גיסי שריג
הפרק הראשון "מילים היוצאות" מתוך הספר "צוהר מפציע בנפשי: מודעות אדלריאנית בנתיב זיכרונות הילדות" מובא כאן לפניכם במלואו באדיבות הוצאת רסלינג והמחברת גיסי שריג. הפרק שלפנינו מזמין את הקורא למסע של התבוננות עצמית מעמיקה, הנשענת על עקרונות ההגות של אלפרד אדלר ומעוגנת בפרקטיקה של כתיבה רפלקטיבית. שריג משלבת בין יסודות תיאורטיים של הפסיכולוגיה האדלריאנית לבין תרגול אישי של מודעות, ובכך מעניקה לקורא כלים מעשיים ליצירת דיאלוג חי בין תאוריה, חוויה וזיכרון. נקודת המוצא של אדלר — האדם כשלם החותר להבנה מטרתית של חייו — הופכת אצל שריג לבסיס לעבודה התבוננותית עדינה, שמטרתה לעורר הכרה עצמית ולאפשר בחירה מחודשת במסלול חיים מודע יותר.
ייחודו של הפרק הוא בהפיכת התאוריה האדלריאנית ממסגרת מחשבתית מופשטת למרחב חי ונגיש של חקירה עצמית. באמצעות הדגמות מזיכרונות אישיים ותיעודים של סטודנטיות, מציגה שריג כיצד זיכרון ילדות עשוי לשמש מפתח להבנת דפוסי חיים, התנסויות, רגשות, ודרכי פעולה המנהלות אותנו מבלי שנהיה ערים להן. הגישה ההוליסטית של אדלר, הרואה את המוּדע והלא־מוּדע כשני קצוות של אותו הרצף, מתממשת כאן במעשה הכתיבה עצמו — כתיבה כ“טכנולוגיה של העצמי”, כהזמנה לחקירה מתמדת ולאפשרות של שינוי.
שריג מציעה מודל אתי ומודע של דיאלוג פנימי: חקירה שאינה מחליפה טיפול מקצועי, אך יכולה להרחיב את מרחב ההבנה, היצירתיות והאחריות האישית של הפרט ולפתח "מודעות עצמית". היא מזכירה כי עבודת הנפש צומחת מתוך יחסים של סקרנות, חמלה והקשבה — לא רק לאחר אלא גם לעצמנו.
בספרה מתבססת שריג על רעיונות ומושגים מרכזיים בפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אדלר כדי להדגים הלכה למעשה את אופני מישמוע זיכרונות הילדות, ולהבין כיצד הם מעצבים את עולמנו הנפשי במצבי מודעות שונים. הספר מציע מסלול של התנסויות מעשיות לפיתוח מודעות עצמית המעוגנים ברעיונות אלה.
גיסי שריג היא פרופ' בדימוס בתחום הבלשנות השימושית, מטפלת אדלריאנית ומרצה בכירה במכון אדלר. חוקרת את נושא משמעות זיכרונות ילדות ותפקידם הנפשי על פי עקרונות הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר. פרסמה בעבר שישה ספרים, ביניהם ספרה השישי, "שובל ילדות שקוף - על זיכרונות ילדות בגישה אדלריאנית", אשר מציג מחקר מקיף של דרכי העבודה עם זיכרונות מוקדמים בגישה זו.