לילה. "שומרת לי-לה, בואי לאר-זים!" אני עומדת במרכז של החדר, מרימה את הפנים לשְׁמַרְטַף. במיטות שלידי אין תזוזה. דנה ויותם רגועים, ישנים. הם שומעים את הקריאות שלי, אבל הן לא יעירו אותם. אף אחד לא לימד אותנו, אבל כולנו קוראים לה אותו דבר, באותה מנגינה. אני לא בוכה. אלה לא דמעות בכי, אלה דמעות גרון. "שומרת לי-לה, בואי לאר-זים!"
ספרה של רונית בלנרו-אדיב מתואר מנקודת מבטה של ילדה בת שבע הגדלה בבית ילדים בקיבוץ בישראל בשנות השבעים.
תיאור צורת הגידול הייחודית של הקיבוץ פותחת צוהר לשאלות אוניברסליות ואינטימיות כאחד, על איך לגדול, איך להתבסס כאינדיבידואל בתוך קבוצה ואיך להתמודד בחברה המושתתת על קונפורמיסטיות.
עיניים גדולות זה לא טוב הוא רומן המנסה להתמודד עם שאלות אלה כמו גם שאלות אחרות על התבגרות, אינטימיות וסובייקטיביות.
רונית בלנרו-אדיב הינה פסיכולוגית קלינית, מטפלת בגישה הפסיכודינאמית. נולדה וגדלה בקיבוץ נתיב העשרה, כיום חיה בניו זילנד. עוסקת בטיפול בילדים ומתמחה בעבודה עם ילדים שהוצאו מביתם למסגרות פנימייתיות, בעבודה עם משפחות, צוותים חינוכיים ומסגרות טיפוליות. ספרה הראשון "חיבוק חזק ולא כואב- הטיפול בטוב דיו בילדים המוצאים מביתם", שכתבה יחד עם ורד ביבי ותניה אורן-צ׳יפמן יצא בשנת 2016.