חוסר שליטה במחשבותינו מביא לעתים לעליית תחושות לא נעימות. כתגובה יש המשתמשים במנגנון הגנה של ביטול - ביצוע פעולה שכביכול מבטלת את התחושה המאיימת עלינו
שיתוףביטול הוא סוג של מנגנון הגנה, המתבטא באמצעות ביצוע פעולה אשר באופן סמלי מבטלת או שוללת מחשבה, פעולה או כל תוכן נפשי אחר שנחווה כמאיים מדי עבור הנפש. לדוגמא, אדם אשר מרגיש צורך לשטוף ידיים לאחר שהוא חווה דחף מיני אשר מערער את תפיסתו העצמית או ערכיו. המנגנון, אשר פועל באופן לא מודע, פועל לשם שמירה על חוויה נפשית מאוזנת, וכך מאפשר לאדם שלא לחוות באופן מודע קונפליקטים או תכנים נפשיים שמאיימים על יציבותו.
הראשון להתייחס לפעילות מנגנוני ההגנה, ובפרט למנגנון הביטול, היה זיגמונד פרויד. כבר בשנת 1909 כחלק מתיאור המקרה שכתב על "איש העכברושים", תיאר פרויד את המנגנון: "מעשים כפייתיים, בעלי שני שלבים, שהראשון מבוטל על ידי השני. משמעותם האמיתית נעוצה בכך שהם מייצגים את הקונפליקט שבין שתי מגמות מנוגדות ובעלות עוצמה כמעט זהה, ועל פי ניסיוני, זהו תמיד הניגוד שבין אהבה לשנאה." גם בתו, אנה פרויד, התייחסה בכתיבתה למנגנון הביטול, כאחד ממנגנוני ההגנה שמפעיל האגו.
פעולת הביטול מתרחשת כאשר הסובייקט הנשען על המנגנון, מנסה לגרום לביטול של מחשבות, אמירות, מחוות או מעשים שביצע או חווה בעברו. ניסיון הביטול של הדברים מתבצע באמצעות פעולה פנימית, דוגמת חשיבה, או חיצונית, דוגמת התנהגות שמשמעותה הפוכה מזו של הדבר אותו מבקש המנגנון לבטל.
ניתן לזהות את פעילות המנגנון בהתנהגויות שעשויות להיראות יום יומיות, דוגמת בן זוג אשר מביא לבת זוגו פרחים לאחר מריבה. אף שהמעשה כמובן אינו מבטל את שהיה, ייתכן כי משמעותו הפנימית עבור בן הזוג, היא ניסיון "לבטל" את התחושות הקשות שעורר הריב.
על פי הגישה הפסיכואנליטית, הביטול הוא מנגנון הגנה אשר ניתן להבינו כעומד בבסיס הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). על פי גישה זו, כאשר עולה באדם דחף מאיים, הוא עשוי להיות מובע באופן של מחשבה אובססיבית. כאשר מנגנון הביטול פועל הוא מאפשר חוויה של "מחיקת" אותה מחשבה ואת החרדה שהיא מעוררת, על ידי ביצוע הפעולה הקומפולסיבית.
גם פרויד עצמו התייחס לביטול כחלק מקיום מה שכינה כ"טקסים כפייתיים", אותם תיאר כבעלי אופי מאגי, מעצם התחושה הפנימית שהם יכולים "למחוק" דבר מה. הוא התייחס לכך במאמר "עכבה סימפטום וחרדה", משנת 1926.
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
לאפלאנש ז' ופונטליס, ב., 1967. אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
אוטו קרנברג הוא פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר, אשר נודע בין השאר בזכות גישתו המבנית לסיווג והבנה של הפרעות אישיות. על קרנברג, חייו ופיתוחיו המשמעותיים.
קראו עודארגון האישיות מתייחס לאופן התפתחותם של מבנים נפשיים משמעותיים. על רמות ארגון האישיות, הקריטריונים המבחינים בין הרמות, ומשמעות הסיווג לרמות השונות.
קראו עודנרקיסיסט, זה המרוכז בעצמו עד כי לא רואה אחרים – מדוע זה קורה והאם יש דבר כזה נרקיסיזם בריא? כיצד הפסיכולוגיה רואה נרקיסיזם, מפרויד ועד קוהוט?
קראו עוד