פורום טיפול נפשי

הייתה עוד פגישה מאז ולא דיברנו על הנושא של ההפסקה מהמיילים אני באמת לא יודעת אם זה הדבר הנכון ומי אני שאגיד שזה לא אבל אני מרגישה שזה עושה לי כל כך רע ומחזיר אותי אחורההה לתחושות והכאב של תחילתתת הטיפול. כאב שאין מה לעשות איתו שאין לו מקום ופתאום שוב התחושה שאין רצף וההפסקה בין הפגישןת (אפילו אם מדובר ביומיים )מרגישה ממש ארוכה
תחושה שאני לא יודעת אם אני יוכל להתמודד עם זה אני גם לא רוצה להשתמש במיילים אם זה רק יהרוס לי. אבל אני לא יודעת באמת אם כך אני לא יודעת כלום. מרגישה גם כאילו המצב הזה גורם לי להתמקד יותר בה. אכילה. מתוך תחושה שאין לי מה לעשות עם עצמי ולמי לפנות ולאן לנתב את מה שקורה לי(לא שעם המיילים ההפרעה נעלמה. ממש לא אבל הייתה קצת תחושה שיש לי מקום בעולם הזה ולא שדעתי נטרפת עלי ואין לי מה לעשות עם זה) אני מרגישה מיואשתתתת ושאני לא יכולה לעזור לעצמי ואף אחד גם לא באמת יכול לעזור לי. שאין לי מקום בעולם הזה בכלל שאין לי קרקע. אני מרגישה שאני ממש מגלה שהקרקע שחשבתי שיש לי גם היא בכללל לא יציבה.
זהו מרגישה שזה ננעל לי במוח, קשה לי לראות אחרת / להרגיש בטוח. להרגיש שיש לי מקום - זה לגמרי נעלם.
זה מערער אותי כל כךךךך והכאב באמת לא נסבל

זה מוזר להיות באשפוז יום
ולהרגיש רע מחשבות על 200 קמש
ואני לא מסוגלת לפנות למישהו שם...

במקום זה אני מתחבאת בשרותים עם הצ'אט של ער"ן
זה לא עוזר להפסיק את המחשבות
יוצאת מהמבנה מתרחקת יושבת ושורפת לעצמי את העור
גם זה לא עזר
אני לא יכולה להגיד לאף אחד מה שיש לי בראש

אני רוצה למות כבר אבל יש את הילדים ואני לא רוצה להכאיב ולהרוס להם את החיים
מתסכל שאני לא יכולה לעשות מה שבא לי

לא יודע מה לעשות , אני בן 33 עובד כל היום בעסק שלי מתשע עד תשע בערב, מנסה להביא כסף הביתה , יש לנו ילדים קטנים אישתי כל היום בחרדות שלה, בפחדים שלה קשה לה לצאת מהבית, מתנתקת מאנשים, כאילו לא אכפת לה מאף אחד, קשהלי עם הכנסה אחת לא יודע איך להמשיך? אני אוהב אותה גם הזוגיות שלנו לא טובה אין חיי אהבה, מין כלום זה לא החיים שרציתי בשבילי

שלום,
קורה לי בעבודה שאני מדברת בגוף 3 רבים כלומר במקום אנחנו "אתם".
למשל: האם אתם משלמים חופשה למדריכים חודש הבא?
ולא האם אנחנו משלמים למדריכים...

דוגמא נוספת: כדאי שאתם תעשו הנחיות מפורשות למדריכים...
ולא כדאי שאנחנו..


בקיצור שאני מתחילה לדבר כך ישר מתקנים אותי "אנחנו" ויש כאלו שזה מכעיס אותם לשון הדיבור..
כאילו איני ראה עצמי חלק מ... או שאולי מטילה את האחריות עליהם שבעצם הם גם אולי לא יהיו כאן בעתיד.

וה גרם לי לשים לב לצורת הדיבור.
אבל אני לא יודעת למה זה כך יוצא?

אגב לפעים גם יוצא לי גוף שלישי יחיד...
אבל זה כשאני משוחחת אחד על אחד...
במקום אני.. "את"

אשמח לתובנות ואיך להפסיק כי הבוס קצת כועס..

היום בפגישה המטפלת שלי הציעה שאני אנסה לעשות הפסקה משליחת מיילים בין הפגישות , היא אומרת שזה לא עוזר לי.
כשאני כותבת את הדברים אני מרגישה אותם אבל בפגישות עצמם אני לגמרי לא מחוברת למה שכתבתי. לא מחוברת לכלום. חסרת רגשות ותחושות. קבוע זה ככה ואז בין הפגישות אני מתפרקת.
אני באמת מרגישה את הפער העצום הזה של המצב בין הפגישות למצב בפגישות עצמן. כאילו שבפגישות עצמן אני בעולם אחר חסר חיבור ותחושה.
זה מתסכל אותי מאוד כי אני מרגישה שמה שאני לא אעשה אני לא מצליחה להביא את עצמי בפגישות ושאני מתפרקת וחסרת שליטה על ההתנהגות שלי במקומות הלא נכונים (בית / עבודה וכו'..) .שאני לא יכולה להיעזר כי בפגישות אני לא מחוברת לכלום וזה כל פעם מחדש ככה גם אם הרגשתי נורא רגע לפני.
אני לא יודעת אם הניסיון לא לכתוב במיילים יעזור לי. אני יודעת אולי שלכתוב לא עוזר לי כי כשאני כותבת אני מרגישה ורוצה להיעזר אבל בפועל בפגישות זה "נעלם" ואני לא מתחברת למה שכתבתי . ולכן כשהמטפלת שלי הציעה את זה אמרתי לה שאני מוכנה לנסות, חשבתי שזה לא יפריע לי (כרגיל בפגישות הכל נראלי בסדר וטוב) אבל פתאום אני מרגישה נורא רע, כאילו שאין לי כתובת ולאן לפנות. הריקנות מתעצמת וגם הדיכאון ומרגישה קצת נטישה וזרות אפילו שאני סיכמתי איתה את זה ביחד. מרגישה כאילו במילים אחרות היא אומרת לי תתמודדי לבד

היי אני לא מבינה מה קורה לי, יש לי ברוך השם הכל בחיים. נשואה פלוס אחד, בית עסק שהגשמתי ועדיין מגשימה.
אבל מרגישה שאני לא מאושרת
אני לא מבינה מה קורה לי
מה חסר לי
מה יש לי
אני מרגישה מרוחקת מהבעל, לא מצליחה להיקלט גם להריון כבר שנה.
אבל מרגישה תחושה של ריקנות.
לא יודעת להסביר ולא מבינה למה
ומה לעשות ואיך לצאת מזה?!
מרגישה מיואשת

שלום רב, אני גבר כבן 51 שמתמודד עם complex ptsd שפוגעת לי במרבית מישורי החיים והתיפקוד, נכון לכיום אין בנמצא שום טיפול ייעודי לטראומה מורכבת,הטיפולים היחידים שקיימים מיועדים לנשים בלבד כשהטראומות הן על רקע מיני, למעשה גברים נעדרים לחלוטין מכל המחקרים על פוסט טראומה מורכבת, סביר להניח שאני לא הגבר היחידי שסובל מטראומה מורכבת ולא מקבל טיפול כי אין,פשוט אין. מה לדעתך המלומדת אני ואנשים כמוני אמורים לעשות? לקחת כדורים בלבד עד קץ הימים כשכבר די ידוע שזה לא עוזר כשלא מטפלים בשורש ההפרעה? ללכת לטיפול דינמי שידוע שלבדו איננו מועיל להפרעה הזו? מה עושים.

לילה טוב ,
הייתי בטיפול במשך שנה . הייתה לי מטפלת מדהימה ולצערי הטיפול הופסק בטרם עת כי אני סטודנטית והוא היה מוגבל לשנה וגם כי היא בהריון ועוד רגע יוצאת לחופשת לידה .
בימים אחרונים אני מתגעגעת , נזכרת בכל מיני דברים שקרו שם. אני מתלבטת אם לשלוח הודעה . דיברנו על אפשרות המשך טיפול במקום אחר אבל יש כל מיני שיקולים אחרים של זמן וכלכלה שגם משחקים תפקיד חשוב וגם לא בא לי להפריע לה.
בכללי אני מרגישה שאני לא מצליחה להתמודד לבד וממש מעציב ומפחיד אותי .
תודה על העזרה

שלום,
אני מבוגר אוטוטו 64 שחי בגפו ודי נהנה ממה שיש לחיים להציע
אוכל גינון גלישה ברשת ונהול עסק ביתי
במאי נחבלתי בראשי בעודי חולה בקורונה. נוצרה גם צלקת
ומאז הדברים התדרדרו. נותרתי כאילו מרחף שיקול הדעת שלי מתנתק
ואני חי קצת כמו בחלום - שוכח מה המליצו לי שוכח סכנות,
חוזר לדברים שפגעו בי. מרוב חשש לשיניים אני פוגע בהן בפזיזות
ומפתח חרדות שמעצימות את הכאבים. כאבים כמעט ללא הפוגה שמתגברים.
לפני חודשיים נעקרה לי שן טוחנת גדולה בהחלטה הזויה שלי
ובצוע טראומתי מצד הרופא שהיה אמור לדחות את הבקשה
נותרתי פשוט נכה ! בלי לזלזל בנכים. כאבי תופת קושי לאכול, רץ כל הזמן לשטוף את הפה ובודק את מצב החיך עם מראה
התדרדרות פיזית ומנטלית אין לי יכולת להתרכז או חשק לעשות
דברים אפילו לצאת לקנות אוכל הופך מטלה. זה קרה בהדרגה עד התשישות.
בהתחלה הייתי יוצא למרות הכאבים עושה הליכות לוקח עבודות מטפל בגינה.
ירדתי הרבה במשקל ודוקא שמחתי כי הייתי בעודף ועדיין אך מתחיל
לחוש חולשה ומותש מהכאבים. כבר דחיתי עבודות ואפילו לקבל תשלום
לא יצאתי. הגעתי למחשבות איך לעצור הכל אבל אני יודע שלעצור הכל
זה כמו כשנחבלתי הכל נהיה שחור בעיניים וזה לא פתרון.
לרוב במצבי מצוקה ידעתי להתחבר עם עצמי להציב מטרה שתחזק אותי
אבל לא רואה איך אצא מהסיוט. טיפולי השיניים הצפויים ארוכים ויש בהם
גם פשרות וסכנות. אני חי בתוך אותה סביבה שאהבתי ולא מסוגל להנות
ממנה שלא לציין התסכול על החלטות גרועות שקיבלתי.

בתי בת ה9 חלתה בקורונה לפני 3 חודשים מאז החלו לה כמו שיהוקי הנחה נבחנים וניכר שמתגברים בחרדה וכמו קפיצות קטנות של שרירי הבטן( עברנו בירור של צילום ראות וכרגע אצל מומחה ראות)
יש לציין כי היא ילדה חרדתית מאוד וגם זה בטיפול אלטרנטיבי.
רציתי חדעת האם יש קשר בן התסמינים שלה לחרדה או לנסות לאתר בכיוון אחר יש לציין כי היא מתפקדת רגיל עולה במשקל ופעילה.

הפסיכולוגית שלי שלחה לי הודעה היום שהיא מעלה את המחיר של הפגישות (אחרי שנתיים של טיפול). עכשיו למרות שטכנית כן יש לי אפשרות לעמוד בתשלום המוגדל, זה גרם לי להרגיש ממש רע... אני מרגישה שלא באמת איכפת לה ממני, שהכל מבחינתה זה רק ביזנס קר ומנוכר, שאני סתם עוד לקוחה בשבילה. מפחדת שחייתי באשליות שבאמת איכפת לה ממני, מפחדת שאולי היא אפילו שונאת את הפגישות איתי. וזה עושה לי חשק פשוט לעזוב את הטיפול וזהו
אני יודעת שזה לא הכי רציונלי אבל לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה הזאת... מרגישה שאין סיכוי שאני אצליח עכשיו להיפתח ולדבר ולפרוק בחופשיות מולה

שלום
יש לי חרדות הפרעה חרדה מוכללת חרדה חברתית והפרעת חרדה מוכללת ocd פתאום התחילה לי תחושת דיכאון ממש חזקה ברמות ממש חזקות אולי כי ראיתי כמה חזקה החרדה שלי כי נגיד היית בבית מלון והלכתי ברחוב עם המשפחה יש לי לדוגמה הפרעת חרדה מוכללת שזה לדוגמה חזרה מהליכה ברחוב בגלל חרדה מרצח כמו פיגוע או מכלבים ועוד ושהייתי ברחוב הרגשתי ממש חרדה יותר ממה שהייתי רגיל שגם מה שהייתי רגיל זה היה חזק וזה המשיך גם בחרדה חברתית ובהפרעה טורדנית כפייתית ocd מה לעשות כדי להרגיע את זה?
תודה רבה

היי כתבתי לך גם קודם עדיין לא הבנתי איך להוציא אותן מהראש שלי את המחשבות האלה יש איזה שיטה או משהו כי להילחם בהם או להבין זה לא עוזר לי

לפני כשבוע צצו לי מחשבות על המוות מה קורה אחרי ומאז זה לא יוצא לי מהראש יש לך דרך איך לצאת מזה ולא להיזכר בזה

האם יש קשר בין דיכאון לאובר מיניות? קראתי שזה איכשהו קשור לסרוטונין
אשמח להסבר מפורט