בכולנו קיימות הנטייה לגיבוש עצמאות והנטייה ליצירת קשרים בין אישיים. לטענת הפסיכואנליטיקאי פיירברן, 'האגו המרכזי' הוא האחראי על איזון בין חלקים אלו
שיתוףאגו מרכזי הינו מונח אותו טבע הפסיכואנליטיקאי רונלד פיירברן. פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טען כי המניע הבלעדי להתנהגות האנושית הינו עקרון העונג, כלומר, השגה מקסימלית של עונג והימנעות מקסימלית מכאב. על השגת העונג אחראי הליבידו, מבנה נפשי השוכן באיד וכולל בתוכו את כלל היצרים המיניים של האדם. רונלד פיירברן לא שלל את מונח הליבידו של פרויד, אבל טען כנגדו כי מטרת העל של הליבידו איננה השגת עונג, אלא השגת האובייקט (אובייקט במובן זה מתייחס למערכות יחסים עם הורים או אחרים משמעותיים לאורך החיים). חיפוש האובייקט נותר מרכזי גם כאשר המפגש איתו כרוך בכאב. כך, ניתן להסביר תופעות כגון ילדים שעברו התעללות מצד הוריהם, אך אינם מבקשים להתרחק מהם, אלא להיפך, עושים הכל כדי למצוא את קרבתם.
פיירברן תיאר שני סוגים של מבנים: הראשון הוא אובייקטים פנימיים, אשר הופנמו מהתנסויות עם דמויות משמעותיות בסביבה; השני הוא חלקי אגו המפוצלים מהעצמי וקשורים לאותם אובייקטים פנימיים. פיירברן הציג שלושה סוגים של אובייקטים פנימיים - אובייקט פנימי טוב ומקבל, ושני סוגים של אובייקטים פנימיים רעים ולא מספקים, אותם כינה אובייקט דוחה ואובייקט מרגש. אל מולם הוא מיקם שלושה חלקי אגו - מרכזי, ליבידינלי, ואנטי-ליבידינלי. כל זוג כזה של אגו / אובייקט יוצרים קונסטלציה נפשית באדם, ושלושת הזוגות יחד מהווים את המבנה הנפשי.
על פי פיירברן, הפיצול של האגו מתחיל בילדות המוקדמת, כאשר האגו מפוצל לשני חלקים נפרדים ולא מודעים בעיקרם: האגו הליבידינלי, המתפתח בתגובה למאפיינים המבטיחים והמגרים של ההורים; והאגו האנטי-ליבידינלי, המתפתח בתגובה למאפיינים המתסכלים והדוחים שלהם. האגו המרכזי, לעומתם, הוא המבנה המודע אשר קשור לאובייקט הטוב המורכב מאינטרקציות מקבלות, נעימות ומכילות עם ההורים. כמבנה נפשי הוא פועל כ"מתווך" בין שני חלקי האגו, דואג למנוע השתלטות של אחד החלקים הקיצוניים הללו ומאפשר לאדם ליהנות מתחושה של חופש ושל עצמאות אישית. ככל שהחלקים המספקים והבלתי בעייתיים של ההורים בולטים יותר בילדות, כך תהיה הנוכחות של האגו המרכזי בחייו של הילד משמעותית יותר, מה שיוביל אותו להסתגלות טובה ולבריאות נפשית.
ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Guntrip, H. (1973). Psychoanalytic Theory, Therapy, and the Self. New-York: Basic Books
Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis (pp. 72-73). Edinburgh: Edinburgh University Press
הזדהות דביקה היא מונח שטבעה האנליטיקאית אסתר ביק בהתייחס לסוג התקשרות ראשוני המבוסס על התקשרות לפני השטח ולא לעולמו הפנימי של אדם אחר.
קראו עודלפי המודל המבני של פרויד, נפש האדם מחולקת לאיד, אגו וסופר אגו. שלושת הישויות הללו נמצאות במאבק תמידי על השליטה בנפש האדם וההתנהגות האנושית.
קראו עודאדיפוס המלך, הטרגדיה היוונית שכתב סופוקלס, היתה ההשראה של פרויד בהגדרת תסביך אדיפוס - שלב התפתחותי בו הילד חושק באמו ורואה באביו מתחרה עיקרי על ליבה
קראו עוד
