צוות בטיפולנט
הריון מלווה בשינויים כמעט בכל היבטי החיים: הגופני, הרגשי, הזוגי, המשפחתי וכמובן- המקצועי.
מסיבות מובנות, הריונן של מטפלות נושא משמעויות והשלכות ייחודיות עקב התפקיד הרגשי והטראנספרנסיאלי הייחודי אשר הן ממלאות בחיי המטופלים/ות שלהן. בהתאם, הריון של מטפלת מלווה בשאלות רבות הנוגעות להשפעת ההריון על תפקודן כמטפלות, השפעתו על דפוסי ההעברה-העברה נגדית ותגובות המטופלים. ביחס לעובדה שהריון של מטפלות הוא "תופעה" שכיחה למדי, ישנם מאמרים ומחקרים מועטים אשר עוסקים בתחום. מאמר זה מתייחס לתימות ותגובות העברה-העברה נגדית שכיחים בהתאם לשלבי ההיריון השונים, ומציע המלצות קליניות תואמות.
המחברות מתארות את השפעות ההריון בהתאם לשלושת הטרימסטרים של ההריון, אך מדגישות כי חלוקה זו היא לצרכי כתיבה בלבד- במציאות הטיפולית, כמובן, נקודות החיתוך אינן ברורות כל כך.
גילוי ההריון מלווה ברגשות עוצמתיים אשר משתנים בין מטפלות ועשויים לכלול תחושות הלם, אושר, אכזבה, אמביוולנטיות ועוד, לצד סימפטומים פיסיים כבחילות, עייפות וחוסר שקט. בהקשר הטיפולי, חלק מהמטפלות חוות אשמה עזה כלפי מטופליהן על העזיבה העתידית עקב חופשת הלידה. חלק מהמטפלות עשויות לחוות צורך עז לספר לכולם, כולל המטופלים, על הריונן בעוד שאחרות יתענגו על שמירת הסוד. התגובות הרגשיות מפחיתות לעיתים את פניות המטפלת ואת יכולתה להוות "מיכל טוב דיו" למטופל. בתקופה זו השאלה המרכזית היא שאלת עיתוי גילוי ההריון למטופל.
חשיפת ההריון יכולה להתרחש במספר דרכים: דרך גילוי ישיר של המטופלת או דרך גילוי עצמאי של המטופל, אליו הוא מודע או לא מודע. בתגובה לכל אחת מדרכי הגילוי, המטופל יכול להתייחס אל ההריון, להכחיש או להדחיק אותו.
המחברות ממליצות לאפשר למטופל/ת להגיב להריון באופן עצמאי ורק לאחר מכן להתייחס אליו מתוך הנחה שכך ייחשפו קונפליקטים, הגנות, דפוס ההעברה וחרדות. יחד עם זאת, יש להדגיש כי מטופלים עשויים להגיב להריון גם מבלי להתייחס אליו ישירות, דרך חלומות, פנטזיות ועיסוק בנושאים של נטישה, הפרעה, סודות ושינויים סומאטיים. כמו כן, יש הטוענים כי היעדר התייחסות של מטופל להריון מבטאת באופן לא מודע כי הוא מזהה את חוסר רצונה של המטפלת להכיר בהריון ובמשמעותו עבורה ועבור המטופל.
למרות ההמלצה לאפשר למטופל/ת להגיב להריון בעיתוי המתאים לו, מוסכם בספרות המקצועית כי במידה והמטופל אינו מתייחס להריון עד לחודש השישי, על המטפלת להתייחס אליו. מומלץ להתייחס להריון עצמו ולא רק לעזיבה האמהית הנלווית לו, כדי לאפשר דיון מעמיק בתכנים המתעוררים סביבו. תכנים אלו נוגעים פעמים רבות לסצינה הראשונית וליריבות בין אחים.
מעבר להמלצות אלו, חשוב להתאים את עיתוי חשיפת ההריון לצרכיו הייחודיים שלה מטופל ולמידה בה המטפלת מאמינה שיושפע מההריון ומחופשת הלידה.
במהלך הטרימסטר השני ההריון הופך גלוי יותר ומלווה בדרך כלל בפחות קשיים פיסיים. התינוק ועובדת ההריון הופכים ממשיים יותר וכאשר הם מלווים בקונפליקטים, רגשות עזים ועיסוק אינטנסיבי באינטגרציה בין חלקי הזהות השונים (אם, בת, בת זוג, מטפלת)- עשויים לעורר במטפלת תהיות וספקות לגבי מידת פניותה למטופליה. בתקופה זו הריונה הגלוי של המטפלת מעורר ומעצים פעמים רבות את דפוסי ההעברה וההעברה הנגדית.
דוגמא קלינית 1
הולי, בת 24, פנתה לטיפול על רקע קשיים אשר עמדו בבסיס דכאונה ונגעו במיוחד לאמה אותה חוותה כמרוחקת, ביקורתית, נוקשה ולא אוהבת. 7 חודשים לאחר תחילת הטיפול, כאשר המטפלת היתה בחודש הרביעי להריונה, היא אמרה למטפלת בעויינות כי "את משמינה כאילו את בהריון" וכאשר המטפלת אישרה כי היא אכן בהריון, אמרה "זה אופייני, תמיד יש מישהו אחר לאהוב". הולי לא הגיעה לפגישה שלאחר מכן, מבלי להודיע. ההריון עורר את זעמה כלפי הזנחתה ואדישותה של האם כלפיה, ובחודשים הבאים היא יכלה להביע את זעמה ופגיעתה. חווית המטפלת כחמה ומסוגלת להכיל את רגשותיה העוינים, סייעה לה בהתמודדות עם תחושת הדחייה.
ביטויים קאונטר-טראנספרנסיאליים יכולים לכלול הכחשה של השפעות ההריון ודיון רק בהיבטיו הטכניים. המטפלת ניצבת בפני משימה עדינה של הפרדה בין קשיי המטופל/ת כלפי הריונה לבין הקונפליקטים האינטרה-פסיכיים שלה עצמה בנוגע להריון, אשר מתבטאים גם במערכת היחסים הטיפולית. במקרים רבים ההריון אף מלווה בפגיעות רבה יותר אשר עשויה להקשות על המטפלת לשאת עוינות וכעס אשר מתעוררים במטופלים סביב הריונה. כמו כן, המטפלת צריכה להיות ערה לתגובות קאונטר-טראנספרנסיאליות הנובעות מההריון ומתבטאות בניסיון להיות אם מושלמת למטופלים.
(Paluszny & Poznanski (1971 זיהו שלושה דפוסי תגובה אופייניים למטופלים:
- מטופלים המנסים לפתור את הקונפליקטים שלהם דרך החייאתם מול המטפלת ההרה- מטופלים המגיבים להריון באופן הגנתי- מטופלים המנסים לעבוד עם המטפלת על פתרון הקונפליקטים המתעוררים סביב ההריון
כמובן, תגובות המטופלים מושפעות מהיבטים רבים כרמת הארגון, חרדות הפרידה, קונפליקטים אדיפליים, הזדהות עם התינוק, משאלות ינקותיות, כעס ופחד להרע למטפלת וכן הלאה.
הריון מהווה תקשורת לא מילולית בטיפול אשר שוברת את מעטה האנונימיות וחושפת במובנים מסוימים את חייה האישיים ויחסיה המיניים של המטפלת. עבור חלק מהמטופלים, תהיה זו הפעם הראשונה בה הם פוגשים את המטפלת כסובייקט נפרד. חלק מהמטפלות יפגשו בתחושות קשות על כך שהן "מפרות גבולות מקצועיים" בכך שגוזלות מהמטופל את המיכל לו הוא זקוק. במילותיו של (Wedderkopp (1990, "ההריון מזקק את ההתנגשות התוך נפשית בין המטפלת כאדם אמיתי וכדמות העברתית טהורה".
דוגמא קלינית 2
שרה, בת 32, פנתה לטיפול עקב "נושאים מהילדות שמפריעים לנישואין". היא היתה בת יחידה וחיה לבד עם אמה עד גיל 13, אז האם נישאה מחדש. שרה היתה בטיפול חמישה חודשים כאשר נודע לה על הריונה של המטפלת ותגובתה הראשונית היתה ביטול של חשיבות הנושא. עם התקדמות הטיפול שרה סיפרה על התחושה ש"היתה הרוסה" בתגובה להריונה של האם, חשה קנאה והדרה מהמשפחה. היא התמודדה עם אובדן תשומת ליבה של האם על ידי פיתוח אנורקסיה, והעיסוק באוכל הופיע גם בתגובה להריונה של המטפלת. המטפלת סייעה לה להביע את רגשות האהבה והשנאה כלפי האם ועם הזמן היא יכלה לדבר גם על קנאתה בהריונה של המטפלת, מאחר והיא עצמה רצתה מאוד להרות. כמו כן, היא ביטאה כעס ואכזבה מכך שלמטפלת יהיה "מישהו לאהוב בעוצמה" ועל כך שהיא "מעדיפה" את התינוק על פני המשך הטיפול. עם הזמן שרה יכלה לראות את מקור תחושותיה ולחוות את המטפלת כאובייקט נפרד ואוהב.
התפתחות הספרציה-אינדיווידואציה משמעה הכנסת שלישי למערכת יחסים משולשת הקשורה בתימות אדיפליות. הריון המטפלת מהווה עדות לנוכחותו של גבר נוסף ומטופלים רבים מגיבים בהעלאת תימות של יריבות עם בן/בת זוגה של המטפלת. ההריון משמעו קשר של המטפלת עם פרטנר חזק ואולי קומפוטנטי יותר מהמטופל.
ההרחקה מהסצינה הראשונית מגבירה את הפנטזיות המיניות או לחלופין- את ההגנות נגדן. בקאונטר-טראנספרנס, המטפלת עשויה לחוות אשמה על מיניותה ועל "החצנתה", פחד מקנאת המטופל וקושי בהתמודדות עם נושאים שונים הנוגעים לאובדן אשר מתעוררים אצל חלק מהמטופלים בתגובה להריון.
ההריון הנוכח בחדר מכניס לחדר 'שלישי' ומשנה בכך את מערכת היחסים הדיאדית שהתקיימה עד כה, כך שהתינוק נתפס לעיתים כמצוטט או פולש. מטופל צעיר, למשל, הביע תקווה שהתינוק ישן בזמן המפגשים שלו עם המטפלת. כמו כן, מטופלים בשלב זה חווים פעמים רבות חרדה סביב היעדרויות של המטפלת, חששות מפני הפסקה פתאומית של הטיפול ותחושה שהם מאבדים את תשומת ליבה של המטפלת.
כמובן, תימה שכיחה שעולה בתקופה זו היא קנאת אחים איתה המטופל יכול להתמודד באמצעות הזדהות עם התינוק, עוינות וקנאה כלפי המטפלת ותחושת כי הוא מהווה עול עבור המטפלת.
בתקופה זו המטפלת עשויה לחוות אי נוחות פיסית, עייפות וחרדות. היא שקועה בהכנות לאמהות ופעמים רבות הופכת פחות מושקעת בתחומי חיים אחרים. תחושת הזהות בתקופה זו ממוקדת בחווית ההזנה ונתינת החיים, ולעיתים מקשה על ההתמודדות עם זעם המטופל ותסכולו ממה שהמטפלת מונעת ממנו בעצם הריונה.
במקביל, הפרידה המתקרבת עשויה להביא למשבר ונסיגה במצבו הרגשי של המטופל אשר מלווים לא פעם בהאשמת המטפלת במצב. במצבים אלו המטפלת עשויה לחוות באופן מודע או לא מודע רצון להיפרד מהמטופלים הקשים המעוררים אשמה וחרדה.
מעט לפני הסיום, שכיח מאוד שהמטופל או המטפלת יכחישו את "התינוק האמיתי" ויבססו קשר חזק של הזדהות וקרבה אידיאלית. בשלב זה חשוב במיוחד להקפיד על הסטינג ועל תאריך סיום מתאים, כדי לאפשר עיבוד של הפרידה ותחושות הנטישה הנלוות לה פעמים רבות.
The pregnant therapist . Dyson, Emma; King, Gail. Psychodynamic Practice: Individuals, Groups and Organisations, Vol 14(1), Feb 2008, 27-42.
