״עצמי כוזב״ הוא מושג של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, המתאר חוויה נפשית שבמסגרתה האדם אינו מתנהל באותנטיות וחופשיות, ובמקום זאת הוא מוכוון לריצוי הסביבה.
שיתוףעצמי כוזב הוא אחד המונחים המרכזיים ביותר בתיאוריה של האנליטיקאי והתיאורטיקן דונלד ויניקוט. רעיון ההתפתחות האותנטית, או התפתחותו של עצמי אמיתי, היווה לתפיסתו של ויניקוט את לב ההתפתחות הנפשית הבריאה. העצמי האמיתי קשור לתחושת החיוניות שלנו, והוא מאפשר לנו להתנסות במחשבה יצירתית ואותנטית. התפתחותו של עצמי אמיתי היא התוצאה הטבעית של יכולתה של האם הטובה דיה לספק לתינוק, ולאחר מכן לילד, סביבה מחזיקה המאופיינת בהיענות מותאמת ואמפתית לצרכיו הפיסיים והרגשיים. ויניקוט הניח כי ילד הגדל בסביבה זו נהנה מהאפשרות להתפתח ללא הפרעה וכך להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל האישי שלו.
לעומת זאת, כאשר האם אינה מספקת לילד סביבה מחזיקה הנענית לצרכיו באופן אמפתי, קורה תהליך הפוך, הדורש מהילד להתאים את עצמו לצרכי הסביבה (במקום שהסביבה תתאים את עצמה לצרכי הילד). במצבים אלו הילד אינו לומד להכיר את מצביו הרגשיים האותנטיים ועל כן גם את עצמו. נפשו "מוסטת" ממסלול ההתפתחות הטבעי שלה וסוטה למסלול התפתחות של עצמי כוזב. מתוך אותה השפעה משמעותית של הסביבה בראשית החיים על התפתחות העצמי הכוזב, ויניקוט התייחס לקשיים הכוללים את התפתחותו של עצמי כוזב כ"מחלות חסר סביבתיות".
העצמי הכוזב הוא חוויה נפשית, שבמסגרתה האדם אינו יכול להתנהל בצורה מלאה באופן אותנטי וחופשי, ובמקום זאת הוא מוכוון מאוד לריצוי של הסביבה או להשתלבות בה. כלומר, על מנת שלא להיקלע לקונפליקט או מתחים עם הסביבה, העצמי הכוזב נכנס לפעולה על חשבון הביטוי העצמי האותנטי, של האדם. כמובן שההתפתחות של עצמי כוזב זה היא ברובה תהליך לא מודע, ולכן ניתן לחשוב על העצמי הכוזב כעל מעין מעטפת המגוננת על העצמי האמיתי מפני עימותים עם הסביבה. במובן הזה, על אף המחיר שהוא גובה מאתנו, תפקידו של העצמי הכוזב הוא חשוב ואף הישרדותי: להסתיר את העצמי האמיתי ולהגן עליו מפני ניצול ופגיעה.
ויניקוט הדגיש כי לא קיימת דיכוטומיה בין עצמי כוזב לבין עצמי אמיתי, והציע כי קיימות 5 דרגות של עצמיות כוזבת. 5 דרגות אלו מסודרות כאן בסדר יורד, בהתאם לעוצמת הפגיעה בתהליך ההתפתחות האותנטי אשר האדם חווה בילדותו:
לפי ויניקוט, אנליזות רבות נמשכות לנצח מפני שהעבודה בהן נעשית על העצמי הכוזב, מבלי לחשוף את העצמי האמיתי. ויניקוט הציע כי אחד מתפקידיו המרכזיים של הטיפול הנפשי הוא לחשוף את העצמי האמיתי של האדם ולפנות לו מקום. כך, יוכל האדם לחיות חיים אותנטיים ויצירתיים. חשיפת העצמי האמיתי מתאפשרת מאחר שהמטפל מספק למטופל סביבה מחזיקה ובטוחה, בה הוא יכול לגלות את עצמו ואת רגשותיו ולשוב למסלול של התפתחות אותנטית, כפי שלא התאפשר לו בילדותו.
להבנתו של ויניקוט, ככל שהפגיעה בתהליך ההתפתחות האותנטית התרחשה בגיל צעיר יותר, כך העצמי האמיתי נוטה להיות מוסווה יותר תחת עצמי כוזב. במקרים אלו, שיקום העצמי האמיתי דורש לא פעם רגרסיה לתלות במסגרת הטיפול - המטופל נכנס למצב רגרסיבי של תלות במטפל, ומצב זה הוא שמאפשר פיתוח יחסי אובייקט מתוקנים אשר יאפשרו לחדש את ההתפתחות הנורמלית והאותנטית שנקטעה בילדות.
עיוות האני במונחים על עצמי אמיתי ועצמי כוזב. (1960) ויניקוט, ד. בתוך: עצמי אמיתי, עצמי כוזב, הוצאת עם עובד בע"מ ת"א, 2009.
נוירוזת גורל מתייחסת למצב בו האדם מוצא את עצמו שוב ושוב בסיטואציות או מערכות יחסים בלתי רצויים. על נוירוזת גורל, הגורמים להתפתחותה והטיפול בה
קראו עודהפנמה ממירה הוא מונח אשר טבע היינץ קוהוט, המתייחס לתהליך התפתחותי בו מופנמים תפקודים חיצוניים לתוך נפשו של הילד, הנדרש לגיבוש מבנה עצמי יציב וחיוני.
קראו עודעקרון הנירוונה מתייחס לשאיפה הנפשית להפסקת או הפחתת מצבי גרייה. על עקרון הנירוונה ויחסיו עם עקרון העונג ועם עקרון המציאות
קראו עוד
