חיפוש

בין חברות לטיפול - מעשה הליווי הטיפולי במרחבי החיים

פורסם על ידי תומר עזר ועמית וולק

אלכס (כל שמות המטופלים בדויים וכל הפרטים אודותיהם טושטשו) ואני (תומר) הולכים בשדות של עמק יזרעאל בין הערביים. אלכס אוחז במקל הטיולים שלו, מדבר ומספר לי חוויות. הוא נראה חופשי וסקרן, הוא אוהב לדבר ומבקש-דורש שנחפש דרכים חדשות שעדיין לא עברנו בהן ואותן הוא רוצה לחקור. מעת לעת, הוא מספר לי באריכות על צמח כזה או אחר שאנו פוגשים בדרך, שמח וטוב לב, ללא ספק מרוצה להפגין את הידע הבוטני שלו. אני נזכר שרק לפני שנה, כשהתחלנו להיפגש, אלכס היה חרד באופן קיצוני מללכת בכל שביל שהוא אינו מכיר בקיבוץ שבו הוא גר. אלכס בן 20, מאובחן על הרצף האוטיסטי עם הפרעות חשיבה קשות ביותר, חרדות ראשוניות וטקסים אובססיביים שמלווים אותו לאורך שגרת יומו (לדוגמא ירידה במדרגות היתה כרוכה בעליה וירידה של שמונה פעמים ומספר לא מועט של דפיקות רגליים על הקרקע).

אני ואלכס נפגשים מזה חמש שנים, בתדירות של פעמיים בשבוע וההורים נמצאים בהדרכה עם עמית.

***

נריה ואני יושבים במסעדת המבורגרים הומה ותוססת, אנשים נכנסים ויוצאים. ישנה התרחשות ושנינו מהווים חלק בלתי נפרד ממנה. נריה נוגס בהנאה רבה בהמבורגר העבה והבשרני ואני מביט בו, משתאה, עם חצי חיוך על פניי. בין לבין אנחנו צוחקים ומשתטים, ואני תוהה לעצמי כמה קסום לראות את החלק הזה של נריה מקבל מקום בצורה כל כך ישירה וטבעית. לכאורה, זוהי סיטואציה טבעית ובריאה בין שני אנשים צעירים נורמטיביים. נריה בן 21, בעל רגישות חושית גבוהה ביותר, סובל מחרדות ודיכאון, בודד חברתית מילדותו, עבר אשפוז פסיכיאטרי לפני מספר שנים ושגרת יומו היא תנועה בין המחשב לבין שינה מרובה. לנריה שתי אחיות גדולות ממנו, נורמטיביות וכבר אינן גרות בבית. ישנו קושי רב בין נריה להוריו לקיים תקשורת קרובה והוא מסתגר בחדרו רוב היום (אפילו את הארוחות, לרוב, אוכל לבד בחדרו).

אני ונריה נפגשים מזה כשלוש שנים בתדירות של אחת לשבוע וההורים נמצאים בהדרכה של עמית.


***

תקציר

אנו מאמינים שעבור רבים, ההתערבות הטיפולית המתאימה הינה במרחב החיים הטבעי. לפיכך, בהתאם לצורך, גבשנו סוג של טיפול ייחודי שאנחנו קוראים לו "ליווי טיפולי במרחבי החיים". מדובר בליווי של ילד, מתבגר או מבוגר, על ידי מלווה מקצועי, בעל רקע טיפולי ולעיתים גם חינוכי. המלווה מקיים את הפגישות עם המטופל בסביבתו הטבעית: בבית, בשכונה, במקומות בילוי, בטבע, במקום העבודה, במגרש הספורט וכדומה. המפגש עם המטופל הוא ב"גובה העיניים", כך שהמלווה יכול לשתף את המטופל בניסיון חייו, והוא יכול לבצע איתו פעילויות משותפות כמו קניות, ארוחה, טיולים, נסיעות וכן הלאה. הליווי הטיפולי יכול להוות חלופה לטיפול פרטני, כאשר הוא מהווה חלק ממערך טיפולי כולל, כמו במקרים בהם מתקיימת הדרכת הורים קבועה על ידי מטפל מוסמך ו/או טיפול משפחתי. במהלך המאמר נציג את עבודת המלווה הטיפולי במרחבי החיים כטיפול שמשלב בתוכו מרכיבים של טיפול פסיכולוגי ומרכיבים כמו חברות והתאמה של הסטינג שהם ייחודיים לליווי הטיפולי.

מרכיבים משותפים לטיפול פסיכולוגי וליווי טיפולי

א. סטינג
בדומה לטיפול פסיכולוגי, ההגדרה וההחזקה של סטינג טיפולי ברור וגלוי, (התייחסות למשך זמן הפגישות, קביעות של ימים ושעות, תשלום וכן הלאה), הן הבסיס שמאפשר את העבודה הטיפולית - התייחסות למטופל וצרכיו.

נזכיר שישה פרמטרים חשובים המשותפים לליווי הטיפולי ולטיפול פסיכולוגי:

  1. זמן פגישה: מצאנו שמשך מינימאלי של שעה וחצי הוא הזמן המתאים לפגישת ליווי טיפולי. שעה וחצי מאפשרת שהות למפגש הבין-אישי האינטימי שבין המלווה למטופל וגם ל"יציאה" לעולם ו/או עשייה משותפת במציאות.
  2. תדירות: מניסיוננו למדנו שבתחילת קשר עדיפה תדירות מפגשים של פעמיים בשבוע, בימים קבועים ובשעות קבועות.
  3. תשלום: התשלום קבוע ועל פי חוקיות ידועה מראש (על פי רוב אחת לשבוע או אחת לחודש).
  4. משך התהליך: גם כאן, בדומה לטיפול פסיכולוגי בגישה דינאמית, חלק גדול מהשינוי כרוך בעבודה לאורך זמן. אנו מצאנו שתהליך של ליווי טיפולי משמעותי מתמשך לזמן של בין שנה לארבע שנים.
  5. הדרכה: על מנת לעבד תהליכי העברה והעברה נגדית, קריטי שהמלווה הטיפולי יהיה בהדרכה קבועה.
  6. הדרכת הורים: בנוסף לחשיבות של הדרכת הורים, במקרה של עבודה טיפולית עם ילד, בליווי טיפולי במרחבי החיים, ישנם לפחות שלושה מאפיינים שהופכים את הדרכת ההורים לקריטית: טשטוש הגבול שבין חברות לטיפול, הכניסה של הטיפול לבית המשפחה וחוסר המוכרות החברתית והתרבותית לסוג זה של טיפול.

ב. אי סימטריה בין המטפל למטופל
למרות שבליווי הטיפולי ישנו יותר מקום לניסיון חייו ועולמו המציאותי של המלווה (ראו בפרק "מאפיינים יחודיים לליווי הטיפולי"), עדיין חשוב לציין שהמטופל וצרכיו הם במרכז הבמה, והמטפל רותם את עצמו לשם כך.

ג. אובייקט התפתחותי ואובייקט טרנספריאלי
בדומה למטפל בקליניקה, גם המלווה הטיפולי מהווה הן אובייקט טרנספריאלי והן אובייקט התפתחותי.
במאמר של נעמה גרינולד "חשיבה טיפולית במסגרת חינוכית: מתח והשלמה ברמה קלינית וארגונית" (2012) היא מסבירה כיצד מטפלים ומחנכים מהווים אובייקטים טרנספריאלים והתפתחותיים עבור ילדים. המטפל כאובייקט טרנספרניאלי, מעמיד את עצמו כמושא להשלכות המטופל, ופעולתו העיקרית הינה לחשוף ולפרש את הרבדים הלא מודעים שבתכניו או בדפוסי הקשרים החזרתיים שהמטופל יוצר. כך, לדוגמא, אורון, נער שנוטה לקיים בריתות עם אמו באופן מניפולטיבי מול האב, ניסה לייצר ברית סודית שוב ושוב גם עם תומר מול אביו. ההבנה שישנו כאן שחזור של קשר עם האם, אפשרה, בשלב מאוחר יותר (כשהקשר הפך מבוסס יותר) לנושא זה לעלות בשיחה פתוחה בין תומר לנער. בשיחה, העלה אורון את תחושת ההתבטלות שלו מול אביו ופחדו ממנו. את זה יכלו יחדיו תומר והנער לחבר לרצון של אורון ליצור ברית עם אמו - כדי שלא יעמוד לבדו מול אביו וירגיש מוגן יותר. זוהי דוגמא לעבודה טיפולית של המלווה מתוך העמדה הטרנספריאלית.

לעיתים, בתחילת קשר או במפגש עם מטופלים במצבי דיס-אינטגרציה, חשוב דווקא המלווה הטיפולי כאובייקט התפתחותי. המלווה כ'אובייקט התפתחותי', משמש כדמות המספקת הכרה אמפטית, המשלימה צרכים התפתחותיים שתוסכלו או נעצרו. על פי אנה פרויד (1965), בטיפול בילדים, המטרה הטיפולית המרכזית היא הרחבת אזורי המודעות והגדלת שליטת האגו. טענתה היא, כי על מנת להגיע לכך, יש צורך לנקוט בהתערבויות אשר אינן בהכרח פרשניות, אלא התערבויות שהיא כינתה 'בונות אגו' (ego building" approach") והן כוללות למשל: אישורים, המללה של רגשות והבהרות בנוגע לסכנות חיצוניות ופנימיות, הכוונה לשלוט על משאלות ודחפים במקום לפעול על פיהם, הדרכה לתקשר עם אחרים ולראות אותם כבעלי מחשבות ורגשות מובחנים.

כאובייקט התפתחותי, למלווה הטיפולי ישנו מרחב התערבויות רחב יותר מ"מטפל בקליניקה". דוגמא טובה לכך, הוא המפגש עם אלכס. אלכס. שכמעט ולא יצא מביתו, לא הגיב בשלב זה של התפתחותו לקשר אנליטי-פרשני, אלא היה זקוק להצעה הקונקרטית של תומר: "בוא אלכס, נצא מהבית ביחד".

מרכיבים ייחודיים לליווי הטיפולי

א. מרכיבים של חברות בליווי הטיפולי

"אל תלך לפניי, כי אולי לא אצעד אחריך.
אל תלך מאחוריי, כי אולי לא אדע להוביל.
לך פשוט לצידי והיה ידידי" (אלבר קאמי)

"יש 3 סוגי חברים בעולם- חבר רגיל רואה אותך כפי שאתה,
חבר קרוב יותר רואה את מה שאתה יכול להיות,
אבל בנוכחות החבר הקרוב ביותר אתה כבר שם" (מצוטט מספרו של הרב מרדכי גפני- "ודאי")

במהלך שנות עבודתנו, פגשנו ואנחנו פוגשים ילדים, נערים ומבוגרים צעירים, שמביאים עימם קשת מגוונת ביותר של קשיים: רגשיים, התנהגותיים, חשיבתיים וכדומה. גם אם הנושא החברתי לא היה מקור הקושי, לרוב, הקשיים קיבלו ביטוי משמעותי בתחום הזה - חלק גדול מהמטופלים היו מבודדים חברתית ואם לא, אז פיתחו קושי ביצירת קשר, בהחזקתו או בכלל, בהפיכתו לכזה שמיטיב עימם. בעצם המפגש עם המטופלים הללו במרחב חייהם, היה משהו, לתחושתנו, שיצר מפגש בלתי אמצעי עם הכמיהה העמוקה לקשר משמעותי ולחברות בפרט. היום, במיוחד בעקבות "תרבות המסכים" (Screen Agers) הופכים הילדים (גם "הנורמטיביים" מביניהם) לספונים הרבה יותר בחדרם הפרטי ובעולמם הפרטי וכך גם פסיביים הרבה יותר. ההורים, לעיתים, חסרי אונים ביכולתם להתמודד עם המציאות החדשה הזו, שבה ילדיהם פחות מבקשים קשר או מתקשים ביצירתו והופכים פחות ופחות נגישים. ההורים מנסים לייצר לילדיהם מסגרות שונות שבהן יוכלו להיות פעילים בצורה כזו או אחרת, אך משהו אובד שם - היכולת של הילדים לייצר קשר ומשחק ספונטניים, שלאו דווקא מובנה בתוך מסגרת כזו או אחרת. מצאנו שההגעה למציאותם הקונקרטית של הילדים (חדר, בית, חצר וכן הלאה) ומשם בניית מערכת יחסים שמהווה גם מודל לחברות ולהתקשרות בכלל, היא פעמים רבות קריטית. 

כפי שניתן להסיק מהדברים האמורים לעיל, מערכת היחסים בליווי הטיפולי מהווה מודל לחברות והתקשרות. מתוך כך, נציג להלן 2 מאפיינים עיקריים שמשותפים לחברות ולליווי הטיפולי:

  1. קשר רחב הכולל מספר הקשרים
  2. מפגש מציאויות ועשייה משותפת


1. קשר רחב הכולל מספר הקשרים
המפגש בין חברים הוא לרוב מפגש שכולל מספר מעגלי חיים. כאשר מתקיים מפגש שהוא נקודתי או קשור לתחום חיים אחד (למשל: אנשים שעובדים יחד, משחקים כדור-סל יחד וכן הלאה), נתקשה להגדיר זאת כחברות. ככל שהקשר בין שני אנשים כולל יותר מעגלים, הקשרים או מציאויות, כך נאמר שהחברות ביניהם יותר מפותחת. בליווי הטיפולי הקשר בין המלווה למטופל מתפתח כך שעם התקדמות התהליך, הוא הולך וכולל בתוכו יותר הקשרים שנעים בין המציאויות הקונקרטיות של המלווה והמטופל לבין עולמם הפנימי, ואלה מזינים אחד את השני כל הזמן.

2. מפגש מציאויות ועשייה משותפת
הליווי הטיפולי מאפשר למלווה להביא את עולם המציאות שלו לשיח עם המטופל, בהדרגה ובהתאמה לצרכי המטופל. בדומה לחברות, ובשונה מטיפול פסיכולוגי, המלווה הטיפולי יכול להשתמש בחייו הפרטיים, בעברו, תחביביו וכדומה, בצורה טבעית וישירה מול המטופל.

לדוגמא, הקשר בין תומר לשי מכיל את שני המרכיבים האלה (קשר רחב ומפגש מציאויות):
שי הוא נער שאני (תומר) פוגש מזה שלוש וחצי שנים. התחלנו להיפגש כששי היה בן אחת עשרה וחצי. בתחילה פעם בשבוע ולאחר מכן, פעמיים בשבוע. כשהתחלנו להיפגש, שי היה יושב בחדרו מול המחשב, לא יוצר קשר עין ועסוק לחלוטין בעולם פרטי משלו ובנושאים שלרוב היו נראים מוזרים למתבונן מבחוץ ובעיקר חסרי פשר. לעיתים קרובות הוא היה אימפולסיבי והגיב בהתקפי זעם חריפים לתסכולים שלרוב מקורם נראה די זניח. שי גם נקלע לקטטות רבות בבית הספר, הוא היה מבודד חברתית ולא נגיש. הקשר בינינו התחיל מזה שאני פשוט ישבתי עימו בחדרו והתבוננתי בו בזמן שהוא היה שקוע במחשב, ללא שום התייחסות אליי. בשלב הזה, נראה היה לי שהוא זקוק לעד. עד שצופה בו, בחייו האמיתיים - עד כמה חסרי פשר שהם יכלו להיראות - שואל שאלות, מתעניין ונכנס לעולמו, מבלי להביא את עולמי שלי בשלב הזה. זה היה נראה כמו שלב הכנה ארוך לעצם האפשרות להיות בקשר, דבר שהתבטא למשל במיקומנו: בתחילה שי ישב עם הגב אליי, כשאני די מרוחק, אט אט, במהלך הפגישות, יכולתי להתקרב יותר ויותר, עד שישבתי ממש באלכסון מאחוריו, אחר כך לצדו ולאחר תהליך ארוך ואיטי, התאפשר לנו להיפגש במבט, בטפיחה על השכם, בצחקוק משותף ואף בשיתוף הולך וגובר שלי במה שקורה על המסך. בהמשך, יכולתי לייצר גבול במפגש שלנו עם המחשב (לדוגמא: "היום נהיה מחצית הפגישה עם המחשב ואז..") ויזמתי יציאה קצרה החוצה לטיול בשכונה, בטבע או לקניון, כשהיציאה הולכת ומתארכת יותר ויותר במהלך הפגישות. כך גם האפשרות לעשייה משותפת הפכה בהדרגה מגוונת יותר ואפשרה לי לחוות את שי בשלל מצבים ולהתנסות יחד איתו בדברים ששי לא היה מעז לעשות לבדו. לדוגמא: הליכה למגרש כדורסל, לאחר שנה של מפגשים, חשפה בצורה ישירה עד כמה שי לא היה מחובר לגוף שלו. הוא נמנע שנים מלגעת בכדור ולהתנסות בספורט בכלל, מחשש להיראות "בקלקלתו". בתחילה, הוא היה מוכן רק להתמסר עם הכדור מעבר לסל, כדרך להימנע מקליעה לטבעת ולאפשרות שיחטיא או יכשל. רק לאחר זמן מה, בחר שי להתחיל לקלוע לסל עצמו - בתחילה בהססנות, ובהדרגה ביותר ויותר בטחון. הקשר האמיץ שנוצר בינינו, שהיה מעוגן במציאות הקונקרטית שסובבת אותנו, אפשר לנו לחקור בהדרגה את המקום הזה, דרך קליעה משותפת לסל. חיזוק ועידוד מתמיד של שי אפשר לו להתחיל לגלות סקרנות כלפי החוויה הפיזית ולהתחבר אט אט לגופו שלו. בהמשך, נוצרה פעילות יצירתית משותפת נוספת בינינו – יצירת סרטונים. הקשר המתפתח אפשר לי גם להביא יותר מעולמי שלי, ולייצר אט אט אפשרות גדלה להדדיות בינינו ולהתייחסות של שי אליי כאדם ולא רק כמטפל. לדוגמא: במפגש ששי שיתף בחוויה של דחייה, יכולתי לשתף אותו בחוויית דחייה שלי מילדותי. דוגמאות נוספות הן הצטרפותה של הכלבה שלי, 'קיקה', למפגשים שלנו מדי פעם, או סלנג משותף (מובן רק לנו) שנוצר בינינו במהלך הטיולים.

המיקום של הליווי הטיפולי, בין חברות לטיפול, בין קשר "אמיתי של החיים" לבין קשר "טיפולי מקצועי", מאפשר מפגש עם אזורים נפשיים חדשים, אך גם מזמן קשיים וחרדות שונות. לעיתים, מטופלים רואים במלווה הטיפולי חבר ומתקשים לעכל את העובדה שעבור המלווה הטיפולי זאת עבודה.

לדוגמא: זוהר הוא בחור כבן 19 אותו אני (תומר) פוגש כבר 4 שנים. התחלנו להיפגש בעקבות הפסקת ההליכה של זוהר לבית הספר והסתגרותו בבית. לאחר כשנה וחצי של מפגשים (במהלכה הוא חזר ללימודים) נוצר ביננו קשר עמוק ומשמעותי. באחד הימים, זוהר הופתע כשראה אותי מקבל תשלום מהוריו על מפגשיי עימו. על פניו, סיטואציה נפיצה, אך חשתי שתחושת הביטחון של זוהר בקשר שלנו הגיעה לרמת הבשלה שבה הוא יכול היה להעלות בצורה מודעת וישירה את מה שכבר "ידע" מלכתחילה. זה אפשר לנו ליצור דיאלוג משמעותי על טיב הקשר, על נושא הגבולות ובעצם למנף זאת לטובת המפגש הטיפולי.

העמימות בגבול שבין חברות לטיפול, הנוצרת בליווי הטיפולי, עלולה לעורר גם אצל המלווה אמביולנטיות ביחס למהות הקשר עם המטופל. עד כמה מדובר בקשר "חברי-אחאי" ועד כמה זהו קשר "טיפולי-מקצועי". הליווי הטיפולי מחזיק את הדיאלקטיקה הזאת יותר מכל טיפול אחר וחלק גדול מההדרכות של המלווים הטיפוליים נע סביבה.

ב. גמישות והתאמה של הסטינג ובמיוחד של המרחב הפיסי
הסטינג של הליווי הטיפולי הוא רגיש ופגיע יותר מסטינג של טיפול פסיכולוגי. עדיין אין נורמה חברתית מוכרת שמעגנת את הליווי הטיפולי, כפי שיש לטיפול פסיכולוגי או אפילו לשיעור פרטי. כמו כן, מאחר והליווי נעשה במרחב החיים הטבעי של המטופל ומשפחתו, קשה יותר להגדיר את הגבולות שבין ה"חיים" לטיפול, אפילו במובן הפשוט של המקום בו מתרחש הטיפול. מקום המפגש בליווי הטיפולי הוא מרחב החיים הטבעי של המטופל. מרחב זה כולל, על פי רוב, את חדרו של המטופל, וכן מרחבים נוספים בבית, כמו סלון, מטבח, חצר. מרחב החיים של המטופל כולל גם את השכונה, מגרשי המשחקים, הטבע שסביב השכונה, ואף מקומות נוספים כמו ה"עיר הגדולה", "היער" או "הים".

כל אחד ממרחבים אלו יכול להתקיים במספר גרסאות, כמו הבית בנוכחות ההורים, הבית בנוכחות האחים, המגרש השכונתי בנוכחות בני גילו של המטופל המוכרים לו, בני גילו הזרים לו וכדומה. התנועה בין מיקומים פיסיים שונים, מבטאת, מפגישה ויוצרת מרחבים מציאותיים ונפשיים בהם הליווי הטיפולי עוסק. לעיתים קרובות, התנועה בין מרחבים פיסיים (למשל בין החדר למגרש המשחקים השכונתי) מבטאת תנועה במרחב הפנימי ומקדמת גמישות והתפתחות של האישיות לאזורים חדשים.

לדוגמא, יאיר העדיף לקיים את הפגישות עם תומר במשך חצי שנה בסלון המשפחתי, בתוך התנועה המשפחתית השגרתית. לאחר חצי שנה הזמין את תומר להיכנס לחדרו. ההזמנה לחדר ביטאה, לדעתנו, את האפשרות שנוצרה להיות במרחב פנימי ואינטימי יותר.

ג. סיוע בהכללת המציאות הטיפולית אל מציאות חייו של המטופל
מטפל בקליניקה יוצר יחד עם המטופל מרחב ביניים, אזור נפשי ובין אישי ייחודי שבו מתקיים עיקר הטיפול. המלווה הטיפולי עובד בזירה נוספת: הוא מגיע למרחב החיים המציאותיים של המטופל, חווה אותו בצורה ישירה ומקדם עם המטופל שינוי גם במציאות חייו. כך, המלווה מסייע למטופל להרחיב את תחומי ההתנסות ומרחבי החיים שלו.

המלווה מסייע להרחבת תחום ההתנסות של המטופל בשני תחומים עיקריים:

1. תיווך משפחתי וחברתי
המלווה הטיפולי נכנס לתוך הדינאמיקה המשפחתית. זה קורה מעצם כניסתו אל הבית - כניסה שמכוונת מתחילתה לאפשר קשר מיטיב יותר בין המטופל למשפחתו. בשלב ראשון, נוצרת דינאמיקה משפחתית חדשה שהמלווה והמטופל הם חלק ממנה. בשלב השני, יכול המטופל כבר להיות חלק מדינאמיקה חדשה, גם ללא נוכחות המלווה הטיפולי.

לדוגמא: גפן, נער כבן 13 שאני (תומר) פוגש מזה חצי שנה, נוהג לבלות את זמנו בבית מול המחשב בלבד ומתקשה לקיים קשר של תקשורת והדדיות עם אחיו הגדולים. לרוב, הוא מופיע בסביבה המשפחתית כדי לספק את צרכיו בלבד וללא התייחסות לשאר בני המשפחה. לאחר התבססות הקשר ביננו, אט אט יכולנו להגיע יחדיו למרחב המשפחתי וליצור תקשורת גם שם. רגע מרגש שסימל התפתחות חיובית בתחום הזה, היה כשבמהלך מפגש שאל אותי גפן אם ארצה לשתות תה (הוא שם לב ממפגשים קודמים שאני חובב תה) ואז, להפתעתי ולהפתעת אחיו, גפן הציע להכין גם להם תה, כל אחד על פי טעמו האישי. וכך מצאנו את עצמנו יושבים בסביבת המשפחה, משוחחים יחדיו, תוך כדי שתיית תה מעשה ידיו של גפן.

באופן דומה לשינוי בדינאמיקה המשפחתית, מכוון הליווי הטיפולי לייצר שינוי בדינאמיקה הבינאישית של המטופל ביחסיו עם בני גילו ובכלל בסביבה החברתית שמקיפה אותו. לרוב, תהליך זה קורה כשהקשר בין המלווה הטיפולי למטופל מתבסס. או אז מתאפשרת יציאה הדרגתית אל העולם, שם יכול המטופל לפגוש את סביבתו, אך הפעם תוך כדי תמיכה ותיווך של המלווה הטיפולי. המלווה הטיפולי "זוכה" לצפות באינטראקציה של המטופל עם בני אדם אחרים. את הקשיים והחרדות כמו גם את החוזקות של המטופל שניתן לראות באינטראקציות אלו, אפשר למנף ולחזק לטובת העצמתו. בנוסף, המלווה הוא גם חלק בלתי נפרד מהמפגש עצמו עם הסביבה וכך יכול גם לעזור באיתור קשרים פוטנציאליים, ביוזמה של קשר בצורה מיטיבה וגם בתיווך מתמשך של הקשרים החברתיים הללו.

לדוגמא: במהלך פגישה עם זוהר, בן התשע עשרה, יצאנו למגרש הכדורגל השכונתי. פגשנו שם במקרה בחור בן גילו של זוהר שניכר היה שהוא מתאפיין בקשיי תקשורת, אך מאוד חברותי וכמהה לקשר. נראה היה שישנו ניצוץ של חיבור בין שני הצעירים ורצון לתקשר, אך במקביל, הקושי לעשות זאת ניכר. בעזרת תיווכי (תומר), התחלנו לשחק יחדיו ואף ליזום פגישות משותפות נוספות עם הנער. התברר ששני הצעירים אוהבים מאוד מוסיקה, והתחלנו לשיר ולנגן יחדיו וכן ללכת יחדיו לבתי קפה. הקשר הלך והתרחב. על אף הצורך הברור בתיווך בקשר ביניהם, אט אט הם הפכו לחברים ויזמו בעצמם מפגשים גם ללא תיווכי, כשנוכחותי נדרשת בעיקר ברגעי משבר ותקיעויות שנוצרו במהלך ההתקשרות ביניהם.

2. חיבור למוסדות לימודיים, חברתיים, שיקומיים ותעסוקתיים
המיקרוקוסמוס הבטוח שמתפתח בין המלווה למטופל, יחד עם יכולת התנועה שלהם בין מרחבים שונים במציאות, מאפשרת למלווה הטיפולי גם לתמוך בחיבור של המטופל למוסדות לימודיים, מקומות עבודה וכדומה.

מדובר על סיוע בחיפוש המקומות המתאימים למטופל ולצרכיו, כמובן, תוך כדי דיאלוג משותף עם המטופל ורתימתו להיות אקטיבי בתהליך הטיפולי או השיקומי שלו עצמו. תהליך זה כולל גם יציאה פיזית משותפת, בעת הצורך, למפגשים במקומות הרלוונטיים, לשם תמיכה "ביציאה אל העולם ובמפגש עימו".

לדוגמא, רון, מטופל בן עשרים ואחת, מסוגר ומופנם, בעל חרדות קשות, התקשה מאוד להביא את עצמו לבחור מה ואיפה ללמוד. עצם התהליך עורר בו המון חרדה. לאחר מפגשים של הכנה - שיחות ועיבוד הפחדים והחרדות - יכולנו לעבור לשלב קונקרטי יותר. התכווננו לתחומי הלימוד הרלוונטיים מבחינתו, או אז, התחלנו בחיפוש משותף באינטרנט, התקשרנו לברר על ימים פתוחים במכללות וקבענו פגישות אישיות עם יועצי לימודים במכללות אלו, והלכנו יחדיו למפגשים הללו. כל זה נעשה תוך כדי דיאלוג ועיבוד של החרדות שעולות בתהליך החיפוש עצמו. לאחר תקופה מסוימת, החל רון לעשות את הבירורים יותר ויותר בעצמו ואף החל ללכת לפגישות במכללות בעצמו. לבסוף הודיע לי שהוא נרשם ללימודים והחל ללמוד.

סיכום

הליווי הטיפולי מאפשר מפגש בלתי אמצעי בתוך החיים עצמם.

נוצרת אפשרות לשלב בין חיים לטיפול, בין עולם של מציאות חיצונית לבין עולם של מציאות פנימית, בין חברות לטיפול. יחד עם העמימות והחרדה שמתעוררים, מדובר בהזמנה ובהזדמנות למפגש אותנטי המשולב עם פעולה ישירה במציאות החיצונית.

כמטפל שיושב בקליניקה (עמית), אני חווה לעיתים שהסיטואציה המלאכותית של הקליניקה חוסמת אפשרות לקרבה וקשר (עם זאת, לעיתים זאת אותה מלאכותיות שמאפשרת קשר). כמו כן, אני פוגש לעיתים קרובות קושי של מטופלים בהכללה ויישום של הישגים שנרכשו בקליניקה למציאות חייהם, כך שדברים טובים קורים בטיפול, אבל נשארים בחדר. הליווי הטיפולי מאפשר למטופלים ומטפלים ל"הרחיב" את תחומי העבודה ואת אפשרויות המפגש לאזורים נפשיים וגיאוגרפיים חדשים.

כמלווה טיפולי במרחבי החיים (תומר), אני מוצא את המפגש עם מטופליי במרחבי חייהם, כמפגש מאוד דינמי, גמיש ויצירתי. הלמידה מתוך החוויה המשותפת - ההפריה היצירתית בין המטופלים לביני - פותחת אותם ואותי למקומות חדשים ונסתרים שגם מותירים אותי בכל פעם מופתע מחדש. כל מטופל לוקח אותי לאזורי הבעה שונים ולמרחבים פיזיים שונים, שמאתגרים אותי כל פעם מחדש ומייצרים אפשרות להתרחב. על כך אני מודה לכל אחד ואחד מהם. מבחינתי זוהי מתנה.

על המטפלים תומר עזר ועמית וולק

תומר עזר הוא מלווה טיפולי במרחבי החיים, המגיע מתחום הפסיכותרפיה הגופנית, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ו-NLP PRACTITIONER מטעם NLP+:

www.facebook.com/tazar1977/about/?ref=page_internal

עמית וולק הוא פסיכולוג קליני מומחה, מדריך בפסיכותרפיה. שותף במרכז מרחבים (www.merhavim-psy.co.il) וחבר צוות בעמותה לטיפול פסיכולוגי בקיבוץ גבעת חיים איחוד ע"ש אמי הורוויץ.

ביבליוגרפיה

1. נעמה גרינוולד, פסיכואקטואליה, אפריל 2012 עמ' 26-37.

2. Freud, A. (1965), Normality and Pathology in Childhood: Assessment of Development, New York: International Universities Press.