מהי היסטריה וכיצד ראה אותה פרויד? האם גם היום מתייחסים להיסטריה כאל תסמין פסיכולוגי? הכל על מושג ההיסטריה השנוי במחלוקת שהפך לאבן יסוד בפסיכואנליזה
שיתוףהמונח "היסטריה" שימש כבר בעת העתיקה, ונקשר לאיברי הרבייה הנשיים (מהמילה היוונית hystera, רחם). במהלך המאה ה-19 נחשבה ההיסטריה למחלה נפוצה בקרב נשים, אשר התבטאה בתסמינים נוירולוגיים מגוונים. ז'אן-מרטן שארקו, נוירולוג צרפתי, היה הראשון שהדגים את השפעת ההיפנוזה על תסמיני ההיסטריה, וגייס את פרויד הצעיר לצפות במחקריו.
בהמשך, כחלק מהתיאוריה הפסיכואנליטית המוקדמת, פרויד פיתח גישה חדשה להבנת ההיסטריה, תוך שהוא רואה בה ביטוי לסכסוכים נפשיים לא-מודעים, לרוב בעלי אופי מיני, שמודחקים מן התודעה אך ממשיכים לפעול בדרכים עקיפות. כך, הפכה היסטריה למושג יסוד המתאר הפרעה נפשית המתבטאת בתסמינים גופניים או נפשיים, כגון שיתוקים, עיוורון זמני, התקפי בכי או צחוק בלתי נשלטים, ללא ממצא אורגני שיכול להסבירם.
בתחילת דרכו, חקר פרויד את ההיסטריה בשיתוף פעולה עם הרופא יוזף ברוייר. בספרם, "מחקרים בהיסטריה" (1985), הציגו השניים מקרים קליניים של נשים הסובלות מהיסטריה, והוצגה לראשונה ההשערה כי מקורה של ההפרעה הוא פסיכוגני ולא פיזיולוגי. אחד המקרים המוכרים בספר זה היה הטיפול של ברוייר באנה או, שמה הבדוי של המטופלת ברטה פפנהיים, שסבלה ממגוון תסמינים נוירולוגיים ואובחנה עם היסטריה. הטיפול בה באמצעות דיבור חופשי על זכרונותיה הטראומטיים הוביל לשיפור משמעותי במצבה, ושימש בסיס לגיבוש ה"טיפול בדיבור" – אבן יסוד בפסיכואנליזה.
לפי פרויד, היסטריה נובעת מהדחקה של חוויות רגשיות בעלות משמעות טראומטית, לעיתים קרובות בעלות גוון מיני, אשר אינן עולות לתודעה אך מבקשות ביטוי. התוכן המודחק יוצר מתח נפשי בלתי נסבל, שמתורגם לסימפטומים גופניים, תהליך אותו כינה "המרה", ובא לידי ביטוי בהפרעות המרה. פרויד ראה בתהליך ההמרה כמנגנון הגנה של האיד, שנועד להרחיק מהמודעות תכנים מאיימים, דחפים או זיכרונות מודחקים.
למרות הנטייה התרבותית לראות בהיסטריה תסמין נשי מובהק, פרויד הדגיש כי גם גברים עלולים ללקות בהיסטריה. בחלק ממאמריו המוקדמים אף ניתח מקרים של היסטריה גברית, והראה כי אותם מנגנוני הדחקה והמרה חלים גם על מטופלים גברים.
בעשורים שלאחר מכן עבר המושג "היסטריה" טרנספורמציה. בתוך עולם הפסיכיאטריה, הוא הוחלף במונחים כמו הפרעות חרדה או הפרעות פסיכוסומטיות. עם זאת, המושגים שפרויד פיתח נותרו בעלי השפעה מכרעת על הבנת ההשפעה של הלא מודע על ההתנהגות ועל תסמינים נפשיים, גם אם המושג היסטריה זכה לביקורת רבה, בעיקר על היותו מוכוון לנשים בלבד, ונזנח בשיח הקליני בן-זמננו.
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
פרויד, ז., וברויאר, י. (2004). מחקרים בהיסטריה. צפת: ספרים.
פסיכואנליזה היא גישת הטיפול שפיתח פרויד. על תולדות הפסיכואנליזה, עקרונותיה המרכזיים וטכניקות טיפוליות, ביקורות והאופן בו התפתחה מאז פרויד ועד היום
קראו עודאדיפוס המלך, הטרגדיה היוונית שכתב סופוקלס, היתה ההשראה של פרויד בהגדרת תסביך אדיפוס - שלב התפתחותי בו הילד חושק באמו ורואה באביו מתחרה עיקרי על ליבה
קראו עוד