צוות בטיפולנט
טיפול במשחק הוא אחת מטכניקות הטיפול בילדים הותיקות ביותר, אך מחקר שיטתי של יעילות הטיפול במשחק והגורמים המשפיעים על יעילותו התפתח רק בעשורים האחרונים. במאמר זה נסקור מחקרים ומטא-אנליזות אשר מתמקדים בהיבטים אלו.
כבר במאה ה-18 התייחס הפילוסוף רוסו למשחקם של ילדים כאל ביטוי לבריאות נפשית, אך רק בתחילת המאה ה-19 החל השימוש במשחק כחלק מהמסגרת הטיפולית. מלאני קליין ואנה פרויד היו חלוצות השימוש במשחק ככלי טיפולי, ועבודותיהם של Levy משנת 1939 ו-Hambidge משנת 1955 הציעו גישות אשר התבססו על השימוש במשחק כאמצעי המאפשר קתרזיס. Axline השתמשה במשחק ליישום עקרונות טיפוליים שאינם דירקטיביים, והניחה כי המשחק הוא אמצעי הביטוי הטבעי של ילדים וכי המשחק מאפשר להם לפתור בעצמם את בעיותיהם (1947). עבודתה של Axline הגבירה את הפופולריות של הטיפול במשחק וכמו כן, היא היתה אחת החוקרות הראשונות אשר ניסו לבחון באופן שיטתי את השפעות הטיפול במשחק. מתודות המחקר שלה אינן נתפסות כיום כמהימנות דיין, אך על בסיס עבודתה התפתחו המחקר והפרקטיקה של הטיפול במשחק אשר כונה 'טיפול במשחק ממוקד בילד' (child-centered play therapy).
בראשית שנות ה-60 חלה התפתחות נוספת בשדה הטיפול במשחק כאשר Guerney Bernard & Louise הציעו מודל אשר התמקד בהנחיית קבוצות הורים לקיום סשנים-משחקיים עם ילדיהם. על בסיס עבודתם, פיתח Landreth מודל מובנה וקצר יותר אשר כלל עשרה מפגשים עם קבוצות הורים, כאשר המפגשים איזנו בין מתן השכלה פסיכו-דידקטית לבין הנחייה חוויתית המבוססת על מפגשי משחק מצולמים בוידאו שההורים ערכו עם ילדיהם (1991). במקביל, וריאציות של המודל הקבוצתי יושמו בפורמט יחידני וזוגי.
שדה הטיפול במשחק צמח באופן דרמטי בשנות ה-80 וה-90 ומודלים נוספים התפתחו על סמך הידע התיאורטי והניסיון הקליני שהלכו והצטברו. בין מודלים אלו היו הטיפול האדלריאני, הטיפול במשחק בגישת הגשטלט, הטיפול האקו-מערכתי.
חקר יעילותו של הטיפול במשחק סבל מהזנחה ובעיות מתודולוגיות רבות, אך בעשורים האחרונים חל שיפור משמעותי באיכות המחקר (Bratton et al, 2005). בשנת 1985 פרסמו Casey and Berman מטא אנליזה שיטתית ראשונה אשר תמכה באופן גורף ביעילות הטיפול במשחק, אך לא הצביעה על הבדלים בין יעילותם של מודלים טיפוליים המבוססים על משחק לבין מודלים טיפוליים אשר אינם מבוססים על משחק. מטא אנליזה מקיפה נוספת נערכה בשנת 2001 על ידי LeBlanc and Ritchie, אשר הצביעו על יעילות הטיפול במשחק, וזיהו קשר בין יעילות הטיפול לבין השתתפות ההורה בטיפול במשחק ומשך התהליך הטיפולי.
נתוני המטא אנליזה שערכו Bratton et al מציעים אף הם תמיכה גורפת ביעילות הטיפול במשחק עם גודל אפקט של 0.8 (עם סטיית תקן של 0.04) (2005). כמו כן, נמצא כי לא קיים הבדל משמעותי בין יעילותם של מודלים שונים של טיפול במשחק, אך מודלים אלו מביאים לתוצאה מעט טובה יותר ממודלים שאינם הומניסטיים (למשל, מודלים התנהגותיים). הטיפול במשחק נמצא יעיל באופן שווה לבנים ולבנות בטווח גילאים רחב, ובעל השפעה על טווח רחב של קשיים רגשיים ובעיות תהנהגותיות ובין אישיות.
בהתאם לתמיכה המחקרית הגורפת שמספקות מטא אנליזות אלו, התבוננות במספר מחקרים אשר פורסמו בשנים האחרונות מצביעה על יעילות הטיפול במשחק למגוון רחב של קשיים איתם מתמודדים ילדים. כך, לדוגמא, טיפול במשחק נמצא יעיל לילדים המתמודדים עם הפרעות חרדה שונות. Jalali, Salimeh; Molavi, למשל, הצביעו על יעילות הטיפול במשחק להפחתת סימפטומים של חרדת פרידה בקרב ילדים בגילאי 5-11 (2011). כמו כן, מספר מחקרים תמכו ביעילות הטיפול במשחק לילדים המתמודדים סימפטומים פוסט טראומטיים (Dugan et al, 2010 Young, 2008) כאשר יעילות הטיפול במשחק בטיפול בטראומה נובעת, ככל הנראה, מהאפשרות לעיבוד וסימבוליזציה של החוויות הטראומטיות הבלתי נתפסות ועל כן גם הבלתי ורבליות. בנוסף, נמצא כי טיפול במשחק מסייע לילדים להתמודד ולהתכונן לאירועים משמעותיים ומורכבים בחייהם כניתוחים ופרוצודורות רפואיות (Athanassiadou et al, 2012) והתמודדות עם אובדן (Webb, 2011).
מחקרים נוספים תמכו בקשר בין טיפול במשחק לבין שיפור היבטים תפקודיים שונים: Ray et al מצאו ירידה מתונה בהתנהגויותיהם האגרסיביות של ילדים בעלי הפרעות התנהגות בעקבות טיפול במשחק (2009), ואילו Blanco et al מצאו כי ילדים שהשתתפו ב-26 פגישות טיפול במשחק בלבד נהנו משיפור במבחני הישגים, בציוניהם וביכולותיהם בתחומי השפה, הכתיבה והידע הכללי (2012).
Preparing the child facing surgery: The use of play therapy. Athanassiadou, Eftychia; Giannakopoulos, George; Kolaitis, Gerasimos; Tsiantis, John; Christogiorgos, Stelios. Psychoanalytic Social Work, Vol 19(1-2), May 2012, 91-100.
Long-term child centered play therapy and academic achievement of children: A follow-up study. Blanco, Pedro J.; Ray, Dee C.; Holliman, Ryan. International Journal of Play Therapy, Vol 21(1), Jan 2012, 1-13. The Efficacy of Play Therapy With Children: A Meta-Analytic Review of Treatment Outcomes. Bratton, Sue C.; Ray, Dee; Rhine, Tammy; Jones, Leslie. Professional Psychology: Research and Practice, Vol 36(4), Aug 2005, 376-390.
Working with children affected by Hurricane Katrina: Two case studies in play therapy. Dugan, Erin M.; Snow, Marilyn S.; Crowe, Sindy R. Child and Adolescent Mental Health, Vol 15(1), Feb 2010, 52-55.
The effect of play therapy on separation anxiety disorder in children. Jalali, Salimeh; Molavi, Hossein. Journal of Psychology, Vol 14(4), 2011, 370-382.
An exploratory study of child-centered play therapy with aggressive children. Ray, Dee C.; Blanco, Pedro J.; Sullivan, Jeffrey M.; Holliman, Ryan. International Journal of Play Therapy, Vol 18(3), Jul 2009, 162-175.
Play therapy for bereaved children: Adapting strategies to community, school, and home settings. Webb, Nancy Boyd. School Psychology International, Vol 32(2), Apr 2011, 132-143.
Play therapy and the traumatized self. Young, Mark E. Psychology and Education: An Interdisciplinary Journal, Vol 45(1), 2008, 19-23.
[1] סקירת התפתחות המשחק מבוססת על מאמרם של Bratton et al, 2005.
