בני זוג, הורים וחברים קרובים מחכים בגעגוע וציפייה לפגוש את יקיריהם החוזרים מן הלחימה, אך מה ניתן לעשות עבורם וכיצד אפשר לתמוך בהתמודדותם?
שיתוף.jpg)
כולנו מלאי הוקרה והערכה להקרבה, למסירות ולאומץ העצום שהפגינו יקירינו אשר יצאו לשרת בחזית, בסדיר או במילואים, כמו גם לחוויות העמוקות והמורכבות שעברו. רובנו – בני זוג, הורים, חברים קרובים – מחכים בגעגוע וציפייה לפגוש אותם עם חזרתם הביתה מן הלחימה.
לצד השמחה על החזרה הביתה, עולה גם השאלה מה ניתן לעשות עבורם וכיצד אפשר לתמוך בהם בהתמודדותם?
השבים מן המשימות הצבאיות השונות והקרבות עשויים להזדקק לדברים שונים ולכל אחד מהם הקצב והדרך שלו לחזור לשגרה. עם זאת, ישנן כמה המלצות רלוונטיות:
להכרה החברתית-משפחתית שיקבלו על החוויות שעברו יש ערך משמעותי בהסתגלות הרגשית של חיילים החוזרים משירות, אולם פעמים רבות החיילים ואנשי המילואים מרגישים שההורים, המשפחה ובני הזוג לא מסוגלים להבין את החוויות שחוו כפי שיבינו אותם מי שהיו שם איתם.
לכן, הסביבה הטבעית עבור חיילות וחיילים רבים להבנה ושיתוף היא עם החברים מהשירות ומהיחידה – מי שהיה שם וחווה את מה שהם חוו. חברויות אלו בין החיילים ואנשי המילואים הן בעלות יכולות מרפאות משמעותיות וחשוב לקבל את הצורך הזה בהבנה.
באופן ספציפי, יש לזכור גם כי אובדן של "אחים לנשק" עשוי להיחוות באופן המזכיר אובדן של אחים ביולוגיים. במשך שנים לא ניתנה די תשומת לב בספרות המחקרית ובחברה הישראלית לחוויית האובדן של אחים שכולים. עם זאת, בשנים האחרונות, התפתחה ההבנה של שכול אחאי ובעקבותיה באה גם ההתעניינות והפתיחות כלפי חוויה של אובדן אח ורע לנשק.
חקירת הנושא מלמדת כי חוויית החיילים ואנשי המילואים איננה רק של טראומה אלא לעיתים גם של אבל וצער עמוק על אובדן החברים לשירות. תחושות של "איזה מזל שניצלתי" או "קרה לי נס", מלוות לא פעם בתחושה של "אשמת ניצולים" על כך שדווקא הם ניצלו מהתופת וחבריהם לא חזרו משדה הקרב. יש לפנות ולתת מקום לתהליך האבל על אובדן של חברים לשירות, ויחד עם זאת להאמין בכוחם ובחוסנם של יקיריכם להתמודד עם הצער והכאב.
חשוב לזכור כי בני ובנות הזוג של אנשי ונשות המילואים, כמו גם הוריהם של החיילים.ות, אשר נותרו בעורף, התמודדו לאורך התקופה האחרונה לא רק עם תפקודם היום-יומי אלא גם עם דאגה וחרדה לביטחונם של אהוביהם.
בני הזוג אשר נותרו כהורים יחידים מזה תקופה ממושכת, חוו עומס כבד במיוחד והתמודדו עם שלל אתגרים. ייתכן מאוד שפגשו קושי בהשלמת המשימות היום-יומיות, פגיעה בתפקוד התעסוקתי והלימודי, ירידה ביכולת לתחזק קשרים חברתיים נוספים, עלייה בחששות לגבי העתיד וכן קשיים בריכוז ובקבלת ההחלטות.
למול השחיקה המתרחשת מעצם ההחזקה של הבית לבד לאורך זמן, הגיוני מאוד כי גם לכם יש צורך לשתף, לחלוק, להסיר ולו לרגע את הנטל אשר היה מונח על כתפיכם בתקופה זו. במקביל לשילובו של בן או בת הזוג חזרה לחלוקת המשימות הביתיות, אל תהססו לחלק משימות נוספות ככל שניתן לסובבים, לפנות לסיוע, לשוחח על התחושות המורכבות עמן אתם מתמודדים ולהיעזר בסביבתכם.
השתדלו להפנות חמלה עצמית כלפי עצמכם, מעטו בשיפוטיות וביקורת עצמית, דאגו לעצמכן להזנה, לתנועה ולתמיכה חברתית ומשפחתית. נסו ברגישות לחתור לשיח של שיתוף עם בן הזוג השב על הקושי, נפילת המתח שבחזרה והצורך להתמודד יחד ובהדרגה.
ד"ר עינת יהנה – נוירופסיכולוגית קלינית, פסיכולוגית שיקומית מומחית-מדריכה. מרצה בכירה, בית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית תל אביב יפו וראש המעבדה לחקר הסתגלות לאירועי משני חיים. מטפלת בקליניקה פרטית לטראומה, אובדן ושכול.
ד"ר רונית שלו – מטפלת וחוקרת בתחום האבל והשכול. פסיכותרפיסטית גוף נפש, בריאות הנפש ילדים, ביה"ח העמק. מרצה בכירה. ראש החוג לחינוך ולייעוץ חינוכי במכללה האקדמית עמק יזרעאל. חוסן נפגעים צבא הגנה לישראל.
ד"ר אתי אבלין – מטפלת באבל ושכול במבוגרים וילדים. מרכזת תחום האבל והשכול בית הספר לעבודה סוציאלית במשרד הרווחה. סא"ל מפקדת חוסן נפגעים צבא הגנה לישראל.
Yehene, E., Martin, Y., & Goldzweig, G. (2022). An Analysis of Factors Predicting Post-Traumatic Stress Disorder and Grief Following Comrade Loss. OMEGA - Journal of Death and Dying; https://doi.org/10.1177/00302228221113616
Yehene, E., & Eitam, T. (2022). “Crying in My Uniform, For Sure”: A Qualitative Thematic Analysis of Loss and Grief Among Soldiers After Losing a Comrade in Combat. OMEGA-Journal of Death and Dying, 00302228221090749, https://doi.org/10.1177/00302228221090749