עם חוסר, אין ואילמות בעקבות האירועים הטראומטיים של ה-7.10. בין היתר היא מציעה התמקמות טיפולית בעמדה של עדות לסיפור הטראומה והקשבה למה שאין עבורו שפה.
נסיים עם מאמרן של ד"ר לאה שלף וד"ר יעל שובל צוקרמן –"סלח לי ואסלח לך: על כוחה המרפא של הסליחה". המאמר מציע כי בבסיס הרצון של שורדי אירועי ה-7.10 לקבלת התנצלות ולקיחת אחריות מצד גורמי סמכות שונים עומד צורך פסיכולוגי אינטר-סובייקטיבי בקבלת הכרה מן האחר. כמו כן, מתבוננות ד"ר שלף וד"ר שובל צוקרמן בתפקידו של צורך זה בתהליכי החלמה וצמיחה פוסט-טראומטית.
