מדוע לא יבוא פורים? חג בצל מלחמה

רוני זליכוב לסרי

שוב התותחים רועמים, ההתראות קופצות והמצב הביטחוני המורכב מביא איתו קושי וחוסר ודאות. האכזבה מחג פורים שככל הנראה לא ייחגג כפי שציפינו, היא הרבה מעבר לביטול אירוע – היא סימפטום המהווה מראה לתחושות הקשות של האכזבה, ההחמצה והייאוש המאפיינות את השנים האחרונות.

במציאות הישראלית של השנים האחרונות, השגרה הבטוחה והלו"ז הידוע של החגים והמסגרות עלולים להיות מופרים בכל רגע נתון. חג הפורים שלא ייחגג מעצים את התחושה שהפכה כבר למוכרת מדי: השאיפה הטבעית לחיים של המשכיות ויכולת לתכנן קדימה, אל מול המציאות שנאלצת לעצור, להשתנות ולהתאים את עצמה למצב החיצוני.

בימים אלו אנו חווים שוב תזכורת כואבת לקטיעה ברצף – ליציאה ולחזרה התמידית ממצב משבר. עבור ילדים ונוער, פורים הוא מועד מלא ציפיות, משחקיות ושחרור שככל הנראה לא יתממשו, והם עשויים להגיב לכך בשלל דרכים – מאכזבה מרה ועד הקלה או "התעלמות" מוחלטת. בכתבה זו, אבקש להתייחס למקום שלנו כהורים במתן מקום ולגיטימציה לכל תחושה שעולה, גם כשהיא נראית "שולית" ביחס לגודל השעה.

אז מה עושים? איך לתווך את האכזבה בכל גיל

תחילה, כמו תמיד, ההמלצה היא קודם כל להכיר במציאות (התכניות משתנות, ואין לנו כרגע שליטה על כך) ובתגובות השונות אשר עלולות להתעורר בקרב ילדנו כתוצאה מכך. בין אם מדובר באכזבה מרה, ואולי דווקא הקלה או חוסר עניין, יש לתת מקום לכל מה שעולה. גם בתוכנו, ייתכן ו״סימפטום חג הפורים״ יוביל לרגשות שונים ומגוונים, המבטאים בין היתר את ההתמודדות שלנו עם המצב. לכן, ההמלצה היא לא לבטל או להקטין תחושות אלו, שכן הן טבעיות ולגיטימיות בימים מורכבים אלו..אצל קטנטנים - ייתכן שהם חיכו לתחפושת שהגיעה כבר מבעוד מועד. מדדו, חלמו ותכננו. (או אולי אתן/ם אפילו יותר?) למרות שהם קטנים, ולמעשה בגלל שהם קטנים, חשוב להסביר להם את המציאות ואת העובדה שלאור המצב לא נוכל ללכת למסגרת ולהתחפש בחוץ כמו שרצינו, אבל בהזדמנות הראשונה ייתכן וזה יקרה. בינתיים - תנו להם להתחפש בבית, אם הם רוצים. צלמו אותם, שמחו איתם ותחגגו ככל שאתם יכולים במסגרת הקטנה שלכם. לפעמים, ה״קטן״ הזה מספיק. 2.גילאי יסודי - קרוב לוודאי שילדים וילדות בגילאים אלה תכננו תחפושת, אולי יחד עם חברים, ציפו לחופשה מביה"ס, זמן משפחתי, חלוקה של משלוחי מנות וימים של שמחה. האכזבה טבעית ומובנת. גם בגיל זה חשוב להסביר את המצב באופן תואם גיל. אפשר להציע אלטרנטיבה ביתית, הכנת דברים לחגיגות אלטרנטיביות, מפגשים וירטואליים עם חברים וחברות במסגרת ביה״ס ועוד. ההמלצה העיקרית, גם בקרב גילאי היסודי, היא להעביר באופן ברור את המסר שאמנם כרגע המצב מגביל אבל סופו, כמו תמיד, להסתיים, ותמיד תהיה אפשרות נוספת לשמחה אמיתית. 3.מתבגרים - בגיל ההתבגרות ילדנו כבר מודעים, מתורגלים, מבינים את המציאות היטב. לצד זאת, ייתכן שהם כבר שבועות ״בונים״ על השבוע הזה, מתכננים מהלכים חברתיים או מצפים לחופש אמיתי, שחרור, למסיבות, לפורימון או שוק שטרחו עבורו, חלוקת משלוחי מנות לחברים, תחפושת ועוד. על כן, ייתכן והאכזבה תהיה גדולה, אך מהגד דווקא בקרב מתבגרים ייתכן והתחושה תהיה הקלה או חוסר עיסוק בחג של נחגג. לא משנה מהי התגובה, ההמלצה היא לנסות ולהבין את המקום שלהם ואת התסכול, לתת להם את המרחב והזמן הדרוש. סיטואציות משבריות בשילוב עם גיל ההתבגרות עשויות לתפוס כיוון, נפח ותגובות לא פשוטות, לכן נסו להיות שם עבור ילדכם, מבלי לשנות, להקטין או להגדיל את התגובה הרגשית שלהם למצב.   לסיכום, לא משנה בני כמה הילדים והילדות - כרגיל, הרבה מהאופן שבו הם תופסים ויתפסו את הסיטואציה המאד מורכבת שכולנו מצויים בה – קשורה אל האופן בו אנחנו ההורים נשדר, נתווך ונתייחס - בין אם נרצה או לא. נסו גם אתם לקחת את כל האוויר שרק ניתן - בתקווה לימים של שמחה, רוגע ושקט בקרוב . על הכותבת - רוני זליכוב לסריפסיכולוגית חינוכית מומחית, בעלת ניסיון רב בטיפול בהורים, ילדים ונוער ובגיל הרך וייעוץ לצוותים חינוכיים במסגרת השירות הציבורי ובקליניקה פרטית. מרצה וכותבת מעת לעת בפלטפורמות שונות בסוגיות של פסיכולוגיה, הורות וחינוך.