על גג העולם: מהי תחושת אופוריה?

צוות בטיפולנט

יש רגעים בהם מצב הרוח יוצא מגדר הרגיל: המחשבות זורמות בקלות, הגוף מרגיש נינוח, והעולם נראה בהיר יותר. תחושה זו של התרוממות רוח, במסגרתה הכול מרגיש אפשרי, מכונה לעיתים אופוריה.

בכתבה הבאה נבחן מהי תחושת אופוריה, ונעמוד על ההקשרים השונים שבהם היא עשויה להתעורר. לבסוף, נתייחס למצבים שבהם אופוריה מעוררת תחושת אי נוחות או חוסר הלימה, ועשויה לשמש נורת אזהרה המצריכה תשומת לב והתבוננות מקצועית.

מהי אופוריה?

אופוריה היא מצב רגשי של התרוממות רוח חריגה ביחס למצב הרוח הרגיל. מצב זה מתאפיין בתחושת רווחה, קלילות, אנרגיה או התרחבות פנימית, ולעיתים גם בתחושת ביטחון עצמי מוגבר.

למרות התחושות החיוביות שהיא מעוררת, אופוריה אינה בהכרח "טובה" כשלעצמה, ומשמעותה תלויה בהקשר שבו היא מופיעה, במשך הזמן ובאופן שבו היא משפיעה על התפקוד ועל החיבור של האדם למצבו.

אופוריה יכולה להתעורר במצבים שונים, למשל:

• חוויות חיים מרגשות: התאהבות או מפגש משמח שהתרחש לאחר תקופה ארוכה, הצלחה משמעותית במקום העבודה או רגע של השראה.

• פעילות גופנית: פעילות ספורטיבית יכולה להוביל לשחרור אנדורפינים ונוירוטרנסמיטרים אחרים, ולייצר תחושת "זרימה" והתעלות. אנשים רבים חווים תחושות כמו אלה במהלך פעילויות כמו ריצות ארוכות או ספורט אתגרי.

• שימוש בחומרים: שימוש באלכוהול או בסמים יכול לעורר תחושת אופוריה זמנית. עם זאת, שימוש לאורך זמן עלול ליצור תלות וצורך ביותר חומר כדי לעורר תחושות אלה.

• חשיפה לחוויה אמנותית: האזנה למוסיקה או חשיפה לאמנות אחרת יכולות לעורר תגובה רגשית עזה ולהכניס את האדם למצב של התעוררות רגשית, כמו שיר שמצליח לדייק את התחושות או לשפר את מצב הרוח.

• מצבים רפואיים ונוירולוגיים: ישנם מצבים רפואיים שעלולים לגרום לתחושת אופוריה. למשל, פגיעה מוחית או טרשת נפוצה עלולים להופיע עם תחושת עליזות יוצאת דופן כחלק מהתסמינים המאפיינים את הפגיעה או המחלה.

בין חיוניות לניתוק: כשאופוריה הופכת לנורת אזהרה

לרב, אופוריה מהווה חלק מהחוויה האנושית הבריאה. היא עולה ברגעים של חיוניות, יצירתיות ושמחה מתפרצת, ומוסיפה עומק ואנרגיה לחיים. עם זאת, חשוב לבחון אופוריה לא רק לפי עוצמתה, אלא לפי מידת ההלימה שלה למצבו של האדם. כאשר עולה בנו תחושת בטן לא נוחה מול אדם שמפגין מצב אופורי – כאשר מצב הרוח אינו תואם את ההקשר או שאינו משקף את מציאות חייו של האדם, וכשמשהו פשוט לא מרגיש נכון – ייתכן כי זו נורת אזהרה שכדאי לשים לב אליה.

תחושה זו עלולה לעלות במגוון מצבים, כמו רגעים בהם האופוריה משמשת כמנגנון של ניתוק רגשי ובמצבים של מאניה:

1. מצבים הגנתיים: לעיתים, אופוריה יכולה להופיע דווקא בהקשרים של משבר או מצוקה משמעותית, כמו לאחר אובדן, שינוי חיים דרמטי או טראומה. במקרים אלה היא אינה בהכרח מהווה סימן לשיפור, אלא יכולה לשמש כמנגנון שמגן על האדם מפני מגע עם כאבו, מונע ממנו להתחבר למצב ויוצר ניתוק רגשי. תחושת בטן לא נעימה או תחושת חוסר אותנטיות יכולות להוות סימנים לכך שהאופוריה משמשת שריון זמני, המצריך חשיבה וטיפול.

2. מצבים מאניים: במקרים מסוימים, מצב רוח מרומם יכול להוות סימפטום מרכזי של מאניה, אשר מאפיינת מגוון הפרעות נפשיות, ובראשן הפרעה דו-קוטבית. אבחנה זו, המכונה גם מאניה דיפרסיה, היא הפרעת מצב רוח המתאפיינת בתנודתיות בין אפיזודות של דיכאון לבין מצבי מאניה או היפומאניה (מצב מתון יותר של מאניה). בניגוד לאופוריה, מאניה יכולה להימשך בין שבוע למספר חודשים. במצבים אלו, תחושת אופוריה אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה חלק ממערך של שינויים נוירולוגיים והתנהגותיים.

אלו הם מספר סימנים שכדאי לשים לב אליהם, ועלולים להצביע על מאניה או היפומאניה:

• ירידה משמעותית בשינה, ללא עייפות נלווית.

• דיבור מהיר, מחשבות רצות ומוסחות גבוהה ביותר.

• הערכה עצמית מופרזת או תחושת גדלות.

• אימפולסיביות וקבלת החלטות לא סבירות או מסוכנות (כגון הוצאות גדולות, התנהגות מינית לא מותאמת או נהיגה פרועה).

לעיתים, ישנה פגיעה בשיפוט, שמצביעה על ירידה בקשר עם המציאות. כשתסמינים אלה מלווים גם בתסמינים כמו מחשבות שווא, המצב יכול לשקף גם מצבים של פסיכוזה. במצבים שכאלה, חשוב לפנות לטיפול של איש או אשת מקצוע, אשר יכולים לסייע בהבנת המצב, באיזון הסימפטומים ובהשבה הדרגתית של היציבות והתפקוד.

מקורות

ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה

Evans, F. B. (1996). Harry Stack Sullivan: Interpersonal Theory and Psychotherapy. London: Routledge

Vittengl, J. R., Ro, E., Jarrett, R. B., & Clark, L. A. (2025). Mania Symptoms' Complex Relations With Psychosocial Dysfunction and Personality Traits: The Role of Positive and Negative Affect. Personality and Mental Health, 19(4), e70046