צוות בטיפולנט
המונח החזקה זכה לפיתוחים ושינויים רבים לאורך השנים: מהיותו ממוקד בסיטואציה האדיפלית להיותו ממוקד בחווית האם-תינוק, מהתמקדות בקונפליקט להתמקדות בחסך, מתיאוריה דחפית לתיאוריית יחסי אובייקט ומפסיכולוגיית האגו לפסיכולוגיית העצמי. פיתוחים אלו נבעו מהצורך לתאר את הסיטואציה האנליטית מנקודת מבט בה המטפל, בהעברה, מעורר סיטואציה מוקדמת אשר מצריכה תגובה שונה מפירוש, עימות או הבהרה. באופן ספציפי, במסגרת החזקה המטפל מייצר תגובה המשחזרת את הגישה האימהית המלווה באמפתיה, הזדהות והבנה ללא מילים. בכך, החזקה מאפשרת למטופל גדילה והתפתחות נפשית.
המונח החזקה נבע מעבודתו של וויניקוט אשר הדגיש את פונקציית ההחזקה ביחסי האם-ילד. מקור המילה החזקה הוא בתגובתה של האם הנורמלית לתינוקה- החזקתו בזרועותיה אשר מקנה חום וביטחון פיסיים ונפשיים. האם והתינוק מתמזגים ליחידה אחת כך שהתינוק שואל את כוחה ושלוותה של האם, והאם קולטת את צרכי התינוק ומגיבה אליהם. לאורך הזמן, האם והתינוק עוברים מסיפוק צרכים מוחלט והגנה, אל תסכול מותאם התפתחותית אשר מאפשר לילד להיחשף לעולם, לפתח יכולת לעבד גירויים פנימיים וחיצוניים ולהגיב אליהם בהתאם. כך, במסגרת מה שוויניקוט מכנה סביבה מחזיקה, ילד הופך לעצמאי יותר ויותר.
וויניקוט השתמש במונח החזקה גם בהתייחס לקשר המטפל-מטופל: למעשה, הרעיון המקורי של החזקה התעורר מתוך חוויות העברה באנליזות, ולא מתוך תצפית ומחקר באימהות וילדיהן. אלו נערכו בשלב מאוחר יותר, על ידי מאהלר ועמיתיה אשר התבוננו בהתנהגויות החזקה של אימהות ובתגובות התינוקות אליהן. תצפיות אלו הביאו לתיאוריית הספרציה-אינדיבידואציה.
Vitger מדגים באמצעות דוגמה קלינית מצב של כשל בפונקציית ההחזקה.
המטופלת, גננת בת 32 בעלת מאפיינים של אישיות גבולית ומבנה של עצמי כוזב, הצליחה לשמור על תפקוד סביר על פני השטח בעוד שהיא מסתירה חוויה פנימית של כאוס הנמצא על סף פיצוץ. הטיפול התחיל כטיפול קשה ו-Vitger צפה שכל כשל אמפתי או אי הבנה יובילו לתגובות חריפות, וכי היעדרויות וחופשות יחוו כטראומטיות במיוחד. הוא זיהה את חשיבות ההחזקה עבור המטופלת והתמקד פעמים רבות בהתייחסויות אמפתיות לחוויותיה הרגשיות, מתוך הבנה כי גדילת הנפשית תלויה ביכולתה להרגיש כי המטפל נמצא איתה.
כבר בפגישה הראשונה המטופלת תיארה את תחושותיה הקשות ודימויה העצמי הנמוך, תחושות סומטיות מעורפלות ותחושת לחץ פנימי המעוררת רצון לצרוח. היא הרבתה לשקוע בפנטזית וחששה מפני שיגעון ומהאפשרות שתתאבד. Vitger הבין תחושות אלו כפחד מאי אינטגרציה וחש את הלחץ הרב שהטיפול מייצר. בסיום הפגישה, באופן חריג הוא מצא את עצמו מלווה את המטופלת ומנחה אותה כיצד לצאת מהחדר- באיזה מסדרון לפנות ואילו דלתות לפתוח. ההסבר הגביר את הבלבול אשר הגביר את הצורך בהסברים, ו-Vitger חש כי הלחץ להחזקה מיטבית שחווה במפגש עם המטופלת בא לידי ביטוי בתקשורת החרדה והמבולבלת שיצר איתה: הוא התנהג אליה כאילו באמת היתה ילדה קטנה ומבולבלת ובכך פונקציית ההחזקה שלו כשלה.
כמובן, הכשל נתן את אותותיו ובפגישה שלאחר מכן המטופלת כלל לא הצליחה לדבר, אלא לחשה בקושי. היא סיפרה כי הפנטזיות בהן היא שקועה צורכות את כל האנרגיה שלה וביעה פחד מכך שיפגעו ביכולתה לשמור על הפסאדה המתפקדת. כמו כן, היא אמרה שקשה לה כאשר אנשים אחרים אינם בטוחים ובכך אפשרה ל-Vitger להתייחס לסיטואציית הדלת ולהציע כי אולי היא חשה שגרמה לו הרגיש חוסר ביטחון, דבר שהפחיד אותה מאוד. בפגישה מאוחרת יותר היא הציגה חומרים נוספים המדגישים עד כמה טראומטית עבורה היתה סיטואציית הדלת, כאשר תיארה את תחושותיה הקשות כאשר זיהתה חוסר ביטחון אצל הוריה. למשל, כאשר אביה שהיה מנהל מסעדה חשף את הקושי שלו להתעמת עם אחד המלצרים. בכך, המטופלת תיארה למעשה את הצורך שלה בדמות הורית עם יכולת החזקה חזקה, ובמטפל עם יכולת החזקה טובה דיה. בהתאם, ניתן לראות כיצדחווית המטפל שלה כלא בטוח בעצמו ערערה אותה.
דוגמה זו עוסקת במטופלת עם מה שמכונה אגו חלש. בדומה לילד צעיר השואב את כוחותיו מההורה, מטופלים עם אגו חלש נשענים על כוחות המטפל באמצעות פונקציית ההחזקה שלו. תהליך זה מתאפשר כאשר המטפל מסוגל להזדהות עם המטופל ולהתאים עצמו לצרכיו הטיפוליים המובעים באופן מילולי או בלתי מילולי.
מטופלים בעלי אגו חלש רגישים מאוד להיעדרה של הפונקציה המחזיקה ובמקומות האלו על המטפל לא רק לשפר את יכולת ההחזקה שלו, אלא גם להתייחס לכישלון שלו בהחזקה ולאופן בו השפיע על המטופל. הכרה והתבוננות בכישלונות ובהשפעותיהם יכולה להיות נקודת המוצא לעבודת התיקון של האזורים שנפגעו על ידי היעדר החזקה בשלבי החיים המוקדמים.
כמובן, פונקציית ההחזקה חשובה ביותר גם למטופלים בעלי מבנה אישיות נוירוטי ובפרט באזורי הטיפול רגרסיביים יותר. במקומות אלו, עמדה של החזקה חשובה ומסייעת הרבה יותר מעמדה פרשנית.
לדוגמה, Vitger מתאר מטופלת אשר נהגה להשתמש בפגישות הטיפול באופן מאומץ כדי להיאבק בפוביות וקשיים נוספים איתם התמודדה. לאחר שנים של טיפול, היא אמרה בתחילת אחת הפגישות כי היא מרגישה שברצונה להיות עצלה והיתה שקט במשך כחצי שעה, מלבד הערות ספורות. Vitger שתק איתה אך לאחר חצי שעה, כאשר חזרה לדפוס הרגיש של ביקורת עצמית, הציע כי לראשונה בפגישותיהם, היא ניסתה למחות ולשחרר עצמה ממה שחוותה כציפיות שלו ממנה לתפקד. בתגובה, המטפלת חזרה לתאר את רצונה להיות עצלה בפגישה ואכן חזרה לשתוק. Vitger מציע כי ההחזקה והפירוש אפשרו לה להרגיש כי הוא מקבל את רצונה למחות ו"להתעצל". בפגישה שלמחרת, המטופלת סיפרה של"עצלנות" שלה בפגישה היה אפקט נהדר ותיארה כיצד לראשונה בחייה הרגישה בנוח לדבר בפני קהל. Vitger מציע כי תגובה זו מחדדת את הקשר שבין חווית ההחזקה לבין ביסוס דימוי עצמי בטוח וחיובי יותר.
דוגמה נוספת ש-Vitger מציג היא של מטופלת בשנות ה-40 לחייה, אשת אקדמיה אינטלגינטית אשר פנתה לטיפול על רקע דיכאון וחשש שתתמכר לאלכוהול. הטיפול נמשך מספר שנים, ובמהלכו התעורר ה בתקופה מסוימת העברה אירוטית אשר המטפל חווה כנוחה יחסית לניהול והתמודדות. באחת הפגישות שלאחר עיבוד ההעברה האירוטית המטופלת היתה שקטה, אך המטפל חווה את המפגש כאינטנסיבי ביותר וכקשור באבל של המטופלת על היעדר אהבה מספקת של אביה. הוא חש כי חשוב לא לפרש את השתיקה כהתנגדות אלא לתקשר למטופלת, דרך פונקציית ההחזקה, שמותר להתאבל והוא פשוט כאן עבורה. ביום שלאחר מכן, המטופלת אמרה שהרגישה טובה מאוד אחרי הפגישה, וסיפרה על תחושת רגיעה ושמחה. היא חשה נינוחה סביב האפשרות "פשוט להיות ביחד" בחמימות שקטה והרגישה חיבה רבה למטפל.
דוגמה זאת מחברת אותנו לרעיון היכולת להיות לבד של וויניקוט כסימן לבשלות נפשית. ווינקוט מדבר על היכולת של האדם להיות עם עצמו בנוכחות האחר, ו-Vitger מציע כי לחוויה של החזקה יש השפעה רבה על יכולת זו. כדי שהילד או המטופל יוכלו להיות לבד, הם זקוקים לנוכחות של אובייקט טוב במציאות הפנימית, אשר נוצרת דרך הפנמת האם או המטפל. בהתאם, וויניקוט ראה בשתיקות מסוימות בטיפול כבעלות ערך רב ביותר עבור חלק מהמטופלים. במקומות אלו, יכולתו של המטפל לא לפרש אלא לאפשר למטופל את החוויה היא יכולת חיונית ביותר.
שתיקת המטופל יכולה להיות דרכו להעביר את מה שאינו יכול להיאמר במילים, ושתיקת המטפל יכולה להיות דרך לקבל את מה שאי אפשר לבטא במילים.
לדוגמה, Vitger מתאר מטופלת שאמרה בתחילת הפגישה כי היא חשה חרדה ולאחר מכן שתקה במשך כעשרים דקות. Vitger שתק איתה עד שחש כי החרדה הופכת טראומטית, ואז הפר את השתיקה והתייחס לחרדה הלא מדוברת. המטופלת ענתה כי היא חשה שלא ניתן להביע את חרדתה במילים. Vitger הציע כי השתיקה היא דרכה לספר זאת והיא הסכימה וציינ שזוהי הרגשה טובה לחוש כי ניתן להבין את ביטוייה הלא מילוליים. בכך, המטופלת תיארה באופן מדויק את פונקציית ההחזקה: היכולת לקחת פנימה מה שלא היא ולא המטפל יכלו לבטא במילים, כך שהשתיקה המחזיקה תפסה את הבלתי ניתן לביטוי. בהמשך הפגישה, המטופלת הצליחה לספר יותר על חווית החרדה, ויכולת זו ממחישה את האופן בו החזקה מאפשרת למטופל להשיג בהדרגה מבנה, זיכרון ומילים לחוויות שהיו תחילה בלתי ניתנות לתיאור במילים.
On holding. Vitger, John. The Scandinavian Psychoanalytic Review, Vol 7(2), 1984, 210-219.
