חיפוש

הלב עודנו צייד בודד – לפי קוהוט

פורסם על ידי רות נצר

בימים אלה אני שבה אל הספר 'צייד בודד הוא הלב' של קארסון מק-קארלס (תרגום יעל מדיני, 1992) שיצא לאור ב-1940 תורגם לעברית לפני כעשרים שנה, תורגם שנית ב-2009 על ידי אברהם יבין, והוא מקבל עתה משמעות נוספת ומחודשת. זהו ספר מכמיר לב על חמש דמויות בעיירה נידחת, במציאות של עוני ואי צדק בחברה הקפיטליסטית המנצלת את העניים החלשים והמיעוטים באמריקה, של המחצית הראשונה של המאה העשרים, כלואות בערגתן למשהו גדול מהן, למימוש אידיאה עליונה, ערכית, רוחנית-חברתית, למען גאולת החברה והנפש, והן גם כלואות בערגתן לזולת אמיתי. הספר הוא על הטרגיות של העדר המימוש האמיתי של שתי משאלות קיומיות אלה, והמימוש החלקי בלבד שמתקיים לפרקים בלבד.

בערגתם לזולת אמיתי הדמויות מבקשות זולת מקשיב באמת, שניתן לספר לו הכול, שיודע להקשיב במלואו, שמפנה עצמו לגמרי למען הזולת ושניתן לשים בו את מבטחם. מר סינגר הוא הזולת מקשיב של כולם. הוא חרש אילם, שמקשיב לדברים ואינו מבין דבר. אולם הוא קשוב סבלני, ומכיל-מקבל אותם כפי שהם. הוא אדם הגון וישר. היה לו חבר אילם יווני איתו נהג לדבר בידיו. אולם כשחברו חלה נפשית ואושפז לתמיד, נהג לשוחח איתו בלבו ובמכתבים ובביקורים מעטים. זמנו התפנה ובבדידותו הסבלנית הוא נהיה כתובת לאנשים אחרים מהעיירה.

ארבעת אנשי העירה שפונים אליו הם אנשים בודדים מאד. אין להם זולת כלשהו לקשר אנושי אמיתי ואולי אף אינם מסוגלים לקשר של קירבה הדדית. לכן הם פונים אל סינגר החרש-אילם. בנוסף לכך, הם מכירים בצורך בעל ערך גבוה, אל אישי, משמעותי, שחייהם יוקדשו לו. קופלנד הרופא הכושי, שאשתו וילדיו עזבו אותו, שכל חייו מוקדשים לעזרה לכושים החולים ולרעיון הצדק והגאולה של הכושים; ג'ק, הלבן האימפולסיבי, השיכור, שחוזה גאולה סוציאלית לכל עניי הארץ; מיק נערה המתבגרת, שחזונה הוא התמסרות למוסיקה; ביל בראנון, בעל המסעדה, אלמן בודד אוהב אדם, ומסייע לנזקקים.

למעשה קשר החברות בין סינגר לחברו האלם הוא א-סימטרי. חברו של סינגר לא התייחס אליו וסינגר הוא זה שדיבר והביא לו מתנות. החבר היה עבורו זולתעצמי נעדר-נוכח, כפי שסניגר היה זולתעצמי נעדר-נוכח לאחרים.

הזולתעצמי (לפי קוהוט) הוא אדם שהקשר איתו הוא בעל משמעות קיומית עבורנו, כעונה על צרכי העצמי העמוק בתוכנו. בראשית החיים זו האם. בהמשך יהיה זה חבר אינטימי, בן-בת זוג, או המטפל.

רענן קולקה כותב בהקדמה לספרו של קוהוט[1] "כיצד מרפאת האנליזה": "מהו אותו זולת שמושקעת בו עתה אנרגיה של העצמי? זולת זה איננו עוד דמות נפרדת, זולת לעצמו, אלא מעין נציגות חיצונית של האדם שהשקיע בו את האנרגיה הנרקיסיסטית שלו. לזולת יחודי זה קרא קוהוט זולתעצמי, זולת שאיננו עוד ישות כשלעצמה ולעצמה, אלא מי שהיווה כעצמיות זולתו."

היסוד הטרגי בהקשבה בספר של מק-קארלס הוא בכך שההקשבה היא פיקציה, והפונים אל המקשיב מעניקים לו את הדימויים הפנימיים שלהם של השומע המיטיב, המכיל. משליכים עליו תכונות-על, כמו אל כמעט, לגעת בשוליו, ככומר וידווי וכמטפל מקשיב. אף שהמטפורות האלה של אל, כומר ומטפל כלל לא קיימות בעולמן של דמויות הספר, הכורח האנושי בדמות זולת משמעותי קיימת.

הספר מוליך אל מות היווני, ידידו של סינגר, שהיה העוגן האנושי החברתי היחיד שלו עם העולם, וסינגר מתאבד.

מותו של סינגר מדרדר את אוהביו וחסידיו שזקוקים לו, ונותרים בבדידות תהומית: קופלנד מידרדר אל מחלת השחפת, ג'ק מסתכסך ובורח מהעיר, מיק בדחף פתאומי מוותרת על לימודיה ועל המוסיקה ועובדת בחנות למען פרנסת המשפחה. ביל נותר לבדו. הספור נגמר אפוא בכל רע.

הסיפור מבטא בסמוי את חשיבותם של שני הדברים שהפסיכואנליטיקן קוהוט מצביע עליהם: חשיבות קיומו של זולת-עצמי, וחשיבות של ערכים אל-אישיים קיומיים של העצמי, מעבר לנרקיסיות האישית הראשונית.

בספר שלפנינו, בהעדרו, או במותו של האדם בעל המשמעות הקיומית קורסת כל המערכת.

מעניין עד כמה צפות עכשיו מסביבי המטפורות הטיפוליות בספרות שאני קוראת עכשיו. הנה בספרו של תומאס ברנהרד, 'מייסטרים גדולים' (בבל) הוא כותב שכל אדם זקוק למאזינים ושופר. כלומר, כל אדם זקוק שיאזינו לו ושישמעו אותו, ושיוכל להשמיע עצמו כשופר. במחזה 'שש נפשות מחפשות מחבר' של פירנדלו, באה משפחה אל במת התאטרון כדי לבקש שמחזאי יכתוב את הספור שלהם ויציג אותו. האם לא זה מה שהמטפל-מטופל רוצים - לכתוב מחדש את הנרטיב הסיפורי של עלילת החיים? יתירה מזו, גם בהם קיימת הכמיהה של דמויות המחזה של פירנדלו - שהטפול יכתוב סיום אחר שלא רק יהווה תיקון אלא אף ימנע את הסיום המר שהתרחש בחיים עצמם.

בימים שכתבתי רשימה זו, התפרסם מאמר מערכת בעתון הארץ, שבו מתוארים הזרמים הדתיים של ברסלב ושל לייטמן הקבלי, כזרמים שמיועדים ליצור קשר אינטימי עם האל. והרי האל הוא המאזין האולטימטיבי לקול השופר בתפילה. האל הוא המאזין האולטימטיבי של זולת-עצמי. האל בתוכנו שעליו נאמר בתפילה - "מאזין ומקשיב, מבין ומביט".


על המטפלת - רות נצר

היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית יונגיאנית.
עוסקת בפסיכותרפיה, הוראה וסדנאות טארוט.

09-7429852, netzerr@bezeqint.net