צוות בטיפולנט
לפעמים, כשאנו נפגעים, נראה כי הפגיעה תלווה אותנו לנצח. באם זאת אב שהתייחס אלינו בקרירות, אקסית שעזבה לטובת בחור אחר, או הבריון מהיסודי שהציק ללא הרף - אלה ואחרים משאירים אותנו עם תחושות של אכזבה ובגידה, שעם הזמן הופכות למרירות וטינה. תחושות מסוג זה מזיקות לנו, בגוף ובנפש כאחד. לפי הפסיכולוג הואס (Howes), חווית הפגיעה היא אינהרנטית לחיים. אנשים פוגעים זה בזה, לעיתים בשוגג, לעיתים באופן מכוון. כך או כך - אין אפשרות להימנע מלהיפגע באופן מוחלט. בכדי להתגבר על הפגיעה ולהשתחרר מהרגשות השליליים שנלווים אליה, דרוש תהליך של עיבוד, גם אם אקט הסליחה שם אותנו שוב בעמדה חשופה ופגיעה.מחקרים מראים כי היכולת לסלוח מיטיבה עם הבריאות. מבחינה נפשית, היא תורמת להקטנת עצמתן של חרדות, כעסים ודיכאונות. כמו כן, נמצא כי אלו אשר סולחים יותר, מפתחים מערכות יחסים איכותיות יותר, ומגלים רמות גבוהות יותר של אופטימיות ושמחה, כך שאיכות חייהם טובה יותר מבחינה פסיכולוגית. מבחינה גופנית, נמצא כי אנשים הנוטים יותר לסלוח, הנם בעלי רמות נמוכות יותר של לחץ דם וכולסטרול. בנוסף, השינה שלהם איכותית יותר, פרמטר בעל השפעה בריאותית חשובה לטווח הארוך. מחקר באוניברסיטת דיוק, אשר התמקד בחולי איידס, מצא כי היכולת לסלוח אף קשורה לאיכות תפקודה של המערכת החיסונית.
הפסיכולוג אנרייט (Enright) מחבר הספר "העצמי הסולח" (The forgiving self), מציין כי ההשתקעות בכעסים מזיקה לנו ולסובבים שלו כאחד. כעסים אשר מצטברים ונותרים ללא טיפול ופורקן, עשויים להתבטא בהמשך באמצעות התפרצויות על היקרים לנו, כך שמי שמוענש בפועל הוא החפים מפשע. מעבר לכך, ההתבוססות בכעסים גם מסכנת את טיבם של הקשרים שניצור בהמשך הדרך. לוסקין (Luskin), מנהל פרויקט הסליחה באוניברסיטת סטנפורד, ומחבר הספר "לסלוח לנצח" (Forgive for good), מסביר כי פגיעה ללא עיבוד, וללא תהליך של החלמה, מלווה אותנו בכל מקום והופכת אותנו לאנשים יותר הגנתיים, שפחות נותנים אמון בזולת. הכאב והכעס הופכים אותנו לאסירים של עצמנו.
אין מדריך מוגדר לתהליך הסליחה. יחד עם זאת, הואס מציע התמקדות בארבעה אלמנטים מרכזיים:
ביטוי רגשי- גם אם הכעס והכאב קשים מנשוא, חשוב לתת להם לגיטימציה, ולנסות לנסח אותם במילים. כחלק מכך כדאי לדבר עם אנשים בסביבה, ולשתף ברגשות ובמחשבות סביב הפגיעה. באופן אידיאלי, כדאי לשוחח על כך ישירות עם האדם אשר פגע, אך אם הדבר לא מתאפשר, חשוב לתת פורקן ולשוחח - אפילו עם כיסא ריק, או לבד במכונית.
להבין מדוע- חשוב לנו להבין מדוע פגעו בנו. גם אם לא נסכים עם הסיבה. האם מדובר באי הבנה? האם זו תגובה של כעס כלפיי משהו שעשינו או אמרנו? מבחינה קוגניטיבית, ההבנה חשובה, בלי קשר ללגיטימיות של הסיבה.
שיקום הביטחון- טרם נוכל להשתחרר מהפגיעה, חשוב כי נמצא את הדרך לחוש מוגנים יותר בהמשך. כאשר הצד הפוגע משתף פעולה, האפשרות לשקם מולו את האמון, וכחלק מכך לוודא שהבין את ההשלכות של מעשיו, עשויה מאוד להקל. במקרים אחרים יש צורך בהתרחקות ממי שפגע, או בניסוח של גבולות חדשים בקשר עמו.
שחרור- שחרור כולל החלטה מודעת להשאיר את האירוע מאחור ולא לנטור טינה. מדובר בשלב הקשה ביותר, שכן אנו מחליטים לוותר על הפוזיציה שלנו כקורבן. אם מדובר במערכת יחסים, הרי ששני הצדדים חוזרים להיות שווים, ומתחייבים לא להשתמש בעתיד באירוע בכדי לפגוע בצד השני. בראש ובראשונה, זו התחייבות של האדם כלפיי עצמו, להפסיק להתעסק בנושא ולהמשיך קדימה.
אין זה פשוט לסלוח. לפי אנרייט עבודת הסליחה מצריכה גיוס של משאבים נפשיים רבים - בראש ובראשונה סבלנות והתמדה. עשויים לעבור חודשים ולעיתים אף שנים, עד שבאמת נוכל להשתחרר מהכאב והכעס, שבמקרים מסוימים נובעים מפגיעה מאוד עמוקה. חשוב לזכור כי למרות שמדובר בתהליך לא פשוט, בטווח הרחוק הוא נועד להקל עלינו ולשפר את איכות חיינו באופן ניכר.
How to Forgive, and Why You Should, Angela Haupt, US News, August 29, 2012.
