להתמודדות המשפחה עם ההתמכרות יש השפעה מכרעת על עתיד ההתמכרות.
שיתוף
כשהתנהגות הופכת להרגל מזיק וההרגל הופך להתמכרות, מי שנפגע מכך, בנוסף למתמכר, הם בני המשפחה שמסביבו. במקביל לאיבוד השליטה של המכור במהלך החיים הפרטי שלו, המשפחה מאבדת את יכולתה לשלוט במהלך החיים התקין שלה. הסם או האלכוהול הופך להיות הגורם הדומיננטי שמשפיע על ההתרחשויות במשפחה. השפעה דומה יש גם להתמכרות התנהגותית (הימורים, קניות, מחשב וכו'). בני המשפחה נאלצים להתמודד עם התנהגויות קיצוניות ומצבי רוח משתנים ובלתי צפויים של המכור. הם מרגישים אובדן של שליטה ויציבות בחייהם, עוברים טלטלות רגשיות המושפעות מהתנהגותו ומניסיונותיו להיגמל ונמצאים במתח מתמיד. כתוצאה מההתמודדות הקשה והמתמשכת עלולים בני משפחה לפתח מחלות פסיכוסומאטיות או נפשיות, וגם התמכרויות מקבילות כגון התמכרות לתרופות, בעיות אכילה, התמכרות לעבודה וכו'.
עם הזמן המשפחה מסתגלת ומתארגנת סביב המכור וצרכיו וסביב ההתנהגויות הקיצוניות והבלתי צפויות שלו, כך שתוכל להתמודד עם ההתמכרות שבתוכה וכך נוצר איזון משפחתי חדש. באופן אבסורדי, דווקא בגלל ההסתגלות הזו והאיזון שנוצר, המשפחה הופכת בסופו של דבר למערכת שמשמרת ומזינה את ההתמכרות.
ניתן לאפיין את ההתמודדות המשפחות בכמה מישורים:
בהשפעת השימוש, ההורים המכורים מתנתקים לעתים קרובות מהסביבה מבחינה נפשית ולעתים גם פיסית. הם אינם מצליחים לקחת אחריות על עצמם, לא כל שכן על ילדיהם. חוויית ההורות שלהם כרוכה לעתים קרובות בתחושת כישלון שגורמת להם לרגשות קשים של צער אשמה ובושה המובילים לצורך בפיצוי יתר של הילד ולקושי לשים לו גבולות. כך, דפוסי ההורות מאופיינים בהזנחה והתעללות מצד אחד ובפיצוי יתר וחוסר גבולות מאידך.
סבאים וקרובי משפחה אחרים, נכנסים לעתים קרובות לנעלי ההורים שמתקשים לגדל את ילדיהם בעצמם. התמיכה הזו, שמוענקת ע"י המשפחה המורחבת, היא בעלת תפקיד משמעותי ביותר בשמירה על בריאותם וביטחונם של הילדים בזמנים קשים. אבל במקרים רבים המשפחה המורחבת אינה מסוגלת להתמיד בגידול הילדים לאורך זמן ואז הילדים נחשפים שוב לחוויית הנטישה וחוסר היציבות שמאפיינים את חייהם ממילא. בנוסף, נוצרים מתח ותחרות בין ההורים שכשלו בתפקידם ובין ההורים שלהם שממלאים את מקומם.
ההשפעה הכואבת והמשמעותית ביותר של התמכרות במשפחה מתרחשת בקרב הילדים.
תינוקות שנחשפו ברחם אימם לסמים ולאלכוהול, הם תינוקות בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, מומים מולדים, פיגור בגדילה, ובעיקר - נזק מוחי קל לטווח ארוך שמתבטא במגוון של בעיות כמו: הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, הפרעות במוטוריקה וקואורדינציה, אינטליגנציה נמוכה והפרעות בזיכרון.
המשפחה המכורה מתארגנת בעיקר על פי המכור וצרכיו. הילדים במשפחה כזו נשכחים! צרכיהם מוזנחים, הם אינם מקבלים התייחסות חינוכית עקבית וגבולות ברורים. יש מעברים חדים בין אדישות וחוסר פיקוח לבין ענישת יתר.
לעיתים קרובות הם נופלים קורבן לאלימות פיזית, מינית ונפשית מהוריהם או מאחרים שנמצאים בקרבת המשפחה או בתוכה ומנצלים לרעה את חוסר היכולת של ההורים להגן על ילדיהם ואת הצימאון של הילדים לדאגה ותשומת לב. הם נחשפים לפחדים רבים כגון: פחד מאלימות, פחד ממוות של ההורים ופחד מנטישה. בנוסף, הם מתמודדים עם תסכול וחוסר אונים עקב חוסר יכולתם לשנות את המצב מחד, ומאידך מבושה ובדידות רגשית כתוצאה מהקוד המשפחתי של הכחשה והסתרה.
ילדים להורים מכורים נמצאים בסיכון גבוה פי חמש מהאוכלוסייה הרגילה לפיתוח התמכרות בעצמם. גם בגלל גורמים גנטיים ותורשתיים, וגם בשל תהליכים התפתחותיים של חיקוי ולמידה של דרכי התמודדות במשפחה, הזדהות עם ההורה המכור, סביבה שמציעה הרבה יותר נגישות ולגיטימציה לחומרים ממכרים וכן סיכון גבוה יותר להזנחה ולפגיעה מינית ופיזית. עפ"י מחקרים בעולם - 30% מהמכורים הם ילדי מכורים.
השינוי בעקבות הגמילה מפר את האיזון שמצאה המשפחה במצב הפתולוגי. המכור שנגמל רוצה להפוך למשמעותי עבור עצמו ומשפחתו וגם לפצות על העדר התפקוד שלו. הוא דורש לקבל תפקידים במשפחה (לחנך את הילדים, לשלוט על התקציב, להיות שותף להחלטות ועוד). הדבר מחייב את בני המשפחה האחרים לוותר על התפקידים שלהם ולשנות התנהגויות שחלק מהן הם היו רוצים לשמר. כתוצאה מכך הם מתחילים לגלות אמביוולנטיות ביחס שלהם כלפי הגמילה למול החזרה של המכור לשימוש.
בתקופת ההתמכרות הפעילה מתפתחת במשפחה נטייה להאשים את המכור בכל בעיה וכך מהווה ההתמכרות מעין "פח זבל" של כל הבעיות במשפחה. אולם בפועל לא כל הבעיות נגרמות עקב ההתמכרות. לאחר הגמילה, כשהמכור מתקן את דרכיו ומשקם את עצמו המשפחה מאבדת את "פח הזבל" שלה. כבר אי אפשר להסתפק בהאשמת המכור, אין מנוס ויש צורך להתמודד עם מגוון בעיות ומגוון אשמים או אחראים.
הנגמל זקוק לבני משפחתו כשותפים משמעותיים בהתמודדות שלו בתהליך הגמילה והשיקום. חשוב שהמשפחה תדע ותבין מה קורה למכור בתהליך הטיפולי וכך יהיה להם קל יותר לקבל את השינוי ולהתאים את עצמם אליו.
כדי להצליח בשיקום מהתמכרות חשוב מאוד שבני המשפחה הקרובה יהיו שותפים מלאים לתהליך הטיפולי - בטיפול פרטני ו/או זוגי או בהשתתפות בקבוצת תמיכה לבני משפחה.
MSW פסיכותרפיסטית, מנחת סדנאות וקבוצות. מומחית בטיפול בהתמכרויות, בנוער וצעירים ובהדרכת הורים. גמילה מעישון. טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות, חיפה.
www.ronit-therapy.co.il