צוות בטיפולנט
הזמן: ראשית המאה ה-20. המקום: וינה. בעוד שזיגמונד פרויד הולך ומפתח את התיאוריה והטיפול הפסיכואנליטי הממוקד בהיבטים התוך נפשיים של נפש האדם, מפתח אלפרד אדלר תפיסה הנוגעת דווקא להיבטים הבין אישיים-חברתיים אשר ממנה מתפתחת תפיסה הורית-חינוכית מקיפה. דור הררי, פסיכולוג חינוכי ומרצה בכיר במכון אדלר, מתאר את עקרונות היסוד של התיאוריה האדלריאנית ביחס לעקרונות התיאוריה הפרוידיאנית, ואת הגישה הטיפולית הנובעת מהם.
"בראשית דרכו היה אדלר עמית מקצועי וידיד קרוב של פרויד", מתאר הררי. "ב-1904 פרויד הזמין את אדלר להגות ולדון עמו בפסיכולוגיה המודרנית, ואדלר שימש בתפקידי מפתח באגודה הפסיכואנליטית ואף כיהן כנשיאה. אלא עם הזמן החל אדלר להציע רעיונות אשר לא תאמו את התפיסה הפרוידיאנית, וב-1911 הוא פרש מהאגודה והתמקד בפיתוח הפסיכולוגיה האדלריאנית, אשר לימים נתפסה כמבשרת הזרם ההומניסטי. סלע המחלוקת העיקרי בין פרויד לאדלר לא היה רעיון הלא-מודע אשר היה מקובל גם על אדלר, אלא תפיסתם השונה את מניעי ההתנהגות האנושית. בעוד שפרויד הדגיש את דחפי המין והתוקפנות המפעילים את האדם, אדלר הדגיש את הצורך בתחושת השייכות כצורך בסיסי. כך, בעוד שפרויד גיבש תיאוריה המתמקדת בהיבט התוך-אישי, אדלר התמקד במימד הבין אישי. עם זאת, חשוב להדגיש כי התיאוריה של אדלר אינה תיאוריה חברתית, כפי שנהוג לעיתים לחשוב, אלא תיאוריה העוסקת ביחיד בשדה החברתי-בין אישי בו הוא פועל: כל המבנים וההתנהגות האנושית, לתפיסתו של אדלר, נגזרים מהצורך בתחושת שייכות".
חמשת העקרונות המרכזיים העומדים בבסיס הגישה האדלריאנית הם הצורך בשייכות, חופש הבחירה, הוליזם, סובייקטיביות ומטרתיות. הררי מציע התבוננות בעקרונות אלו בהתייחס לשונותם מהעקרונות הפרוידיאנים אשר הפכו לזרם המוביל בפסיכולוגיה:
דחפים פנימיים מול הצורך בשייכות: כאמור, בעוד שפרויד תיאר את ההתנהגות האנושית כמונעת מצורך בסיפוק דחפי המין והתוקפנות, אדלר הניח כי כל התנהגות מכוונת ליצירת או חיזוק תחושת השייכות.
דטרמיניזם מול רצון חופשי: גישתו של פרויד היתה דטרמיניסטית והדגישה את השפעת העבר, הדחפים והלא מודע על התנהגות האדם. אדלר, לעומת זאת, הדגיש את קיומו של רצון חופשי ואת יכולותו של האדם לערוך בחירות ולקבל החלטות גם כאשר אפשרויות הבחירה מצומצמות באופן יחסי.
תפיסה אנליטית מול הוליזם: פרויד הציע גישה אשר "מפרקת" את האישיות לחלקים ומבנים (מודע, פרה מודע ומודע; איד אגו וסופר אגו), והדגיש את הקונפליקטים והיחסים המתקיימים בין חלקי הנפש השונים. אדלר, לעומת זאת, ראה את האדם כישות הוליסטית והתמקד ביחסים בין אנשים.
אובייקטיביות מול סובייקטיביות: הגישה הפרוידיאנית היתה גישה 'מדעית' אשר הציעה חשיבה פוזיטיביסטית ואובייקטיבית - המטפל נתפס כצופה אשר יכול להתבונן בנפש האדם באופן אובייקטיבי ולקבוע את המתרחש בה. הגישה האדלריאנית הציעה דגש חוויתי, פנומנולוגי, המתמקד באופן בו חווה האדם ותופס את עצמו, את האחרים סביבו ואת האירועים הקורים לו.
סיבתיות מול מטרתיות: התבוננותו של פרויד בהתנהגות האדם היתה לינארית, והוא התמקד בנסיבות העבר אשר הביאו להתנהגות או הסימפטומים בהווה. אדלר, לעומתו, הניח כי כל התנהגות היא התנהגות מכוונת מטרה, כאשר המטרה המרכזית היא השגת תחושת השייכות. כך, לדוגמא, התנהגות תלותית של אדם בוגר תוסבר בגישה הפרוידיאנית באמצעות פיקסציה בשלבי האישיות המוקדמים, בעוד שגישה אדלריאנית תבדוק כיצד משמרת התלות את תחושת השייכות.
"עקרונות אלו", מסכם הררי, "הציעו תפיסה של האדם כיצור חושב, פועל ובעל מטרה ורצונות, ולא כיצור הנשלט על ידי דחפיו הפנימיים. גישה זו מחזירה לאדם את האחריות וחופש הבחירה, ומתוך תפיסה זו פיתח אדלר גישה המתמקדת במניעה ולא בטיפול. אדלר הציע מודל חינוכי המכוון לעבודה עם אנשים בריאים, המבוססת על שימוש ב'היגיון בריא' ועל האפשרות לגדל ילדים נורמטיביים. גישתו של אדלר מציעה התבוננות 'בגובה העיניים' בה המטפל מתמקד בהיבטים קוגניטיביים (תפיסות, אמונות) ובמודע, והתבוננותו במימד הלא מודע מכוונת לא לאירועי העבר והקונפליקטים המודחקים, אלא לאופן בו האדם בוחר ולמטרות המכוונות את התנהגותו".
דור הררי הוא פסיכולוג חינוכי ומרצה בכיר במכון אדלר.
