צוות בטיפולנט
מאמרם של פלדמן ומאייר משנת 2007 ביקש לבחון את שכיחותן של הפרעות אכילה בקרב הקהילה הגאה. על פי החוקרים, בין 1-3% מהנשים וכ-0.5% מהגברים סובלים מהפרעות אכילה, מלבד התקפי זלילה איתם מתמודדים כ-2% מהגברים. למרות שנשים הן מרבית הלוקות בהפרעות אכילה של בולימיה ושל אנורקסיה, 5-20% מבעלי הפרעות האכילה הם גברים, וישנם מחקרים המצביעים על כך שחלק ניכר מהם הם גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים.
אחד ההסברים לשכיחותן הגבוהה של הפרעות אכילה בקרב גברים גאים מבוסס על פרספקטיבה סוציו-תרבותית. פרספקטיבה זו מדגישה את השפעת המסרים והערכים הנוגעים לדימוי הגוף האידיאלי, שהוא בלתי מושג עבור רבים, דבר שמשפיע על הדימוי העצמי והגישה לאוכל ואכילה. במובן זה, גברים הומואים וביסקסואלים אשר מבקשים להיות מושא תשוקתם של גברים חשופים לאותם לחץ ודרישות המופנים כלפי נשים הטרוסקסואליות. כמו כן, הדגש על הופעה חיצונית בקהילה הגאה מהווה גורם לחץ נוסף המגביר את הסיכון להתפתחותן של הפרעות אכילה. לצד זאת, יש הטוענים כי השתתפות פעילה בחיי הקהילה מהווה גורם מגן מפני התפתחות הפרעות אכילה.
יישום הפרספקטיבה הסוציו-תרבותית לגבי נשים לסביות וביסקסואליות מעלה את ההשערה כי נשים אלו יהיו פחות פגיעות לפיתוח הפרעות אכילה, מאחר ויהיו פחות פגיעות ללחץ לאידיאל היופי הנשי שמציבים הערכים התרבותיים. בהתאם, מספר מחקרים הצביעו על כך שנשים לסביות וביסקסואליות סובלות פחות מחוסר שביעות רצון גופנית ביחס לנשים הטרוסקסואליות, וכי נשים בעלות רמות מעורבות חברתית גבוהה בקהילה הלסבית הן בעלות דימוי גוף חיובי יותר ביחס לאחרות. יחד עם זאת, מחקרים אחרים לא מצאו הבדלים בין האוכלוסיות בהיבטים אלו. בדומה, בעוד שבחלק מהמחקרים נמצא כי בקרב נשים לסביות וביסקסואליות יש פחות סימפטומים של הפרעות אכילה נשים הטרוסקסואליות, מחקרים אחרים לא זיהו מגמה זו.
עקב הבעיות המתודולוגיות שאפיינו רבים מהמחקרים בתחום, ביקשו פלדמן ומאייר לערוך במחקר זה השוואה בין שכיחות הפרעות האכילה בקרב הומואים, לסביות וביסקסואלים, לבין שכיחות זו בקרב הטרוסקסואלים. במחקר השתתפו נבדקים הטרוסקסואלים לבנים ונבדקים לבנים, שחורים ולטיניים מהקהילה הגאה, על פי הקריטריונים של ה-DSM להפרעות אכילה.
תוצאות המחקר הצביעו על כך שהפרעות אכילה היו שכיחות בצורה משמעותית בקרב גברים הומואים וביסקסואלים ביחס לגברים הטרוסקסואלים, וכי שכיחות זו היתה גבוה במיוחד אצל גברים גאים שלקחו חלק בקבוצות חברתיות הומוסקסואליות. לא נמצא הבדל בשכיחותן של הפרעות אכילה בקרב נשים לסביות וביסקסואליות ביחס לנשים הטרוסקסואליות. כמו כן, לא נמצא הבדל בשכיחות הפרעות האכילה בין קבוצות האוכלוסייה השונות (לבנים, שחורים ולטיניים).
מחקרם של Feldman& Meyer הוא מחקר כמותני אשר מתמקד בבחינת שכיחות הפרעות האכילה באוכלוסייה של הומואים, לסביות וביסקסואלים, ביחס להטרוסקסואלים. החוקרים מציעים להבין את תוצאות המחקר מפרספקטיבה סוציו תרבותית אשר מתמקדת בהשפעות האג'נדות התרבותיות על דימוי הגוף, אך פרספקטיבה זו אינה מציעה התבוננות מקיפה ומעמיקה בגורמים לשכיחות הגבוהה של הפרעות האכילה בקרב האוכלוסייה ההומוסקסואלית. כדי לרדת לעומקה של התופעה יש להתייחס לגורמים אינטרה ואינטר פסיכיים נוספים העשויים להציע הסבר להתפתחותן של הפרעות אכילה. בין גורמים אלו, ניתן להתייחס לשנאה העצמית וההומופוביה המופנמת המאפיינות רבים מחברי הקהילה; להתמודדות החברתית הקשה ולהתנכלות הסביבתית אליה חשופים חלק מחברי הקהילה; להשתתפות בפעילות מינית לא מותאמת, לעיתים עד כדי פגיעה מינית, אליה נקלעים חברי קהילה צעירים; למערכות יחסים קשות ומורכבות עם בני משפחה על רקע אי קבלה של הנטייה המינית; ליחסי האובייקט הלקויים אשר נבנים לעיתים על רקע שנים של הסתרת הנטייה המינית, ועוד.
Eating disorders in diverse lesbian, gay, and bisexual populations. Feldman, Matthew B.; Meyer, Ilan H. International Journal of Eating Disorders, Vol 40(3), Apr 2007, 218-226.
