חיפוש

התמודדות עם היבטים מיניים במהלך הטיפול הזוגי

פורסם על ידי גילה ברונר, MPH MSW

פעילות מינית היא פעילות רב-מערכתית המערבת היבטים גופניים (מערכת הדם, העצבים, השרירים, הורמונים), היבטים נפשיים-חברתיים (חינוך, חוויות בילדות ובהתבגרות, תרבות, דת, מצב נפשי, מערכת זוגית), ומושפעת מהמצב הבריאותי הפיזי והנפשי (מחלות, ניתוחים, תרופות וטיפולים רפואיים). כניסת התרופות לטיפול בבעיות זקפה (הויאגרה הושקה ב-1998) יצרו מהפכה וקידמו באופן משמעותי את המחקר בתחום התפקוד וההתנהגות המינית של הגבר ושל האישה. הפתיחות המינית עלתה, ואיתה - ההבנה לתרומה של חיי המין למערכת היחסים ולאיכות החיים באופן כללי. הבנה זו קידמה את ההכשרה המקצועית והתפתחו התמחויות חדשות בטיפול המיני וברפואת המין.


שכיחות הבעיות בתפקוד המיני

בספרות המקצועית התפרסמו מחקרים על שיעור הקשיים בתפקוד המיני. Laumann וחבריו (1999) מצאו שכיחות של בעיות בתפקוד מיני בקרב 43% נשים (מתוך 1749) ו-31% גברים (מתוך 1410) בגיל 40-80. Shifren וחבריו (2008) בדקו עמדות והתנהגות מינית בקרב 13,882 נשים בגיל 40-80 ומצאו שהבעיות השכיחות ביותר הן חשק מיני נמוך (38.7%), ירידה בעוררות (26.1%) וקושי להגיע לאורגזמה (20.5%). בעיות בזקפה נמצאו אצל 52% מהגברים בגיל 40-70 (1994 Feldman et al). ושפיכה מהירה אצל 30% מהגברים בגיל 18-59 (Laumann et al 1999). על אף שתכיפות יחסי המין יורדת עם הגיל, במחקר שבדק 3005 גברים ונשים בגיל 57-85 נמצא שיותר ממחצית בני 65-74 וכרבע מבני 75-85 היו פעילים מינית (Lindau et al. 2007).


סיווג הבעיות בתפקוד המיני

נהוג להתייחס ל-4 קטגוריות של בעיות בתפקוד המיני (DSM-V): תשוקה, עוררות, אורגזמה וכאב.
בתחום התשוקה ניתן לאבחן הפרעת חשק נמוך או העדר חשק, היפרסקסואליות ואברסיה מינית. לעיתים קרובות הבעיה השכיחה שזוגות מתמודדים איתה היא פער בחשק (פער במינון, בעיתוי, בהעדפות).
בעיות בעוררות מתבטאות אצל הגבר בקשיי זקפה (חוסר יכולת לבקר בנרתיק, או זקפה שנחלשת תוך כדי יחסי המין). אצל האישה יתבטאו קשיים אלו בקשיי רטיבות בנרתיק וקושי להתרכז בחוויה המינית ולהתגרות. בעיות אורגזמה אצל הגבר קשורות באי-שליטה כך שהאורגזמה עשויה להתרחש מוקדם מדי (שפיכה מהירה) או מאוחר מדי (שפיכה/אורגזמה מעוכבת). אצל האישה מדובר בקושי ראשוני להגיע לאורגזמה (האישה מעולם לא הגיעה לאורגזמה) או בקושי משני (מצב חדש שלא היה בעבר).
בעיות כאב ביחסי מין מתייחסות לווגיניזמוס (חוסר יכולת של האישה לאפשר ביקור בנרתיקה), וולודיניה (כאב כרוני בפתח הנרתיק) או כאב שאינו קשור לבעיה בנרתיק אך מתרחש בזמן יחסי המין (למשל, אצל נשים הסובלות מבעיות בטניות). הגבר עלול לסבול כאב ביחסי מין בגלל דלקת, עקמת הפין או מצבים רפואיים אחרים.


החיבור המיני זוגי

כל מערכת זוגית נבנית בסגנון משלה, וכך גם המערכת האינטימית. חיי המין מהווים כוח בעל עוצמה המשפיע על הזוגיות. בעיות המועלות במהלך טיפול זוגי רלבנטיות לעיתים קרובות לתפקוד המיני. למשל, חרדה בשל בעיות עבודה, בריאות או קשיים בזוגיות עשויים להשפיע על התפקוד המיני (חשק, עוררות, אורגזמה, כאב או שביעות רצון). דוגמה אחרת היא מצב בו גבר המשתמש בתרופה נוגדת דיכאון חווה קושי להגיע לאורגזמה (שפיכה מעוכבת) וכתוצאה מכך נמנע מיחסי מין או מקרבה אינטימית. יתכן גם מצב הפוך, שבו חיי מין בעייתיים הם מקור לקונפליקטים זוגיים, למשל כאשר מתעוררות מריבות לגבי אופן ותכיפות יחסי המין. בכל המקרים הנ"ל, פתיחת הנושא המיני יכולה להוביל לפתרון ולהקלה.


האם מטפלים זוגיים יוזמים שיחה על היבטים מיניים עם המטופלים שלהם?

היינו מצפים שמטפלים יזמו שיחה על נושאים הקשורים בחיי המין, אולם מחקרים מדווחים שמעט מטפלים שואלים על איכות יחסי המין, על קשיים או על שביעות הרצון המינית. תופעה דומה נמצאה בקרב רופאים המטפלים במחלות שעלולה להיות להן השפעה על חיי המין. מחקרים אחרים מדווחים שהמטופלים מצפים שאנשי מקצוע ישאלו אותם על התפקוד המיני במהלך המפגשים שלהם איתם (Lindau 2007).

הסיבה העיקרית להימנעות מהתמודדות עם נושאים מיניים נובעת מהעדר הכשרה מקצועית מתאימה. חסר הכשרה יכול ליצור תחושה של חוסר ביטחון לגבי היכולת לעסוק בנושאים מיניים. תחושה זו מתחזקת לאור העובדה שקיים מסלול הכשרה בטיפול מיני כהתמחות מיוחדת לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. כותב על כך המטפל המשפחתי והמיני Barry McCarthy, במאמרו המצוין על שילוב הטיפול המיני בתוך הטיפול הזוגי (2008). לדבריו, הטיפול הזוגי והמיני צמחו בשנים האחרונות כשתי דיסציפלינות נפרדות עם טכניקות טיפול והכשרות מקצועיות שונות.

איך פותחים את הנושא המיני בטיפול הזוגי?

בפשטות, בדיוק כמו שמשוחחים על כל נושא רגיש אחר, תוך התייחסות לרגשות, לתחושות פיזיות, למחשבות, לפנטזיות ולדעות. תוכלו לגבש סגנון משלכם או להיעזר בהדרכה מקצועית. במאמר זה אציג לפניכם את המודל "קוים של פתיחות". המודל פותח לשימושם של רופאי משפחה לשיחה על בעיות בתפקוד המיני בין רופאים למטופלים שלהם אך בקלות יכול לשמש גם מטפלים זוגיים (Bronner Gila, 2009).

קוים של פתיחות- שלב ראשון: זהו השלב בו מזמינים את המטופל לשוחח על מין. ההזמנה יכולה להתרחש באופן גלוי או סמוי לפי בחירת המטפל. ההזמנה הגלויה כוללת שאלה ברורה וישירה לגבי שינויים שחלו ביחסים האינטימיים או בתפקוד המיני. ניתן להציג את השאלה באופן מרגיע, ע"י יצירת נורמליזציה של הבעיה. למשל, ניתן לומר: "מטופלים שמגיעים אלי עם בעיה זוגית כמו שלכם, מספרים לי על מתחים גם בתחום המיני. מה קורה אצלכם?", או "אנשים עם הפרעות קשב וריכוז כמו שאתה מציג, מספרים גם על קשיים בהתארגנות הקשורים ליחסים האינטימיים שלהם ואפילו על קשיים בתפקוד המיני. איך אתה מתארגן?" או "לאחרונה יותר ויותר מטופלים מספרים על בעיות בתפקוד המיני, והיום ניתן לטפל בנושא ויש אפילו מרפאות מיוחדות המיועדות לכך."

ההזמנה הסמויה, לעומת זאת, מאפשרת לרמוז למטופלים באופן עקיף, שמותר לשוחח על מין במסגרת הטיפול. ניתן לעשות זאת ע"י פיזור ספרי הדרכה, עלוני הסברה או ספרי טיפול עצמי שעוסקים במין בחדר ההמתנה או בחדר הטיפול. בניסוי שערכתי במסגרת סדנאות הכשרה לרופאי משפחה, הם דיווחו על עליה משמעותית במספר הפונים שיזמו שאלה על מיניותם, לאחר שהונח חומר הסברה מיני על השולחן שלהם.


איך ממשיכים בשיחה על מין ?

שלב שני של המודל "קוים של פתיחות" מתייחס למצב בו המטופל פותח ומשתף בבעיה מינית. המודל מציע שתי אפשרויות לפעולה: הקשבה והפנייה למומחה. ההקשבה וההתייחסות הרצינית לבעיה מהווה התערבות ראשונית משמעותיות עבור המטופל, מאחר ולאחר תקופה ארוכה בה התחבט בינו לבינו עם הבעיה הוא מקבל אישור לכך שהנושא חשוב וניתן לטפל בו באופן מקצועי. ההפניה כוללת מתן מידע על מרפאות סקסולוגיות או מטפלים מיניים. באתר של ארגון הסקסולוגים הישראלי - איט"ם - נמצאת רשימה מפורטת של המרפאות הסקסולוגיות והמטפלים המיניים המוכרים בישראל- www.itam.org.il

מטפלים שמרגישים בנוח להמשיך בשיחה המינית יכולים לעבור לשלב השלישי של "קוים של פתיחות". בשלב זה נעשית אבחנה והערכה תוך איסוף נתונים חשובים: עיתוי הבעיה המינית, ממתי החלה, איך? באופן פתאומי או הדרגתי? מה קרה באותה תקופה בתחומים אחרים של החיים? מה נעשה עד היום? למי פנו ואיזה טיפולים או תרופות קבלו? מהי תגובת בן/בת הזוג לבעיה? לטיפול בה? האם קיים שיתוף פעולה? האם קיימת פתיחות בין בני הזוג ויכולת לשוחח על הנושא? ולסיום מה הציפיות של המטופלים לגבי הטיפול בבעיה? בנקודה ניתן להחליט האם כדאי להפנות את המטופל למומחים בטיפול מיני, או להמשיך לטפל בה. גם בשלב זה ניתן לפנות לקבל הדרכה ממומחה בטיפול מיני.

אם תחליטו להמשיך, יש עוד מספר שאלות שתוכלו להיעזר בהם: עד כמה יחסי המין מהווים מקור של כוח במערכת היחסים? מקור לקשיים ? מקור לאכזבות? מתי פעילות מינית הייתה גורם חיובי בקשר? מתי זה נעשה בעייתי? שאלות אלה מזמינות את הזוג לספר את הסיפור המיני שלהם.


לסיכום

התחום המיני הוא תחום מרתק, רווי רגשות, טאבו ומיתוסים. שיחה על מין בחדר הטיפול מאפשרת חוויה מיוחדת למטפלים ולמטופלים. זהו מסע משותף ומרגש שבו נעשה חיבור בין רגשות, ציפיות, תקוות ואכזבות, אמונות ומחשבות.


גילה ברונר היא סקסולוגית מוסמכת ומדריכה בטיפול מיני. מנהלת את השרות הסקסולוגי, במרכז לרפואה מינית, המרכז הרפואי שיבא (קלאס קליניק), תל השומר. שימשה בתפקידי יו"ר ארגון הסקסולוגים הישראלי, וסגנית יו"ר האגודה הישראלית לתכנון המשפחה, חברה בועדות מדעיות בכנסים בינלאומיים לסקסולוגיה, מרצה בישראל ובעולם בתחום הטיפול והשיקום המיני.

ליצירת קשר: gilab@netvision.net או www.sheba.co.il/Clinics/Sexual_Medicine_Center


ביבליוגרפיה:

Bronner G. (2009) Practical Strategies for the Management of Sexual Problems in Parkinson's Disease. Parkinsonism Relat Dis 15 (suppl3): s96-s100.
Feldman HA, Goldstein L, Hatzichristou DG (1994). Impotence and its medical and psychosocial correlates: results of the Massachusetts Male Aging Study. J Urol, 151, 54-61
Laumann EO, Paik A, Rosen RC.(1999) Sexual dysfunction in the United States: prevalence and predictors. JAMA. 281(6):537-44.
Lindau ST, Schumm LP, Laumann EO, Levinson W, et al. (2007). A study of sexuality and health among older adults in the United States. N Engl J Med, 357(8), 762-74
McCarthy B (2008) Integrating Sex Therapy Interventions with Couple Therapy.J Contemp Psychother 38:139-49
Shifren JL, Monz BU, Russo PA, Segreti A, Johannes CB. (2008) Sexual problems and distress in United States women: prevalence and correlates. Obstet Gynecol. 112(5):970-8.