12 פגישות מספיקות בכדי לגעת בקונפליקט המרכזי עמו אנו מתמודדים? לפי ג'יימס מאן, טיפול פסיכודינמי מוגבל בזמן יכול להביא לשיפור משמעותי בחיי המטופל
שיתוףבתחילת שנות ה-60, ד"ר ג'יימס מאן, שניהל את ההתמחות בפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בוסטון, נתקל בבעיה – מרפאת החוץ התמלאה בפונים בעוד מספר המתמחים המטפלים היה קטן. למרות הביקוש, רוב הטיפולים שנערכו במרפאה היו ארוכי טווח (כנהוג בטיפול באוריינטציה פסיכודינמית), אך המתמחים הגיעו לסבב התמחות של חצי שנה בלבד. כך נוצר מצב בו המטופלים מתרגלים להחלפת מטפל פעמיים בשנה, כאשר למרות ההתקדמות, כל החלפת מטפל הובילה במקרים רבים לעיסוק מחודש באותן בעיות.
בניסיונו למצוא פיתרון, הוא נזכר בניסיון שצבר בשנות ה-50 בטיפול דינמי קצר מועד, כשעמד מול בעיות דומות של ביקוש לעומת היצע, והחליט שהמרפאה תתחיל להציע למטופלים מתאימים טיפולים קצרי מועד, המבוססים על 12 מפגשים בלבד (לאחר תהליך הערכה). לטכניקה שפיתח הוא קרא טיפול פסיכודינמי מוגבל בזמן (Time Limited Psychotherapy), או TLP. היות ופרקטיקה של טיפול קצר מועד פסיכודינמי לא היתה נפוצה כלל (ורחוקה מלהיות נפוצה גם היום בישראל), התעוררה התנגדות בקרב המתמחים, שהתבקשו להתרגל לגישה שגם אם נשענת על עקרונות מוכרים היא שונה מאוד במהותה.
כדי להפחית את ההתנגדות מאן העביר סמינר, בו העביר את הטיפול במלואו למטופל שנבחר על ידי המתמחים, בעוד שהם צופים בו דרך מראה חד-כיוונית. הסמינר צבר פופולריות ובהמשך הצטרפו אליו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואחיות, כאשר כל פגישה התחילה בדיון על הפגישה הקודמת, המטרות לפגישה הנוכחית והעלאת השערות לגבי התגובות של המטופל להתערבויות השונות.
ג'יימס מאן, פסיכואנליטיקאי בהכשרתו, ביסס את הגישה על ההבנה שצבר לאורך השנים לגבי התפקיד של שלושה אלמנטים מרכזיים בטיפול: פרידה, אובדן וזמן, והשפעתם על הדימוי העצמי. לאור ההצלחה הוא התחיל להשתמש בגישה גם בקליניקה הפרטית שלו, ומהווה את אחד החלוצים של הטיפול הפסיכודינמי הקצר מועד. מתוך ההבנה שסיום הטיפול הוא אלמנט מאיים ומאיץ בכל טיפול, המנצח כמעט כל אלמנט אחר, מאן הפך את מגבלת הזמן ליתרון, ולכלי מרכזי בטיפול אשר איום הפרידה שרוי מעליו מהרגע הראשון.
השפעתה הייחודית של הגישה מגיעה משתי נקודות מרכזיות המהוות את הבסיס לטיפול: הבהרה של קונפליקט מרכזי על ידי המטפל והסטינג של סיום הטיפול הידוע מראש.
בכל סטינג של טיפול קצר מועד, אין היגיון בעבודה איטית דרך שכבות ההגנה של המטופל. הסוגיה המרכזית שמציע המטפל מסייעת לחצות את ההגנות באופן זמני, לווסת את החרדה של המטופל ולהאיץ את יצירת הברית הטיפולית לצד טרנספרנס חיובי. התוצאה היא התפתחות מהירה של התהליך הטיפולי. לצורך אבחון הסוגיה המרכזית, מאן הציע להתמקד במצב הרגשי אשר יאפשר למטפל מיקום מהיר יחסית של מוקדי הקושי.
עבור טיפול קצר מועד, במיוחד כזה המוגבל מראש ל-12 פגישות, זמן הופך לגורם מרכזי בפני עצמו. אילוץ זה אפשר למאן ליישם את רעיונותיו הקליניים לגבי משמעותם של אלמנטים נפשיים של זמן ופרידה, ולהשתמש בהם כגורם מניע ומזרז לשינוי.
מאן הניח כי בטיפול מוגבל בזמן, המטופלת כמהה לחוויית הזמן הילדי, אשר תאפשר הכלה אינסופית על ידי המטפל, אך נאלצת להתמודד עם החוויה הבשלה יותר של הזמן הקלנדרי. מאן האמין כי לחיבור הרגשי למטפל, במקביל לאכזבה והתסכול הנובעים מהפרידה הצפויה, יש כוח תרפויטי משמעותי.
עם השנים הגיע מאן להבנה שהגישה יכולה להתאים למגוון רחב של מטופלים. גם אם הערכת ההתאמה לטיפול תתברר כשגויה, זה יקרה יחסית מוקדם, לאחר 3-4 פגישות – זמן קצר מספיק בשביל לשנות גישה טיפולית מבלי ליצור בעיות מיוחדות. הוא הדגיש שני אלמנטים לבחירה:
קונטרה-אינדיקציה לטיפול דומה לאלו של טיפולים קצרי מועד אחרים, ובכללם הפרעות הדורשות טיפולים ארוכי טווח, כמו סכיזופרניה, הפרעות בי-פולאריות, וחלק מהפרעות האישיות. עם זאת, כאשר קיימות הגנות נוירוטיות מפותחות לצד הפרעת אישיות, TLP יכול להתברר כשלב מקדים אפקטיבי לטיפול ארוך טווח, כאשר הוא משמש ל"ניקוי" חלק נכבד מהמניפולציה ההגנתית שפעמים רבות "שואבת" שנה או שנתיים מהטיפול.
המודל הטיפולי של מאן כולל שלושה שלבים מרכזיים – הערכה, הטיפול עצמו (המורכב מ-12 פגישות) ומעקב שלאחר הטיפול:
המטופל מתבקש לשתף את המטפל בקורות חייו ובסיבות שהביאו אותו לפנות לטיפול. מאן הניח כי המצוקה שחווה המטופל עם פנייתו לטיפול היא ביטוי לכאב נפשי כרוני אותו חווה לאורך חייו. בשלב ההערכה מתמקד המטפל בזיהוי כאב זה ובניסוח הסוגיה המרכזית: הכאב הנפשי העמוק המלווה את המטופל לאורך חייו. הסוגיה המרכזית בנויה ממרכיבים של זמן, רגש ואפקט ונפתחת בדרך כלל בהבעת מסר תמיכתי.
דוגמה לסוגיה מרכזית עשויה להיות: "אתה אדם אמיץ וחרוץ (מרכיב תמיכתי) אך היום, כמו לאורך כל חייך (מרכיב הזמן) אתה חש שאינך שולט בחייך (מרכיב היחס לעצמי), כך שאתה מרגיש מתוח ומבוהל (מרכיב רגשי)". כמו כן, בשלב ההערכה מעריך המטפל האם טיפול קצר מועד מתאים לאישיות וקשיי המטופל.
המפגש הראשון נפתח במסירת הסוגיה המרכזית למטופל, כפי שניסח אותה המטפל. מאן ראה בתגובתו של המטופל לסוגיה המרכזית רכיב משמעותי: במידה והמטופל מקבל אותה, היא מהווה את ראשית הברית הטיפולית, מאחר והמטופל חש מובן. במידה והיא אינה מדברת אל המטופל יש לנסחה באופן שישקף באופן מדויק יותר את רגשות המטופל ולבחון שנית האם מבנה הטיפול אכן מתאים לו. לאחר שמוצגת הסוגיה המרכזית נקבע החוזה הטיפולי הכולל את מספר הפגישות, הסדרי התשלום ותאריך הפגישה האחרונה.
במהלך הטיפול מכוון המטפל את המטופל להתמקדות בסוגיה המרכזית. מיקוד זה מושג על ידי שימוש בקשב מכוון (Selective attention) ואי-התייחסות מכוונת (Selective neglect): תגובה לחומרים טיפוליים הנוגעים לסוגיה המרכזית והתעלמות מנושאים שאינם נוגעים בה. מאן תיאר שלושה שלבים המאפיינים את מרבית הטיפולים:
כשלושה חודשים לאחר תום הטיפול מתקיימת פגישת מעקב שמטרתה בירור מצבו של המטופל. מאן הדגיש כי מודעותו של המטופל לקיומה של פגישת המעקב עשויה להביא לכך שימשיך בתהליך הטיפולי במרווח שבין סיום הטיפול לפגישת המעקב.
פרויד, ז. (2004). שתי נשים היסטריות: סיפורים פסיכואנליטיים. הוצאת צפת.
שפלר, ג. (1993). פסיכותרפיה מוגבלת בזמן. הוצאת האוניברסיטה העברית, ירושלים.
שפלר, ג. (2003). עוד על פסיכותרפיה מוגבלת בזמן. הוצאת האוניברסיטה העברית, ירושלים.
James, M. & Mann, J. (2009). Time-limited psychotherapy. Harvard University Press
סובלת מדיכאון שהתעורר לאחרונה? לקית בהתקף פאניקה ואתה חרד מפני ההתקף הבא? טיפול נפשי קצר מועד עשוי לעזור לכם להתגבר על הקשיים ולחזור לתפקוד מלא במהרה
קראו עודטיפול דינמי עשוי להיות ארוך ואינטנסיבי. פיטר סיפנאוס בנה טיפול קצר מועד אשר מאפשר, עבור מטופלים ובעיות מסוימות, להגיע להישגים משמעותיים במספר חודשים
קראו עודבמחצית השניה של המאה העשרים החלו תיאורטיקנים להציע מודלים של טיפול דינמי קצר מועד, שבעזרתם ניתן להגיע להישגים טיפוליים משמעותיים תוך מספר חודשים
קראו עוד